נדחתה תביעה לתשלום שכר טרחה בגין טיפול בתיק נזקי גוף

עו"ד בן סימון אורי ועו"ד פוקס אריה (להלן "התובעים") הגישו תביעה בהליך של "סדר דין מהיר" כנגד בן סימון אסתר (להלן: "הנתבעת" או "גב' בן סימון") לתשלום סך של 42,561 ש"ח. ביסודה של התביעה טענת התובעים לתשלום שכר טרחתם, בגין טיפולים בתיק נזקי גוף.

רקע:

בתאריך 15.10.2000 הגישו התובעים לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה כספית בשמה של הנתבעת כנגד מושב לוזית אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "המושב"). עילתה של התביעה הינה לתשלום עבור נזקי גוף אשר ספגה גב' בן סימון כתוצאה מתאונה שאירעה בבית העם שבבעלות המושב.

התובעים ניהלו את התביעה בשמה וכב"כ של הנתבעת. לצורך הגשת התביעה שילמו התובעים בתאריך 15.10.2000 את אגרת בית המשפט בסך של 540 ש"ח וסכום נוסף של 140 ש"ח בגין מסירת כתב התביעה למושב. בנוסף, כתמיכה לכתב התביעה, צירפו התובעים חוות דעת רפואית אורטופדית שנערכה בתאריך 10.9.2000 על ידי ד"ר אלי עזרא ובגינה שילמו סך נוסף של 2,340 ש"ח.

בתאריך 17.5.2004 אמורה היתה להתקיים ישיבת הוכחות בתיק הנדון, אולם, מאחר ולמועד הישיבה לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המושב ולא התייצב נציג מטעמם, ניתן על ידי כב'  השופטת בלהה כהנא, פסק דין בהעדר ובו חייבה את המושב לשלם לגב' בן סימון סך של 150,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור של 17.5 אחוז בצירוף מע"מ ובתוספת הוצאות משפט בסך של 4,500 ש"ח.

טענות התובעים:

טוענים התובעים, כי בהתאם למוסכם בין הצדדים היה על הנתבעת לשלם לתובעים בגין הייצוג בתביעה כנגד המושב שכר טרחה באופן הבא: ראשית - סך השווה בש"ח  ל - 1,000 דולר, בצירוף מע"מ וזאת עד למועד שנקבע לשמיעת הראיות. שנית - את שכר הטרחה שייפסק על ידי בית המשפט בפסק הדין וזאת לא יאוחר משישים יום לאחר מתן פסק הדין.

לטענתם, בהתאם למוסכם, על הנתבעת לשלם את שכר טרחתם ובסך התביעה. חישוב 17.5 אחוז מסכום שנפסק, קרי, 150,000 ש"ח מהווים סך של 30,712 ש"ח. לסכום הנדון יש לצרף את סכום בסך 1,000 דולר, מע"מ הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט, כך שסכום  חוב שכר טרחתה מסתכם בסך 42,561 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת מציינת כי התובע 1 הוא בן דודו של בעלה המנוח שהלך לעולמו ביום 28.6.2004. בעלה עסק במו"מ מול התובעים כשלמיטב ידיעתה, ההסכם היה כי שכר טרחתם יהא בהתאם לכספים שיגבו בפועל ולא מסך הכספים התיאורטיים שיפסקו על ידי בית המשפט.

הנתבעת מדגישה כי במידה והיתה מקבלת את הסכום שנפסק היתה מפרישה לתובעים את שכר טרחתם. ברם, מושב לוזית הינה אגודה שיתופית חדלת פירעון כך שהסכומים שנפסקו הינם סכומים תיאורטיים בלבד. הנתבעת אף מוכנה להסמיך את התובעים שינהלו עבורה את הליכי הגבייה (וימשיכו להשקיע מכספם באגרות וכו') ואם יגבו דבר יוכלו לנכות את שכרם והוצאותיהם מהסכום שיגבו.

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ולכן פסק דין זה יהיה תמציתי כמצוות תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

דיון

אין חולק בין הצדדים כי התובעים אכן העניקו לנתבעת שירותים משפטיים, הגם שלא נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה בכתב. יחד עם זאת, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות שהוצגו בפני, נחה  דעתי כי  דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן:

נטל השכנוע:

כעולה מטיעוני הצדדים מנגנון שכר הטרחה נעשה בעל פה. כידוע, הטוען  טענה חשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש (ראה ע"א 642/61 טפר נק מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004, וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי).

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו מוטל עליו. רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי, דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה " המסתברת יותר".

בעולם המשפט, קיימות כמה דרכים לקביעת שכר טרחתו של עורך הדין.

אליבא השופט ד' לוין:

"שכר טרחת עורך דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות" שכר לפי אחוז מסויים משוויי העיסקה נשוא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית משפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד". ע"א 136/92 - ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ. פ"ד מז(5)114, עמ' 126-125.