נדחתה תביעה בגין רשלנות רפואית בטיפול באצבע

            כללי

1.         תביעה זו ענינה טענות התובע בדבר נזקי גוף כתוצאה מרשלנות רפואית של רופאי הנתבעת.

2.         התובע, יליד שנת 1983, נחבל ביום 30.3.95 באצבע  שלישית בידו השמאלית, בהיותו כבן 12 שנים. התובע פנה לחדר המיון בבית החולים הממשלתי ע"ש רבקה - זיו בצפת, בבעלות הנתבעת. בתום בדיקה הכוללת צילום רנטגן, אובחן נקע במפרק בין הגלילים באצבע. תחת הרדמה מקומית טופל הנקע , הפצע נוקה ונתפר וידו של התובע הושמה בסד גבס למשך שבועיים. לאחר מכן חזר התובע שלוש פעמים לביקורות, בהן הוארכה תקופת שהותו בגבס והוצאו תפרים.  כמו כן בוצעו צילומי רנטגן נוספים.

3.         התובע טוען כי נותרה לו נכות צמיתה  בשיעור 10% באותה אצבע, אשר נגרמה כתוצאה מרשלנותם של רופאי הנתבעת. לטענתו הרופאים לא אבחנו כי נגרם לו שבר באצבע כל זאת  במועד הטיפול בחדר המיון ובמשך חודש המעקב אחר מצבו, אשר כלל שלוש בדיקות רנטגן.

4.         הנתבעת מכחישה אחריותה וכן מכחישה את שעור הנכות לו טוען התובע.

המסגרת הדיונית

5.         מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת רפואיות של מומחים בתחום הרפואה האורטופדית. התובע  סומך תביעתו על חוות דעתו של ד"ר מנצור והנתבעת סומכת הגנתה על חוות דעתו של פרופ' שטהל. שני המומחים מתייחסים הן לשאלת האחריות והן לשאלת הנזק.  מטעם בית המשפט, שלא בהתאם להסכמת הצדדים, מונה מומחה לבדיקת טענות התובע, ד"ר קליגמן, מומחה ברפואה אורטופדית אשר נתן חוות דעתו. המומחה מטעם ביהמ"ש, השיב לשאלות הבהרה אשר נשלחו אליו על ידי ב"כ התובע וכן נחקר אודות חוות דעתו. לא הוגשו ראיות נוספות והצדדים הגישו סיכומי טענותיהם.

            השאלות אשר במחלוקת

6.         הצדדים חלוקים במספר שאלות. ראשית, האם אכן נגרם לתובע שבר או שנים כנטען על ידי התביעה. אם אכן נגרם, חלוקים הצדדים בשאלה האם ניתן היה לזהות את השבר במהלך התקופה בה היה בטיפולם של רופאי הנתבעת. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה  האם הטיפול הרפואי בתובע היה שונה מזה אשר ניתן לו בפועל אילו זוהה השבר לו טוען התובע והמוכחש על ידי הנתבעת. קיימת מחלוקת האם הנכות אשר התובע טוען לה הינה תולדה של הפגיעה הראשונית בו ללא קשר לטיפול הרפואי אשר קיבל או שמא נגרמה בשל הטיפול הרפואי, הרשלני לשיטתו של התובע. כל זאת לצד מחלוקת בדבר שעור נכותו.

            האם נגרם לתובע שבר והאם ניתן היה לזהות את השבר

7.         המומחה הרפואי מטעם התובע גורס בחוות דעתו כי עוד בצילום הרנטגן שנערך לתובע בחדר המיון, ניתן היה לזהות את השבר- "צילום מ- 30.03.95 (יום החבלה)... כמו כן נראית עצם קטנה חופישת ליד ראש הגליל המקורב- דבר שמצביע על שבר..." המומחה מבהיר בחוות דעתו כי בצילומי הרנטגן שנערכו בשני הביקורים הנוספים אצל רופאי הנתבעת ניתן לראות ביתר ברור את השבר והנזק לאצבע. גם המומחה מטעם הנתבעת פרופ' שטהל מאשר כי ניתן היה באותו צילום לראות שבר כלשהוא- "צילומי רנטגן: מתאריך 30.3.95... שבב גרמי קטן ליד ראש הגליל  הקריבני...". המומחה מטעם בית המשפט ד"ר קליגמן מאשר בחקירתו כי לא ראה את צילומי הרנטגן.

8.         לאור כל האמור לעיל יש לקבוע כי בצילומי הרנטגן  אשר נערכו לתובע מיום הפגיעה עצמה ולאחר מכן, אכן ניתן היה לראות שבר.  כמו כן ניתן לקבוע כי אין כל עדות לכך כי רופאי הנתבעת אכן זיהו את השבר, ההפך הוא הנכון, העדות היא כי זיהו נקע בלבד, שכן התרשומת הרפואית מתייחסת לקיומו של נקע או פריקה ואין התייחסות לקיומו  של שבר, כל זאת כמאוזכר בחוות דעת הרופאים.

האם הטיפול בתובע היה שונה אילו התגלה השבר

9.         התובע סומך תביעתו על חוות דעתו של ד"ר מנצור המומחה מטעמו. חוות הדעת בפרק מסקנות מנתחת את הנלמד מצילומי הרנטגן והמסמכים הרפואיים כדלהלן (פרק זה יובא במלואו)-

"מסקנות- הילד נפל מגובה של 2 מטר על כתף שמאל ועל אצבע יד שמאל. עוצמת המכה גרמה לנקע ודחפה את ראש הגליל המקורב החוצה דרך העור. עוצמה כזאת הייתה צריכה להדליק אור אדום לרופאים המטפלים בילד אבל אבחנו רק מצב של נקע פתוח של הפרק המקורב בין גלילים. לא שמו לב לנזק של FRACTURE EPIPHYSEOLYSIS בבסיס הגליל האמצעי עם עצם חופשייה לידו, אשר בשעת הגדילה גרם לדיפורמציה של האצבע. לא שמו לב לשבר בגליל המקורב, אבל למזלם זה התרפא ללא סיבוך. למרות שבמשך חודש ימים בוצעו 3 צילומי רנטגן של היד לא אובחנו השברים שנראו בבירור בכל הצילומים. לכן יש קשר סיבתי ישיר בין הטעות אשר נעשתה בביה"ח והדיפורמציה ביד שמאל שנותרה היום. לפיכך אני מעריך את נכותו לפי סעיף 1.75ב' בשיעור של 10% לצמיתות."

10.        גם אם אבחר לאמץ את חוות דעתו של ד"ר מנצור אשר הוגשה מטעם התובע במלואה, לא יהא בה די על מנת לקבוע את אחריותם של הנתבעים לנכותו הנטענת של התובע. בחוות הדעת חסרים כמה מרכיבים הנדרשים לצורך הוכחת עילת הרשלנות על פי פקודת הנזיקין ככלל ורשלנות רפואית כפרט. על התובע להוכיח בעזרת ראיות רפואיות, קרי חוות דעת, את שאלת הקשר הסיבתי עובדתי בין ההתרשלות- אי גילוי השברים  לבין הנזק אשר נגרם לתובע. כלומר אין די לקבוע כי הרופאים כשלו לגלות את דבר קיומם של שבר או שברים, אלא על התובע להוכיח בעזרת חוות הדעת הרפואית כי אי גילוי השברים הוא אשר גרם לנזק. עניין זה נעדר מחוות הדעת הרפואית מטעם התובע. כל אשר קובע המומחה מטעמו הוא כי מאחר ולא אובחנו השברים, "לכן יש קשר סיבתי בין הטעות אשר נעשתה בביה"ח והדיפורמציה ביד שמאל שנותרה היום." כאמור, אין בכך די.

            לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט ג'ובראן בע"א 916/05 (וערעור שכנגד) שרון כדר נ. פרופסור יובל הרישנו ואח' פס"ד מיום 26.6.06-

"...על מנת לבסס חבות בעוולת רשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק.

           גרם הנזק כולל בחובו שני יסודות: קיומו של נזק וכן קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ולאחריו, במצטבר, קשר סיבתי משפטי, בין הרשלנות לבין הנזק. שמע מינה, כי אין אנו נדרשים לבחון קיומו של קשר סיבתי משפטי, שעה שהקשר הסיבתי העובדתי אינו מתקיים.