1. העותרת הגישה עתירה בה עתרה כי בית המשפט יצהיר כי השימוש שעושה משיבה 3 (להלן: "
הרשימה") בסמל הלוגו של העותרת (להלן: "
העירייה") מהווה פגיעה בקניינה של העירייה והטעיית הבוחר.
טענות העירייה
2. הרשימה היא רשימה המתמודדת לבחירות לעירייה שיתקיימו מחרתיים - ביום 11.11.08. שמה של הרשימה הוא "גבעתיים ירוקה". על גבי פתק הבחירות של הרשימה מופיע הכיתוב "גבעתיים ירוקה" כאשר המילה "גבעתיים" כתובה על פי הטענה באופן הזהה ללוגו של העירייה. מדובר בכיתוב של השם גבעתיים הנראה כמו שתי גבעות. העירייה טוענת כי מדובר בלוגו שהוכן עבור העירייה עוד בשנת 1982, והעירייה עושה בו שימוש מאז. הלוגו הפך לסמל המזוהה ביותר עם העיר גבעתיים.
פתק ההצבעה של הרשימה בו נעשה שימוש בלוגו, עלול - כך נטען - להטעות בוחרים לחשוב כי יש זהות בין העירייה ומי שעומד כיום בראשה, לבין הרשימה. שימוש כזה, שעלול להטעות הוא אסור בהתאם לס' 39(ז) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965 (להלן: "
חוק הבחירות").
3. לטענת העירייה, הרשימה אף נהנית שלא כדין מהמוניטין והערך המוסף של סמלה של העירייה. העירייה הפנתה לחוק הגנת הסמלים תשל"ה - 1974 (להלן: "
חוק הסמלים"), האוסר על שימוש של אדם בסמל, בדרך שיש בו כדי להביא את הזולת לחשוב כי אותו אדם פועל מטעם רשות מקומית.
העירייה טוענת כי היא לא השתהתה בהגשת העתירה, משום שההחלטה בה אישרה המשיבה 1 את פתק ההצבעה, ניתנה ביום 26.10.08. מאז פעלה העירייה לטענתה ללא שיהוי. העירייה טענה כי האמור בס' 42 לחוק הבחירות איננו חל על העתירה דנן, שהוגשה כ"עתירה מנהלית רגילה", ולא כעתירה מכוח החוק.
תשובת המשיבות
4. המשיבות הגיבו לעתירה.
הן טענו כי יש לדחות את העתירה ממספר טעמים. ראשית, נטען כי העתירה הוגשה באיחור, בניגוד למועדים הקבועים בס' 42 לחוק הבחירות. עוד נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי. נטען כי לעירייה אין זכות עמידה להגיש את העתירה, וכן נטען כי גם לגופו של ענין אין מקום לקבל את העתירה, שכן העירייה לא הוכיחה חשש לטעות של מי מהבוחרים ברמה הנדרשת של "ודאות קרובה".
השיהוי בהגשת העתירה
5. אני סבורה כי דין העתירה להדחות - הן בשל השיהוי בהגשתה, והן לגופה. עניינים אלה יידונו להלן.
6. 6. אשר לשיהוי - הרי אף בהנחה שעל הגשת העתירה דנן לא חל ס' 42 לחוק הבחירות (הנחה שספק אם יש לקבלה), העתירה הוגשה בשיהוי. כידוע, שאלת השיהוי נבחנת לאור נסיבות המקרה בכללותן. על פי ההלכה הפסוקה, אין לקבוע כלל נוקשה בנוגע למקרים בהם יהווה איחור מכשול (ר' למשל בג"צ 76/49
גוטמן נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל, פ"ד ד' (1) 151בעמ' 154). לכן, לעיתים ימים אחדים בלבד דיים כדי להוות שיהוי, ולעיתים אין די בחלוף חודשים כדי להוות שיהוי.
בענייננו, הנסיבות הן כאלה שהבחירות עומדות בפתח, והעירייה צריכה היתה להיות מודעת לכך כי כל עיכוב בפנייה לבית המשפט ובקביעת מועד הדיון, עלול לגרום לתקלה באפשרות לקיים את הבחירות במועד.
7. זאת ועוד, אף אם הוראת ס' 42 לחוק הבחירות באשר ללוח הזמנים אינן חלות בענייננו, ודאי ניתן ללמוד ממנה על לוח הזמנים שהמחוקק ראה אותו כסביר בנסיבות העניין. ס' 42 הנ"ל קבע כי:
"
חבר ועדת הבחירות רשאי לעתור, לא יאוחר
מהיום ה-17 שלפני יום הבחירות, נגד אישור רשימת מועמדים על ידי מנהל הבחירות".
כלומר, בהתאם לסעיף 42 הנ"ל לחוק הבחירות, יש להגיש עתירה לכל המאוחר 17 ימים לפני יום הבחירות. ההיגיון של ההוראה הנ"ל הוא בכך שיש מקום להכריע בכול ענייני הבחירות בהקדם האפשרי (ס' 42ג' אף קובע כי םסק הדין יימסר למנהל הבחירות לא יאוחר מהיום ה-12 לפני הבחירות). זאת, כדי להמנע מהצורך לדחות את מועד הבחירות בשל תקלה כזו או אחרת שבגינה מוגשת העתירה.
8. בענייננו, העתירה הוגשה ביום 3.11.08 - כלומר 8 ימים בלבד לפני יום הבחירות. יתרה מזאת, אין חולק כי לעירייה נודע על אישור הפתק עוד ביום 26.10.08. העירייה טענה כאמור כי היא פנתה בכתב למפקח הארצי על הבחירות כבר ביום 28.10.08. אולם, בנסיבות הענין, אני סבורה כי העירייה לא יכלה לפעול כך - קרי לפנות בכתב יומיים לאחר אישור הפתק, ולהמתין לתשובת המפקח עד יום 2.11.08 - ולהגיש את העתירה רק אז. התנהלותה של העירייה נגועה בשיהוי.
העירייה היתה צריכה להקדים ולפנות לבית המשפט, אם לא 17 ימים לפני יום הבחירות, אז במועד קרוב ככל האפשר למועד זה. הפנייה הקודמת בכתב למפקח הארצי על הבחירות והההמתנה לתגובתו, יצרו עיכוב בבירור העתירה. לכן, העתירה הגיעה לבירור בסופו של דבר, יומיים בלבד לפני מועד הבחירות. היום, הרשימה כבר הדפיסה ומסרה את כל הפתקים שהיה עליה להמציא עד הבוקר (לפי מכתב מנהל הבחירות נספח ג' לעתירה), והיא אף הסתמכה על הפתק כפי שאושר לצורך תעמולת הבחירות מטעמה.
9. כידוע, כאשר בית המשפט לעניינים מנהליים בוחן טענה של שיהוי, עליו להביא בחשבון את קיומו של שיהוי סובייקטיבי ושיהוי אובייקטיבי (קרי מידת השינוי שחל במצב הדברים בשטח, והיקף הפגיעה באינטרסים של הצדדים הנודעים בדבר עקב האיחור בהגשת העתירה). כן עליו לבחון את שאלת הפגיעה בשלטון החוק העלולה להיגרם אם תידחה העתירה על הסף עקב שיהוי (ר' למשל עע"מ 2273/03
אי התכלת שותפות כללית נ. החברה להגנת הטבע). ככל שהפגיעה בשלטון החוק גדולה יותר, יטה בית המשפט לדחות את טענת השיהוי. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי בענייננו, יש מקום לקבל את טענותיהן של המשיבות גם לגופן.