1. מונחת לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: הפקודה).
העותר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות נשק (סיוע לייצור נשק), לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 31 לחוק; עבירות נשק (ייצור נשק), לפי סעיף 144(ב2) לחוק; חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948; שתי עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק; ניסיון לגרום חבלה חמורה, לפי סעיף 329(א)(4) לחוק.
כתב האישום נגד העותר אוחז חמישה אישומים, שתמציתם כדלקמן: על פי הנטען, בראשית שנת 2004 נעתר העותר להצעת אחיו, נ' (להלן: נ') להשיג עבורו חומרים כימיים ולהעבירם לרפיח לשם ייצור מטעני חבלה. על פי הנטען, העותר רכש חומרים כימיים ודשנים במשקל של 20 ק"ג והעבירם לנ' באמצעות אימם ואשתו של נ'. ביולי 2005 נענה העותר להצעתו של נ' להכין מטעני חבלה לצורך ביצוע פיגוע נגד מתרחצים יהודים בחוף הים בגוש קטיף ואף קשר לשם כך קשר עם שניים נוספים, ע' (להלן: ע') וס' (להלן: ס'). לשם קידום הקשר קיבלו העותר, ע' וס' מנ' שק ובו 50 ק"ג חומר נפץ. לאחר מספר ימים הם טחנו סוכר ופחם כדי לצרפם לחומר הנפץ ולהכין מטעני חבלה, כשלביצוע הקשר חובר אליהם ס' ל' (להלן: ס' ל'). כן צירפו לחומר 10 ק"ג ניטראט שרכש ס', וקיבלו מנ' רשמקול ובתוכו מכשירי פלאפון, חוטי חשמל וחוטי ברזל, נורות ונפצים לצורך הכנת מטען החבלה. בנוסף השיג ס' שני בלוני גז. ס', ע' והעותר מילאו את בלוני הגז בתערובת הסוכר, הפחם, חומר הנפץ והניטראט, כך שהתקבלו שני מטעני חבלה. עוד נטען כי העותר, ע' וס' הטמינו בחוף הים של גוש קטיף את מטעני החבלה בחול ובסביבות השעה 10:00 הגיעו העותר ועבדאללה לחוף וניסו לפוצץ את אחד המטענים, אך הדבר לא עלה בידם. נטען כי ניסיונותיהם להתקשר לפעילים אחרים ולקבל הוראות להפעלת המטען כשלו. בהמשך היום יצאו העותר, ע' וס' לחוף ופוצצו את המטען השני, שבסמוך לו עמדו 3 נשים. המטען התפוצץ באופן חלקי ולא גרם נזק.
בכתב האישום נטען גם כי העותר, ע' וס' תכננו בסמוך לאחר פיצוץ שני המטענים לייצר מטען חבלה נוסף ולהטמינו באחד מן היישובים היהודיים בגוש קטיף ולהרוג יהודים שהגיעו למקום למחות נגד תכנית ההתנתקות, אך נעצרו בטרם סיימו את הכנת מטען החבלה. טענה נוספת היא כי במועד כלשהו בשנת 2003 היה העותר מעורב בקשר להרעלת מלפפונים כדי לפגוע בבריאותם של יהודים. לשם כך היה מעורב בערבוב רעל עכברים בחומר ריסוס ובחומר נוסף ואת התמהיל הנוזלי שהתקבל הזריק יחד עם אחרים ל-60 ארגזי מלפפונים שנמכרו על ידי העותר ושניים נוספים לסוחרים פלסטיניים על מנת שימכרו אותם ליהודים, ולגרום לפגיעה באלה.
2. במסגרת התיק המתנהל נגד העותר חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי ביטחון המדינה, לפי סעיף 44 לפקודה. תחת תעודת החיסיון הוחסו ראיות הנוגעות לפרטים הבאים:
"1. מקורות המידע של שירות ביטחון כללי, לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.
2. שיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות ביטחון כללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה. החיסיון אינו כולל נושאים המהווים טענות פסול של הנאשם בתיק זה כלפי חוקריו.
3. אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.
4. תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות ביטחון כללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם".
נגד תעודת החיסיון מופנית העתירה שלפניי.
3. עו"ד צמל, באת כוח העותר, מבקשת לדעת מהו סוג החומר החסוי לצורך ניהול הגנתו של מרשה. היא מציינת כי בין הצדדים התנהלו מגעים להגעה להסדר טיעון וכי עד כה, למרות שכתב האישום הוגש בספטמבר 2005, טרם החלה התביעה בהבאת ראיותיה.
4. עו"ד בוכמן-שינדל, באת כוח המדינה, הציגה בפניי את החומר החסוי. לדבריה, תחת החומר החסוי מצויות פעולות חקירה חסויות ומידע מודיעיני שעלה במסגרת החקירות. לדבריה, לגבי רוב המידע שעלה בפעולות החקירה השונות שהינן חסויות, מסר העותר גרסאות גלויות, ובפרט ההודאה המפורטת שמסר עוד בטרם החלו פעולות החקירה. ומכל מקום, לדבריה, גם אם בפעולות החקירה החסויות עלו דברים שונים לגבי השותפים למעשי העבירה, כל החומר הקיים לגבי העותר נמצא גם בחומרים שהניבה החקירה הגלויה ואין בחומר החסוי דבר שעשוי לסייע לעותר בהגנתו. עוד מדגישה באת כוח המדינה כי ס' אישר בחקירתו את כל המיוחס לעותר, הודה במיוחס לו עצמו ונידון לעונש של 20 שנות מאסר, הגם שערעורו על חומרת העונש תלוי ועומד, ועוד היא מוסיפה כי החומר הגלוי כולל הודאה של אדם ממנו ביקש העותר להשיג לו חומרים לצורך הכנת מטעני החבלה.
5. לבקשת באת כוח העותר הוצג החומר החסוי לעיוני ובדיקתי וכן הושמעו בפניי הסברים באשר לחומר החסוי. הובהר לבאת כוח העותר כי עמדת המשיבה היא כי אין בחומר החסוי חומר נוסף נגד העותר מעבר לחומר הגלוי. מכל מקום, לאחר שבחנתי את החומר החסוי מצאתי כי דין העתירה להידחות.
סעיף 44 לפקודה מסמיך שופט של בית המשפט העליון להורות, לבקשת בעל דין, על גילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חיסיון לטובת המדינה. בהתאם לסעיף זה ייעשה השימוש בסמכות האמורה ויוסר החיסיון מעל הראיה, מקום שנוכח השופט "...כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה" (סעיף 44(א) סיפא לפקודה). במילים אחרות, על בית המשפט לערוך איזון בגדרו יישקל מן העבר האחד הצורך בהגנה על ביטחון המדינה, כאשר נדרש כי בית המשפט ישתכנע כי גילוי החומר כרוך בסיכון משמעותי לביטחון המדינה (ב"ש 64/86 ואנונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 533, 537 (1987)), ומן העבר השני האינטרס הפרטני של הנאשם, כמו-גם האינטרס הציבורי, בעשיית משפט צדק, בהבטחת אפשרותו של בית המשפט לרדת לחקר האמת ובמניעת עיוות דין לנאשם כתוצאה ממניעת חלק מחומר הראיות מידיו (וראו למשל: בש"פ 5080/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.8.06); בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.05)(. מקום ששני אלה מתנגשים שומה על בית המשפט ובית המשפט נוכח כי יש בחומר החסוי כדי להועיל לנאשם בהגנתו, שומה עליו ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי שבעשיית משפט צדק ובניהול הליך הוגן (ראו למשל: ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729, 738 (1984). (להלן: עניין ליבני); בש"פ 1924/93 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 766, 769 - 770 (1993); בש"פ 7480/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.10.05)). במצב דברים זה על המאשימה לקבל החלטה האם נכונה היא לחשוף את הראיה אם לאו, ואם החליטה שלא לחשוף הראיה, מוביל הדבר לזיכויו של הנאשם (עניין ליבני, עמ' 736 - 737).
6. כאמור, עיינתי בחומר החסוי ושמעתי את הסברי המשיבה בעניינו. איני סבורה כי ניתן להיעתר לבקשת באת כוח העותר ולמסור לה מידע באשר לטיבו של החומר החסוי. עיון בחומר החסוי מעלה כי הוא נופל במלואו תחת העניינים שהוכללו בתעודת החיסיון וחשיפתו יש בה כדי לפגוע באינטרסים ביטחוניים חיוניים שפורטו בתעודת החיסיון, ואפנה בהקשר זה לדבריו של השופט (כתארו אז) ברק בעניין ליבני (בעמ' 739 - 740). בחנתי את החומר החסוי אל מול החומר הגלוי הקיים בתיק ונראה כי אכן יש ממש בטענת המשיבה כי הפרטים הנוגעים למשיב בחומר החסוי מצויים כולם גם בחומר הגלוי. משכך, לא ניתן לומר כי יש בחומר החסוי מידע שיש בו כדי לסייע לעותר בהגנתו, שאינו מצוי גם בחומר הגלוי שהועבר לעיונו. לאור האמור אני סבורה כי הצורך שלא לגלות את החומר המצוי תחת תעודת החיסיון, מטעמים שבביטחון המדינה, עולה על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק.
העתירה נדחית אפוא.
ניתנה היום, י"א באדר ב' התשס"ח (18.3.08).