1. התובעת, ילידת 1945, אחות במקצועה, מבקשת לחייב הנתבעים לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, במהלך ועקב ניתוח להסרת דליות מהורידים השטחיים שברגלה השמאלית שנערך ב - 25/5/03 (להלן:
"הניתוח").
פתיח
קודם דיון בטענות התובעת, אציין כפי טענות הנתבעים, כי בכתב התביעה טענה נגדם התובעת טענות רבות, ובהן לרשלנות בגין ההתוויה לניתוח, לרשלנות במהלך הניתוח עצמו, להעדר הסכמה מדעת לניתוח משלא הוצגו בפניה כל הסיכונים שבו, כי בגין אלה נגרמו לה נזקים ובהם פגיעה בשכרה, כשהיא מנמקת טענתה כאן כי עקב הפגיעות שבה אין היא מבצעת עוד עבודה נוספת (שמירות מיוחדות) אותה עשתה טרם הניתוח.
מתוך טענותיה הנה הוגשו חוות דעת לעניין הרשלנות, גם לעניין התווית הניתוח וגם גבי הפגיעה שבה שהיא תוצאת הניתוח, גם נשמעו הראיות, כשהמומחים מטעם בעלי הדין מעידים גם בעניין הטענה לרשלנות הרפואית.
והנה אחר כל אלה - צמצמה התובעת טענותיה, ורק בשלב הסיכומים - לטענתה להעדר הסכמה מדעת, וזו בלבד - מבלי שינתן נימוק או בסיס לחזרתה מטענותיה האחרות, כאילו לא נתקיים דיון בטענות לרשלנות הנתבעים - ולא בכדי בא ב"כ הנתבעים בטרוניה, שהיא נכונה וראויה כאן.
וודאי יהא לדרך התנהלות זו ביטוי בהוצאות.
במאמר מוסגר אומר כי ברי הוא כי התובעת, אחר עיון ושיקול הראיות שבאו, רשאית לחזור בה מטענות שטענה קודם מתוך מסקנה אליה הגיעה, כך נראה, כי לא צלחה בנטל המונח עליה - ומוטב שעה אחת קודם הכרעה בפסק דין, אך כאן - הנה צריך היה לנקוט על דרך המאמר - "שעתיים" קודם - ולפחות ליתן התיחסות מפורשת בסיכומי הטענות לחזרה מטענות, שהיוו, כאמור לעיל, את עיקר התביעה.
טענות הצדדים
2. בשנת 1997 אובחנה התובעת כסובלת מאי ספיקה של המערכת הורידית העמוקה. היא טופלה בחבישות אלסטיות, ובשנת 2003 הומלץ לה, קודם על ידי הנתבע 1, ואחר על ידי הנתבע 3 - ניתוח להסרת דליות מן הורידים השטחיים שברגל שמאל.
3. נתבע 1, כאמור לעיל, הוא זה שהמליץ בפני התובעת לעבור הניתוח, ובמסגרת פרטית, במרכז הרפואי "מדיקל סנטר", ולטענתה, כפי העולה מכתב התביעה, ניתוח זה החמיר מצבה, שכן לאור הרקע הבריאותי שלה לא היה מקום להורות על טיפול ניתוחי.
4. נתבעת 2, מעסיקתו של הנתבע 1 חבה , לטענת התובעת, מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין, הקובע את חבות המעביד למעשיו של עובד, הנעשים תוך כדי עבודתו.
5. נתבע 3 גם הוא נתן המלצתו לביצוע הניתוח והוא שניתח התובעת, ולטענתה במהלך הניתוח פגע בעצב הסאפנה המחובר לווריד אותו ביקש להסיר. התובעת טענה כי כתוצאה מהפגיעה העצבית ומאז היא סובלת מכאבים ורגישות רבה ברגלה השמאלית.
עוד טוענת התובעת כנגד הנתבע 3 כי לא קיבלה ממנו הסבר אודות הסיכון הכרוך בניתוח, כפי המתחייב מהוראות סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996, (להלן:
"חוק זכויות החולה") - וכפי שנוכחנו הנה נותרה אך טענתה זו לדיון, משחזרה בה מכל יתר טענותיה.
6. נתבעת 4 היא הבעלים של בית החולים "מדיקל סנטר", ולטענת התובעת - שולחתו של הנתבע 3 - ומכאן שהיא חבה באחריות למעשיו מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
לציין כאן כי עיון בכתב התביעה מלמד כי התובעת לא ביקשה, למעשה, לחייב הנתבעת 4, אלא אך את הנתבעים 1-3, ויכול והדבר נשמט ממנה (ראה סעיף 44 לכתב התביעה) - אך מתוך התוצאה, כפי שתובהר להלן, אין הדבר מעלה או מוריד.
7. טענות התובעת סמכו, אם כן, על 2 ראשים - האחד - עילת רשלנות המיוחסת למי מהנתבעים, והאחר - כנגד נתבע 3 - גם על פי חוק זכויות החולה.
8. התובעת תמכה טענותיה בחוות דעתו של ד"ר אמסטרדם, מומחה בכירורגיה כללית וכלי דם, שהעריך את נכותה המשוקללת הצמיתה בשיעור של 28%. ד"ר אמסטרדם מציין בחוות דעתו כי בחולים הסובלים מאי ספיקה של המערכת הורידית העמוקה, כפי שסובלת התובעת, לא מומלץ לבצע ניתוח לקשירת הדליות, כפי שבוצע בה, שכן, לפי עמדתו, הוצאה או קשירה של המערכת השטחית חוסמת חלופת ניקוז ומחריפה את העימדון הורידי במערכת הורידית העמוקה.
ד"ר אמסטרדם מציין כי בבדיקת דופלקס ורידי רגלים שעשתה התובעת בחודש ינואר 1997, הודגמה ברגל שמאל אי ספיקה של הוריד הפופליטאלי (וריד עמוק) ואי ספיקה של הסאפנה הארוכה (וריד שטחי), ולאור בדיקה זו, שהדגימה דליות במערכת השטחית בשילוב של הפרעה בזרימת דם במערכת העמוקה (אי ספיקה של הוריד הפופליטאלי) - הומלץ לתובעת לחבוש גרביים אלסטיות, ולא הוצע לה, מוסיף ד"ר אמסטרדם, ובצדק, טיפול ניתוחי בורדים השטחיים.
לעניין הפגיעה בעצב הסאפנה לה טוענת התובעת מציין ד"ר אמסטרדם בסיפא חוות דעתו כי
"... כתוצאה מהניתוח, נראה שבמהלך הניתוח נפגע עצב הסאפנה (הדבר הודגם בבדיקת הולכה עיצבית מתאריך 1.10.04) דבר הגורם לכאבים חזקים, להרגשת זרמים ברגלה ולנימול באצבעות כף הרגל. גם לסיכון אפשרי זה אין כל התייחסות בטופס ההסכמה לניתוח".