נדחתה תביעת מנהלת חשבונות לפיצויים בגין פיטורים בהריון ללא היתר כדין

1.         זוהי תביעה שעיקרה פיצוי בגין פיטוריה של התובעת בהיותה בהריון ללא היתר כדין. סכום התביעה הינו בסך 206,591 ש"ח.

            רקע עובדתי

2.         התובעת הינה מנהלת חשבונות והועסקה בתפקיד זה אצל הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) החל מיום 14.8.05 ועד ליום 11.4.06. הנתבע 1 (להלן - הנתבע) הינו הבעלים של הנתבעת ומנהלה היחידי.

3.         בעת ראיון העבודה לקראת קבלתה לעבודה, הודיעה התובעת לנתבע שהיא מנסה להכנס להריון אך בנתיים לא מצליחה. הנתבע הצהיר, כי באותו ראיון הוסיפה התובעת וציינה, כי היא עוברת טיפולי הפריה והוא בירך אותה על כך ואיחל לה הצלחה.

4.         שכרה עם תחילת עבודתה היה בסך 5,500 ש"ח. בעקבות שיחה בין התובעת לנתבעת ביום 30.1.06, הועלה שכרה לסך 6,500 ש"ח החל ממשכורת חודש פברואר 2006.

            ביום 17.2.06 סיפרה התובעת לגב' מרים נגר על טיפולי ההפריה שהיא עוברת.

5.         הנתבעת ביצעה שיפוצים במשרדיה שהתמשכו עד ליום ו' 3.3.06. ביום 5.3.06 שהיה יום א' בשבוע, הגיעה התובעת למשרד המשופץ ובין התובעת לנתבעת התפתח דין ודברים כשהתובעת טוענת שהשינויים במשרד פגעו בה. התובעת יצאה מהמשרד וחזרה לאחר זמן קצר.

            ביום 6.3.06 הודיעה התובעת לנתבע על דבר הריונה, ביקשה לבצע שינויים במשרדה. היא הודיעה שהיא יוצאת מהעבודה על מנת לאכול שוקולד וחזרה רק ביום 8.3.06.

6.         ביום 12.3.06, התקיימה ישיבת עבודה בהשתתפות הנתבע, התובעת, גב' מרים נגר רעייתו של הנתבע, העובדת בנתבעת בתפקיד של רכש ולוגיסטיקה וניהול החברה וכן עובדת בשם יעל. באותה פגישה, ביקר הנתבע את עבודתה של התובעת. מדובר היה בתעודות משלוח פתוחות וחובות שלא נגבו. הנתבע כעס והרים את קולו על התובעת.

            לטענת הנתבע, זמן קצר לאחר אותה פגישה, הודיעה לו התובעת, כי היא עוזבת את העבודה וכי תמשיך לעבוד במשך 30 ימים בלבד בשל מציאה עבודה אחרת. הנתבע אישר וקיבל את התפטרותה והסכים לבקשתה, כי יחסי העבודה יסתיימו סופית לאחר 30 יום. התובעת טוענת, כי לא אמרה לתובע שהיא מתפטרת והיא ביקשה רק שקט תעשייתי למשך אותו חודש על מנת לחפש עבודה אבל לא היתה לה שום כוונה להתפטר.

            מיום 14.3.06 התובעת היתה בחופשת מחלה וזאת עד ליום 31.3.06.

7.         ביום 2.4.06, שהיה יום א' בשבוע ויום העבודה הראשון לאחר סיום חופשת המחלה, הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת עם מכשיר הקלטה סמוי והקליטה, ללא ידיעתו של הנתבע, שיחה בינה לבין הנתבע (נספח ז' לכתב התביעה). במהלך אותה שיחה כתב הנתבע מכתב לתובעת בנוסח הבא (נספח ד' לכתב התביעה):

                        "הנדון: סיום עבודתך

            לאור בקשת מ-12 למרץ לתת לך 30 יום לחפש עבודה ולסיים את עבודתך.

            ולאור זה שאני מאוד לא שבע רצון מעבודתך ומעמידתך ביעדים והספק עבודה והאיחורים הקבועים ולאור כך שאיני מסוגל לתקשר עימך ועל כן, אני מודיע לך שעד ל-15 לחודש תוכלי לשהות בדי.סי. אס במסגרת עובד מן המנין ומעבר לתאריך הנ"ל די סי אס לא מוכנה להמשיך להעסיק".

8.        ביום 11.4.06 פנה בא כוחה לשעבר של התובעת לנתבע בטענה, כי מדובר בפיטורים שלא כדין. באותו יום השיב הנתבע בכתב ובין השאר ביקש מהתובעת לסיים את עבודתה לאלתר (נספחים ט' ו-יא' לכתב התביעה).

           ביום 7.5.06 העלה הנתבע על הכתב, במכתב לתובעת, את גירסתו באשר למכלול האירועים (נספח יב' לכתב התביעה).

           ביום 21.6.06 פנה ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת והציע, לשם הזהירות, כי התובעת תשוב לעבודה אצל הנתבעת מבלי לפגוע ברציפות תקופת העסקה ומבלי לפגוע בתנאי העסקתה (נ/א). בתגובה השיב ב"כ התובעת, כי חודשיים וחצי לאחר פיטוריה נתונה התובעת במחויבויות אחרות וההצעה לחזור לעבודה אינה ישימה עוד ואין עליה כל חובה שבדין להיעתר לה (נ/1).

9.        התובעת ביצעה הקלטה סמויה נוספת של שיחה בינה לבין הנתבע ביום 11.4.06 (נספח י' לכתב התביעה). בנוסף ביצעה התובעת הקלטה סמויה של שיחה בינה לבין מר אילן נגר, אחיו של הנתבע, ביום 31.5.06 (נספח ו' לכתב  התביעה).