1. המבקש 2 נטל הלוואה מהמשיב לצורך בניית ביתו על מקרקעין שרכש מהמבקש 1 (להלן - המקרקעין).
להבטחת פרעון ההלוואה, נעשתה משכנתא לטובת המשיב על זכויותיו של המבקש 1 במקרקעין (להלן - המשכנתא).
לאחר שהמבקש 2 פיגר בתשלומי ההלוואה, ביקש המשיב את מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל.
עיקרה של תובענה זו, נועד, לביטול הליכי מימוש המשכנתא.
יצוין, כי באי כח הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים.
2. טענתם הראשונה של המבקשים, כפי שנטענה בתובענה, היתה, שהמשכנתא על זכויותיו של המבקש 1 נעשתה רק משום שלא היה ניתן עדיין לרשום אותה על זכויותיו של המבקש 2.
מלכתחילה, לא היה כל בסיס לטענה זו. תהא הסיבה לרישום המשכנתא על זכויותיו של המבקש 1 אשר תהא, המשכנתא לא נועדה אלא להבטיח את פרעון ההלוואה, ומשהמבקש 2 לא עמד בפרעונה, המשיב היה זכאי לבקש את מימושה.
מכל מקום, טענה זו נזנחה בסיכומים של המבקשים, ואין להתיחס אליה כלל (ע"א 16/89
ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5) 729).
3. טענתם השניה של המבקשים היא, כי גובה סכום הפיגור בתשלומי ההלוואה, העומד על סך של כ-10,000 ש"ח בלבד (העדה מטעם המשיב, גב' אהרונוביץ, הצהירה כי יתרה זו עומדת על סך של כ-11,000 ש"ח, עמ' 2 לפרוטוקול), אינו מצדיק את העמדת ההלוואה כולה לפרעון (ע"ס של כ-175,000 ש"ח, לדברי העדה, שם) ואת מימוש המשכנתא.
ואכן, במקרים מסוימים, כאשר גובה הסכום שבפיגור הינו זעום לעומת גובה ההלוואה כולה, ניתן לראות בפעולות הבנק להעמדת ההלוואה כולה לפרעון ולמימוש המשכנתא, כמעשה העומד בניגוד לחובה לפעול בקיום זכות בתום לב (סעיף 39 ל
חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).
לא כך במקרה דנן, ומשני נימוקים:
א. הפיגור האמור הוא בתשלומים על פי הסדר שנעשה בין המבקש 2 לבין המשיב, שנועד להסדיר פיגורים קודמים בפרעון ההלוואה ולמנוע את העמדת ההלוואה כולה לפרעון ומימוש המשכנתא (פירוט הדברים בתצהירה של אהרונוביץ, סעיפים 5-9, וגם המבקש 2 מודה בכך בתצהירו, סעיפים 9, 10 ונספח א').
הטענה, כי אין לפעול להעמדת ההלוואה ולמימוש המשכנתא, בשל פיגור קטן יחסית בתשלומי ההלוואה השוטפים, איננה יכולה לעמוד למי שחוזר ומפגר בתשלומים, ובודאי, שהיא איננה יכולה לעמוד למי שאיננו עומד בהסדר, שנעשה עמו, על מנת שלא לגרום להעמדת ההלוואה ולמימוש המשכנתא.
אם נשעה לטענה זו, גם במקרים הללו, אין לדבר סוף, והרי כל מטרתה של משכנתא היא לגרום לפרעון החוב לנושה באופן מהיר ופשוט (ראו: בר-אופיר,
הוצאה לפועל, הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין-גינוסר בע"מ, מהדורה שישית 2005, עמ' 535).
ב. הובהר, כי על אותן זכויות הוטל גם עיקול על ידי המשיב בגין חוב אחר של המבקש 2 למשיב בסך של כ-460,000 ש"ח (סעיף 11 ונספח ד' לתצהיר אהרונוביץ).
מלבד זאת, שדי בהטלת עיקול זה כדי שהמשיב יהיה זכאי לבקש את מימוש המשכנתא בהתאם לשטר המשכנתא (נספח ב' לתצהיר אהרונוביץ, סעיפים 16, 15(ב)), הרי שיש בכך כדי להקהות את "חסר הצדק" שבמימוש המשכנתא על הפיגור הקטן, כיוון שמלבדו עוד עומד חוב נוסף, אפילו בשל מעשה אחר ואפילו כלפי גורם אחר, שמכוחו בלבד ניתן להגיע לאותה תוצאה של מימוש המקרקעין ופינוי החייבים.
לא מצאתי בכל טיעוניהם של המבקשים דבר ראוי כנגד נימוק זה.
גם אם העיקול הוטל על זכויותיו של המבקש 2 בלבד במקרקעין, הרי שמדובר באותם מקרקעין וזכויותיו של המבקש 2 הן זכויות הרכישה מהמבקש 1, משמע, אותן זכויות.
4. המבקשים טענו עוד, כי מימוש המשכנתא צריך להיות כפוף להבטחת מגורים חילופיים למבקשים, בהתאם לסעיף 38(א) ל
חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.