נדחתה עתירה המבקשת להורות למשטרה הצבאית החוקרת לפתוח בחקירה פלילית לבירור נסיבות מות המנוחה

המשנָה לנשיא מ' נאור:

           במוקד העתירה שלפנינו בקשתן של העותרות כי המשיב, הפרקליט הצבאי הראשי, יורה למשטרה הצבאית החוקרת לפתוח בחקירה פלילית לבירור נסיבות מותה של ג'וואהר אבו רחמה (להלן:המנוחה). המנוחה מתה ביום 1.1.2011, והיא בשנות השלושים לחייה.

רקע

1. ביום שישי, ה-31.12.2010, התקיימה הפגנה בסמוך לגדר הביטחון באזור הכפר בילעין. הפגנות דומות התקיימו מדי שבוע, במחאה כנגד בניית גדר הביטחון על אדמות הכפר. המשיב ציין כי ההפגנה הייתה חריגה בהיקפה, ולקחו בה חלק מאות משתתפים. לדבריו של המשיב ההפגנה התדרדרה להפרת סדר אלימה, ובמהלכה נזרקו אבנים ואף יודו בקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל. העותרות מצידן ציינו כי ציבור המפגינים לא היה חמוש.

2. אין מחלוקת כי במהלך יום ההפגנה פונתה המנוחה לבית חולים ברמאללה, וכי מותה נקבע ביום שלאחר מכן. במוקד המחלוקת בין הצדדים עומדת סיבת מותה של המנוחה. לטענת העותרות, המנוחה צפתה על ההפגנה מאזור הסמוך לביתה שבכפר, המרוחק כמה עשרות מטרים ממקום ההפגנה. לשיטתן של העותרות, המנוחה נפגעה משאיפת גז מדמיע שבו עשו כוחות צה"ל שימוש במהלך ההפגנה, פונתה עקב כך מהכפר לבית החולים ונפטרה מאוחר יותר כתוצאה משאיפת הגז. מנגד, לטענת המשיב, מייד לאחר שנודע על מותה של המנוחה בבוקר יום 1.1.2011, החלו גורמי מתאמת הבריאות במינהל האזרחי בבדיקה של נסיבות מותה. לדברי המשיב, בדיקה זו, שנסמכה על מידע רפואי ומודיעיני, העלתה ספק ממשי אם מותה של המנוחה נגרם עקב שאיפת גז מדמיע. לפרטי הבדיקה שערך המשיב ולממצאיה אחזור בהמשך הדברים.

3. ביום 6.1.2011 פנו באי כוח העותרות למשיב בדרישה כי תיפתח חקירה פלילית לשם בירור נסיבות מותה של המנוחה. תגובתו של המשיב הייתה כי מממצאי התחקיר המבצעי שנערך לאחר האירוע, עולה כי האמצעים שהופעלו על-ידי כוחות צה"ל לפיזור ההפגנה באותו יום היו בהתאם להוראות הפתיחה באש וכי בדיקות במישורים הרפואיים והמודיעיניים (חרף אי-שיתוף פעולה חריג מצד גורמי הרשות הפלסטינית) העלו כי לכאורה אין קשר סיבתי בין האירוע לבין מותה של המנוחה. על-כן הבהיר המשיב כי נכון לעת הזו, אין הצדקה לפתוח בחקירה פלילית. המשיב הוסיף והבהיר כי אם בידי העותרות מצויות ראיות העשויות לשפוך אור על נסיבות מותה של המנוחה, הוא מוכן לקבל אותן בהקדם, ולאחר מכן תתקבל החלטה סופית בנושא (מכתב מיום 20.1.2011). העותרות הבהירו בתגובה כי אין זה ראוי שההחלטה אם לפתוח בחקירה פלילית אם לאו תותנה באיסוף ראיות על-ידי משפחתה של המנוחה, ודרשו פעם נוספת כי נסיבות המוות יתבררו במסגרת של חקירה פלילית (מכתבים מימים 8.3.2011 ו-5.4.2011).

4. יצוין, כי במועד האירוע מושא העתירה, קבעו נהלי צה"ל כי אמצעי הבירור הראשוני במקרה שבו נהרג תושב פלסטיני כתוצאה מפעילות צה"ל הוא התחקיר המבצעי. התחקיר המבצעי, בצירוף פניות מטעם ארגוני זכויות אדם, כתבות מהעיתונות וכל חומר אחר קיים בנוגע לאירוע, הועברו באותה תקופה לפרקליטות הצבאית ונבדקו על-ידה. רק אם הבירור הראשוני האמור העלה חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, הורה המשיב על פתיחה בחקירה פלילית. מדיניות זו נהגה בצה"ל החל משנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעקבות התעצמות פעילות טרוריסטית כנגד תושבי ואזרחי ישראל. כנגד מדיניות חקירות זו הוגשה עתירה עקרונית (בג"ץ 9594/03 בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים נ' הפרקליט הצבאי הראשי (21.8.2011) (להלן: עניין בצלם)). לפסק הדין בעתירה בעניין בצלם אחזור בהמשך. כשלושה חודשים לאחר מותה של המנוחה, הודיע המשיב ביום 4.4.2011, במסגרת הודעה מעדכנת בתיק בעניין בצלם (נספח 14 לעתירה), על שינוי במדיניותו בכל הנוגע לפתיחה בחקירות פליליות בעקבות פעילות מבצעית של כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ורצועת עזה. על-פי המדיניות החדשה, שתחילתה ממועד פרסומה ואילך, כל מקרה שבו נהרג תושב פלסטיני ביהודה ושומרון כתוצאה מפעולה של כוחות צה"ל, מביא לפתיחה מיידית בחקירה פלילית. עם זאת, במקרים שבהם ברור כי הפעילות שבמהלכה נהרג תושב פלסטיני הייתה בעלת "אופי לחימתי של ממש", ההחלטה אם לפתוח בחקירה פלילית אם לאו תתקבל לאחר שייערך בירור ראשוני של עובדות המקרה, בדומה לבירור שנערך על-פי המדיניות הקודמת. לדברי המשיב במסגרת ההודעה המעדכנת האמורה, שינוי המדיניות נבע מהתמורות שחלו בשנים האחרונות במציאות המבצעית והשלטונית באזור רצועת עזה ובאזור יהודה ושומרון. בעקבות הודעתו האמורה של המשיב, פנו העותרות למשיב פעם נוספת בדרישה כי יורה על פתיחה בחקירה פלילית. המשיב סירב לדרישתן (מכתבים מימים 7.4.2011 ו-27.6.2011). במכתבו מיום 27.6.2011, הוסיף המשיב כי מכיוון שהבירור הראשוני בענייננו העלה כי אין חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, ומשהעותרות נמנעו מלפרט ראיות הסותרות זאת, אין הצדקה לפתיחה בחקירה פלילית.

           מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים