נדחתה תביעה של חקלאי לפיצוי בגין הפצת שמועה לפיה הינו בעל חלקת ערלה

            מבוא

1.          "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא י"ט, כ"ג).

"לא תלך רכיל בעמך"(שם י"ט, ט"ז).

            בין שני איסורים אלו סובב הערעור שבפניי, שהינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופטת עיריה מרדכי) אשר ניתן ביום 20.08.08 בת.א 799/04, ובו נדחתה, תביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיבים, אשר סבה סביב נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין הפצת שמועה שהינו בעל חלקת ערלה (הערלה הינה הגבלה כשרותית על פי ההלכה היהודית לפיה, יבול של שלוש השנים הראשונות אסור לאכילה, או לשיווק), שמועה שגרמה לפסילת היבול ממטעי הזיתים שלו, על ידי המשיב 3 ואובדן קבלת תמורה עבור יבול הזיתים שלו באותה עונה; בית המשפט קמא, בפסק דינו מיום 20.08.08, דחה את תביעת המערער וחייבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של כל אחד מהמשיבים בסכום של 4,000 ש"ח.

הרקע העובדתי בתמצית

2.         המערער, חקלאי המתגורר במושב שדי תרומות מחזיק מזה עשרות שנים בכ- 38 דונם של מטעי זיתים במושב.

            רוב השנים, שיווק המערער את יבולו ישירות למשיבה 1, חברת עסיס תעשיות מזון בבית השיטה (להלן: " המשיבה 1") העוסקת, בין היתר, בכבישת זיתים ושיווקם ברחבי הארץ.  אלא, שהחל משנת 2002 ועקב מחלוקת שהתעוררה בין המערער למשיבה 1, אודות גובה התמורה, משווק יבול המערער למשיבה 1 באמצעות מכירת היבול לידי אחד מהספקים העצמאיים הרוכשים את יבולי הזיתים של החקלאים במושב ומוכרים אותם למשיבה 1 ולרוכשים אחרים.

3.         המשיבה 1 ביקשה, כי בנוסף לכשרות של הרבנות הראשית לישראל (להלן: " המשיבה 2") תהא למוצריה כשרותו של ועד הכשרות שע"י בד"צ העדה החרדית (להלן:" בד"צ" ו/או " המשיב 3") לפיכך, בנושאי הכשרות השונים ובכלל זה בנושא דיני הערלה, נשוא התיק שבפני, כפופה המשיבה 1 להוראת משגיחי הכשרות מטעם המשיבים 2 ו- 3 ופועלת בהתאם להוראותיהם.

4.         לקראת עונת מסיק הזיתים של שנת 2004 גילה משגיח מטעם הבד"צ מטעים צעירים החשודים כערלה במטעי האזור, בו מצויים גם מטעמי המערער. במסגרת הניסיון לברר את זהות בעלי המטעים הועלה שמו של המערער. עקב החשד שלא הופג, ועל כך להלן, הודיע הבד"צ, כי  לא תינתן תעודת כשרות מטעמו ליבול מטעי המערער בתקופת המסיק בשנת 2004. בדיעבד התברר, כי מטע הערלה שהתגלה, שייך לחקלאי אחר בשם רחמים רחמים ואינו של המערער.

פסק הדין של בית המשפט קמא

5.         בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי יש לדחות את התביעה, כנגד שלושת המשיבים, תוך חיוב המערער בהוצאותיהם.

6.         לפי קביעת בית המשפט קמא, בניסיון לפתור את הבעיה ולברר את זהות בעל המטעים החשודים כערלה, יצאו ביום 02.09.04 משגיח הבד"צ, מר גרוס, (להלן: "המשגיח", או, "גרוס") ביחד עם הספק, אברהים זועבי ("להלן:" זועבי") ונציג הנתבעת 1, מר גפני (להלן:" גפני") להיפגש עם המערער לאחר שהתקשרו אליו ארבע פעמים.

המערער דרש שמר גפני לא יגיע אליו, עקב הליכים שהתנהלו בינו לבין המשיבה 1 בעבר ואמונתו שהמשיבה 1 אחראית בעצמה לטענה שהוא מחזיק בחלקת ערלה. מר גפני הגיע בכל זאת, לפגישה ביחד עם הספק זועבי ומשגיח הבד"צ.

המערער התבקש ע"י המשגיח לצאת עימו לשטח ולהצביע על חלקותיו וכן להצהיר שמטע הערלה שהתגלה אינו שלו. בתגובה  התפרץ המערער על השלושה  ולא הסכים לשתף עמם כל פעולה.

7.         בית משפט קמא, קבע בסעיף 12 לפסק הדין, כי המערער שכעס על עצם השמועה, הסיק בעצמו מסקנות מרחיקות לכת, בלתי מבוססות וייחס למשיבה 1, כוונות זדוניות ומעשים לא לה. נקבע, כי רצונו, כבר באותו מועד, "להוכיח" שהמשיבה 1 מתנכלת לו, העבירה אותו, במידה לא מבוטלת, על דעתו. השופטת קמא הדגישה, כי אין בפי המערער כל הסבר מניח את הדעת לכך שבחר במודע ובמופגן, שלא לשתף פעולה עם בקשתו של המשגיח מטעם הבד"צ להפגת החשדות ומציאת פתרון מהיר ומניח את הדעת, כפי שהוצע.

8.         עוד נקבע בפסק הדין, שאין בעובדה שמר גפני והסוחר זועבי הכירו את מטעי המערער שנים רבות כדי להעלות או להוריד בנדון שכן בכל מועד נתון, חקלאי יכול לטעת מטע חדש ו/או להחזיק מטע חדש וכי בדיקות הכשרות חייבות להיות נכונות, למועד הנתון של הענקת ההכשר.

9.         כן נקבע בפסק הדין שעל אף סירובו של המערער לשתף פעולה באותו מפגש, לא עמדו נציגי המשיבים 1 ו-3 נואש ומסרו למערער את מס' הטלפון של הרב רבינוביץ (להלן: " רבינוביץ") מטעם הבד"צ בכדי שהמערער ישוחח עימו ישירות וימשיך את הבירור למציאת פתרון. אולם, השיחה התנהלה שוב סביב דרישת המערער לדעת, מי טען שמטע הערלה הוא שלו. בית משפט קמא קבע, כי המערער סירב לשתף פעולה גם עם הרב רבינוביץ וכי עדותו של הרב בנדון היתה מהימנה עליו.

10.        כמו כן נקבע בפסק הדין, כי מהמועד בו נציגי המשיב 3 פנו אל המערער בפועל, בכדי שלא לדון בעניינו, על פי השמועה בלבד והמערער בחר, במודע ובמופגן, שלא לשתף עמם פעולה הרי שהשאלה מי הפיץ את השמועה כנגד המערער הופכת להיות משנית ונעדרת רלוונטיות.

11.        לפיכך נקבע כאמור, כי משלא הוכח שהמשיבה 1 הפיצה על המערער שהוא בעל חלקת הערלה וככל שאין מחלוקת, שהיא לא התחייבה לרכוש מראש את ייבול המערער הרי, שדין התביעה כנגדה להידחות.