נדחתה תביעת רוקחת נגד ביה"ח סורוקה בגין רשלנות רפואית

1.         התובעת, ילידת 1936, רוקחת במקצועה (הועסקה אצל הנתבעת), מבקשת לחייב הנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאת טיפול רשלני רפואי שניתן לה, לטענתה, בעת אישפוזה אצלה.

2.         הנתבעת היא קופ"ח כללית, הבעלים ומפעילה של המרכז הרפואי "סורוקה" בבאר-שבע.

טענות התובעת  

3.         התובעת פנתה ביום 09.05.96 (בהיותה בת 60), סמוך לשעה 05:00, לחדר המיון בבית החולים "סורוקה", שם התלוננה על כאבי בטן והקאה בודדת, ללא שלשול, קוצר נשימה ועוד תלונות אורינריות. 

עם קבלתה נלקחה ממנה בדיקת דם, הכוללת תפקודי כליות, בוצעה בדיקת אולטרסאונד של הבטן, ולטענתה בוצעו בדיקות דם נוספות שעה מאוחרת ממועד קבלתה.

התובעת טוענת כי תוצאות בדיקת הדם הראשונה לא היו ידועות לה עד מועד הגשת התביעה, כי הצוות הרפואי לא התייחס לתוצאות הבדיקות  שבוצעו שעה מאוחרת על אף שאלה העידו על פגיעה מהותית בתפקודי הכליות, כי בדיקת האולטרסאונד הראתה כיס מרה עם אבן בתוכו ללא סימני דלקת חריפה.

התובעת אובחנה, ע"י מי שבדק אותה בחדר המיון, כסובלת מדלקת חריפה של כיס המרה, והיא אושפזה במחלקה כירורגית ג'.

התובעת טוענת כי ביום אישפוזה טופלה, בין היתר, בתרופות מסוג גנטהמיצין (להלן: "התרופה") וזנטק - במינון מלא.

למחרת אישפוזה התעוררה התובעת עם בצקות מפושטות בכל הגוף, ובמיוחד ברגליה ובפניה, וגם התלוננה על מיעוט במתן שתן, ולטענתה - רק אז התייחס הצוות הרפואי לראשונה לתוצאות בדיקה המעבדה הרפואית שנלקחה יום קודם, שהעידו על ירידה בתפקודי כליות ולא על דלקת חריפה של כיס המרה.

במהלך אישפוזה של התובעת הוזמן ליעוץ ד"ר טובין, נפרולוג, שרשם בתיקה הרפואי הוראה מפורשת להפסיק הטיפול בתרופות הנ"ל מהטעם, כך טוענת התובעת, כי הן עלולות לגרום לאי ספיקת כליות באופן ישיר (מקום זה אעיר לב"כ התובעת כי לא היה ראוי לייחס כאן, כפי שנקט גם בסיכומי טענותיו, פרשנות או כוונה של מי שנתן ההוריה הרפואית - שהרי מדובר בעובדה, במתן הוריה שנרשמה ברישום רפואי - שיחד עימה לא נרשם דבר נוסף - ולא היה זה נכון לייחס כאן יותר מאשר לציין עובדה).

התובעת טוענת כי על אף שבדיקות הדם היומיומיות הראו כי תפקודי הכליות מחמירים מ" שעה לשעה ומיום ליום" - לא הופסק הטיפול בתרופה והצוות הרפואי המשיך לתיתה עוד מספר ימים - מה שגרם להרס מוחלט של הכליות.

התובעת טענה כי הפגיעה הקשה בכליות התבטאה בתלונותיה להפסקת שתן, ירידה דרסטית בתפקודי כליות - ממצא שהופיע בבדיקות הדם שנלקחו יותר מפעם אחת- כל יום.

התובעת טוענת כי עקב אי ספיקת הכליות נזקקה לטיפול בדיאליזה עד חודש מרץ 2002 אז עברה ניתוח השתלת כליה; היא ממשיכה במעקב רפואי נפרולוגי צמוד, וממשיכה לקבל טיפול תרופתי לצמיתות;  כתוצאה מאי ספיקת הכליות היא סבלה וסובלת מסיבוכים רב מערכתיים כולל לב, ריאות, עצמות, וכטענתה בכתב התביעה - "וכו'".

התובעת הוכרה ע"י מל"ל כנכה בשיעור 100% אחר השתלת הכליה.

4.         טוענת התובעת כי הנזקים שנגרמו לה הם תוצאה של רשלנות ו/או חוסר זהירות מצד הנתבעת ו/או שלוחיה ו/או עובדיה, שהתבטאו בין היתר במעשים ו/או במחדלים הבאים, וכך לפי כתב התביעה:

א.   הנתבעת או מי ממנה נתנו לה תרופות האסורות בשימוש במצב של תפקוד ירוד של הכליות. 

ב.   ידוע כי התרופות שניתנו לה, מסוג גנטהמיצין וזנטק, עלולות לפגוע באופן קשה בתפקודי הכליות, וע"כ אסור היה לצוות הרפואי, כצוות מיומן וסביר, ליתן התרופות ללא בדיקת תוצאות בדיקות הדם הקודמות, כלומר הבדיקות שנלקחו בעת קבלתה במיון.

ג.    הצוות הרפואי לא התייחס לתוצאות בדיקות הדם שהעידו על פגיעה בתפקודי הכליות, וכך המשיך במתן התרופות שגרמו לפגיעה הקשה בכליות עד להרס מוחלט.

ד.   הצוות הרפואי לא התייחס להוראה הכתובה במפורש של היועץ הרפואי  - הנפרולוגי - "להפסיק מתן התרופות" - והמשיך במתן התרופות במינון מלא עוד 3 ימים נוספים.