הרקע העובדתי והמחלוקות בין הצדדים
1. התובעת, ילידת 28.1.85, נולדה עם מום המתבטא בנקע במפרקי הירך, ובכינויו הרפואי CDH (CONGENITAL DYSPLASTIC HIPS).
הנתבע הוא בית החולים שבו נולדה התובעת (להלן - "הנתבע") ומיקומו בנצרת. בכתב-התביעה נתבעה גם חברתM.C.I בע"מ, העוסקת בביטוח. בהסכמת התובעת נמחקה נתבעת זו, כשהתברר שהיא לא בטחה את הנתבע.
2. טענותיה של התובעת בקליפת האגוז הן, שהנתבע התרשל בכך שלא איבחן את המום במועד הלידה, בכך שלא המליץ על דרך הטיפול לאחר שכבר אובחן, מספר חודשים לאחר הלידה, שלב שבו ניתן היה למנוע את הנזק שהפך להיות בלתי הפיך ככל שהילדה גדלה, ובכך שלא טיפל בה כדי לתקן את המום.
3. מטעם התובעת, הוגשה חוות דעת רפואית של האורטופד, ד"ר שרביט, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות משוקללת של 43.3% לצמיתות: 30% בגין הגבלה בתנועות פרק הירך, 10% בגין קיצור גפה ו-10% בגין צלקת מכערת.
מנגד הגיש הנתבע חוות דעת של ד"ר שינדלר, מומחה לכירורגיה אורטופדית ואורטופדית ילדים, אשר חלק על טענת הרשלנות המיוחסת לנתבע והעריך את נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת ב- 35.2%, כאשר הוא חלק רק על הנכות בשיעור 30% בגין הפרעה בתנועת הירך, אותה העמיד על 20%. לגבי יתר הנכויות שנקבעו, דר' שינדלר אינו חולק עליהן.
4. היתה הסכמה בין הצדדים לגבי שתי סוגיות:
הראשונה: בית החולים לא איבחן את הנקע המפרקי במועד הלידה על אף שהתובעת נבדקה בסמוך לאחר הלידה על ידי רופא, אשר בדק גם אם קיים המום מסוג CDH ולא גילה אותו. מום זה הוא מום מולד.
השניה: המומחים מצד שני הצדדים, הסכימו, כי ככל שהאבחון של המום והטיפול בו מוקדמים יותר, ובעיקר אם הטיפול ניתן לפני שהקטין הלוקה בו החל ללכת, כך ישתפר מצבו. מוסכם על המומחים, שלו טופלה התובעת בשלושת החודשים או אף בחמשת החודשים הראשונים לחייה, המום היה בא על תיקונו וכן כי יש אחוזי הצלחה גבוהים לריפוי מושלם או להטבה נכרת, לו טופלה התובעת בטרם החלה ללכת, בגיל שנה וחצי לערך. עם ההליכה, מתייצבות העצמות, והמום קשה יותר ויותר לטיפול.
5. השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים הן ארבע:
הראשונה - אם התרשל הנתבע בכך שלא איבחן את המום בבדיקת הילוד שנערכה מיד לאחר הלידה.
השניה - אם הנתבע לא המליץ על טיפול לאחר שערך לתובעת צילום מפרקי הירך, ואף לא שלח אותה לטיפול כזה, כפי שהיא גירסת התובעת המוכחשת על ידי הנתבע.
השלישית - אם נגרם לתובעת נזק ראייתי עקב כך שלא נמצא בתיק הנתבעת מסמך המפנה אותה לטיפולים לאחר צילום מפרקי הירך.
הרביעית - אם חבה הנתבעת בנזקיה של התובעת עקב אי האבחון, אי הטיפול ואי הרישום.
6. התובעת נולדה כאמור בבית החולים האנגלי בנצרת בתאריך 28.1.85. התינוקת היתה במצב עכוז בעת הלידה, אולם הלידה עברה ללא סיבוכים.
התובעת היא בת שישית להוריה. לתובעת שני אחים נוספים, צעירים ממנה.
7. בתיק היולדת בבית החולים (ת/7) מצוי מסמך שכותרתו "גליון תינוק". נרשם בו כי נערכה לנולדת בדיקה על ידי רופא, אשר כללה, בין היתר, סריקת הירכיים, שנמצאה תקינה (סימן V בסעיף HIPS בטופס הבדיקה). התובעת שוחררה לביתה 3 ימים לאחר הלידה, מבלי שנרשם דבר בגליון הרפואי אודות בדיקה או ממצאים נוספים לגבי CDH.
לאחר שחרורה לביתה, הביאה אמה של התובעת את התינוקת לתחנת טיפת חלב בטורען, שם היתה במעקב אחר התפתחותה ואף קיבלה חיסונים נהוגים. בגיל 3 חודשים נבדקה התובעת בפעם הראשונה על ידי רופא טיפת חלב, ואצלו התעורר חשד בקיומו של המום, נקע דו צדדי של מפרקי הירך. התובעת נשלחה לביצוע צילום אגן אצל הנתבע. בצילום האגן אובחן הנקע הדו צדדי. הנתבעת טוענת כי היא שלחה את תוצאות הצילום לטיפת חלב.
על אף רישומים בתיק טיפת חלב, לפיהם הופנתה לטיפול אורטופדי מתאים, התובעת לא קיבלה טיפול במומה.
אחד הנקעים מבין השניים נרפא מאליו. התובעת לא טופלה בגין הנקע הנותר עד אשר עברה, בגיל 4, ניתוח שנים לתיקון מפרק הירך בבית החולים בעפולה. הניתוח שיפר את מצבה, אולם נותרה לה, כאמור, נכות רפואית בשיעור 35% על פי חוות הדעת מטעם הנתבעת ו-43% על פי חוות דעת מטעם התובעת.