נדחתה תביעה לחייב את משרד הבריאות לתקן כסא גלגלים ממונע

1.       1.       התובע, נשוי ואב לשניים, הינו, נכה הסובל ממחלת ניוון שרירים ומרותק לכיסא גלגלים, אשר סופק לו, בהתאם לצרכיו היחודיים, על ידי הנתבע ובמימונו המלא של הנתבע, משנמצא זכאי לכך בהתאם לנהלי היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות (להלן - היחידה), אשר הוצאו מכח פריטים ב(2) ו-(9) לפרק 4 שבתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי , התשנ"ד  - 1994 (להלן - חוק הבריאות) ובהתאם לסל שירותי הבריאות.

2.       2.       עניינה של עתירת התובע שבפני בחיוב הנתבע לתקן לאלתר את כיסא הגלגלים הממונע המשמש את התובע ככיסא חלופי.

לטענת התובע, עקב סירוב הנתבע לבצע תיקון של הכיסא החלופי, נשאר התובע מרותק למיטתו בחוסר מעש תוך השבתת פעילותו ואורח חייו ותוך פגיעה בבריאותו. כל זאת, בניגוד לחובה המוטלת עליו לפעול למימוש שיוויון זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, לדאוג למתן שירות באיכות נאותה תוך שמירה על מהלך חייו התקין.

3.       3.       בכתב ההגנה נטען:

א.   בתביעה דנן נתבעת המדינה בפועלה כמבטחת בגין השירות הניתן על ידה ישירות ולא באמצעות קופות החולים, קרי מכח היותה אחראית למתן השירות המבוקש בתובענה בהתאם לתוספת השלישית הקבועה בחוק הבריאות. ואולם, הסמכות המסורה לביה"ד מהכח חוק הבריאות הינה רק לגבי תביעות כנגד שר הבריאות ומנכ"ל משרד הבריאות כבעלי תפקיד בנתבע הפועלים מכח חוק הבריאות עצמו, אך לא בתביעות שבין המבוטח לבין המדינה כמבטח ומשכך, דין התביעה להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית לביה"ד.

ב.   בהתאם לנהלי היחידה מבוטח אינו זכאי לקבל או להחזיק בשני מכשירי ניידות מאותו סוג בו-זמנית, דבר שיהיה בו למעשה קבלת כפל זכויות, ועל כן, התובע, שנמצא זכאי לכסא גלגלים ממונע, זכאי לקבל בנוסף, ככסא חלופי, כסא גלגלים ידני בו יוכל להשתמש כגיבוי בסיוע בני משפחה או מטפלים באם יהא צורך בשימוש בכסא הידני. אי לכך, משלא מוטלת על הנתבעת כל חובה ו/או אחריות לספק לתובע כסא גלגלים ממונע חלופי, שאינו הכסא הממונע העיקרי אשר ניתן לו מתוקף זכאותו, קל וחומר שאיננה אחראית לתיקון כסא גלגלים ממונע נוסף המוחזק על ידי התובע.

ג.    היה וניתנו לתובע בפועל שירותי תיקון לכסא הגלגלים הממונע הנוסף על ידי היחידה, הרי שהתיקון נעשה לפנים משורת הדין ואין בכך כדי להטיל על הנתבע חבות לתיקון הכסא הנוסף באופן קבוע.

ד.   מעבר לכסא הגלגלים הממונע, נשוא כתב התביעה, קיבל התובע מהנתבעת כסא ממונע עיקרי, משוכלל ביותר, אשר הינו תקין לחלוטין ומשמש את התובע, ובנוסף מחזיק בבעלותו הפרטית כסא ממונע נוסף ולא ברור מכתב התביעה בגין אילו מהכסאות נתבע התיקון.

ה.   משמצויים בהחזקתו של התובע 3 כסאות גלגלים ממונעים, אין כל בסיס לטענתו בדבר פגיעה בכבודו וביכולתו להתנייד ולנהל אורח חיים תקין ככל הניתן.

לאחר שבחנו טיעוני הצדדים, להלן החלטתנו :

4.       4.       סמכות בית הדין

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשנ"ב - 1992 קובע כדלקמן:

"(א) לבית דין תהא סמכות יחודית לדון  -

...

(5) בכל עניין שמוענקת לבית הדין האזורי סמכות בו על פי...חוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה, או בכל חוק אחר."

אין חולק כי חוק הבריאות נכלל בתוספת הראשונה לחוק בית הדין לעבודה.

חוק הבריאות דן בסמכות בית הדין, וקובע:

"54(ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד , קופת חולים או נותן שירותים לפי חוק זה, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות."

בהיות סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה על פי הסעיף האמור, "סמכות ייחודית", המפקיעה את סמכותה של ערכאה שיפוטית אחרת, יש להפעיל סמכות זו למטרות שאותן הציב המחוקק, ו"יש לפרש את מסגרת הסמכות באופן דווקני" (דב"ע נב/3-49 אבי רוזנבאום  - ב.י.פ. השקעות ומזון בע"מ ואח' פד"ע כד 135, 141).