נדחתה טענת הגנה של אי שפיות בעבירות רצח וניסיון לרצח

השופט י' אלון:

פסק הדין קמא והליכי הערעור

1.        ביום 25.11.01 בשעות הצהריים פרץ ויכוח בין המערער לרעייתו המנוחה, אורה ז"ל, בעת שהיו בדירתם בחיפה. במהלך הויכוח שלף המערער סכין גדולה ודקר במנוחה 18 דקירות. לזעקותיה יצא בנם אייל מחדרו. המערער נפנה אליו ודקר גם אותו דקירות רבות בבטנו ובחזהו. המערער המשיך ונכנס לחדרו של בנו אייל, שם היה חברו שחר, ודקר גם אותו דקירות רבות בכל חלקי גופו. אורה ז"ל נפטרה במקום מדקירות המערער. בנו אייל וחברו שחר הובהלו לבית החולים במצב קשה, כשהם סובלים מחתכים עמוקים באברים חיוניים.

           מיד לאחר שסיים את מעשיו בדירה, עלה המערער, כשהסכין בידו, לדירת שני שכנים שגרו מעל לדירתו - צבי ז"ל ודוד יבל"א. הוא דפק בדלת. צבי פתח, ומיד דקר אותו המערער בחזהו. הוא ניגש לדוד ודקר אותו בגבו, בבטנו ובידיו. דוד הצליח להימלט ולנעול עצמו בחדר האמבטיה.

           בינתיים נמלט צבי הדקור מהדירה לעבר הרחוב, כשהמערער רץ אחריו והסכין בידו, ולבסוף השיגו והמשיך לדקור בו עד שהתמוטט. צבי ניסה להאבק במערער ולתפוס בידו. המערער ביקש ממנו שיעזוב את ידו והבטיח לזרוק את הסכין. צבי הרפה מאחיזתו במערער, המערער זרק את הסכין, אולם מיד אחר כך חזר והרים אותה והמשיך לדקור את צבי. כתוצאה מדקירות אלה - 13 במספר - נפטר המנוח צבי ז"ל במקום.

           המערער הועמד לדין בשל ביצוע המעשים האמורים בבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר מיוחסות לו בכתב האישום שתי עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ושלוש עבירות ניסיון לרצח.

           המערער הודה כי אכן ביצע את כל המעשים המיוחסים לו, אולם טען להגנתו כי בעת ביצועם לא נשא באחריות פלילית שכן הוא היה חולה במחלת נפש אשר כתוצאה ממנה המעשים בוצעו על ידו מבלי ששלט במעשיו ומבלי שיכול היה להמנע מעשייתם.

           בית המשפט המחוזי דחה בהכרעת דינו (מיום 17.2.03) את טענת ההגנה שהעלה המערער, והרשיעו בביצוע כל המיוחס לו בכתב האישום. דינו נגזר לשני מאסרי עולם מצטברים ולמאסר בפועל של 20 שנים. המערער ערער על פסק דינו לבית משפט זה.

2.        בדיון שהתקיים ביום 28.12.03 הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט (הנשיא א' ברק והשופטות ד' ביניש (כתוארה אז) ומ' נאור), להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי -

"לאפשר העדתו של פסיכיאטר (נוסף - י"א) בעניין נשוא הערעור. כל החומר יוצג בפני הפסיכיאטר. כל אחד מהצדדים יוכל לחקור את הפסיכיאטר על חוות דעתו. כן יוכלו הצדדים להביא ראיות נוספות הקשורות למצבו הנפשי של המערער. בסיום ההליך בפני בית המשפט הוא יתן את החלטתו, אם יש בכל החומר שבפניו כדי לשנות את פסק דינו. החלטתו של בית המשפט המחוזי תובא בפנינו. על פי תוכנה נחליט על אופן המשך הטיפול בערעור.

הצדדים יסכימו ביניהם על זהות הפסיכיאטר. בהיעדר הסכמה ביניהם נחליט אנו בעניין, תוך שנוכל להעביר עניין זה - עם או בלי הערות - להחלטת בית המשפט המחוזי".

           הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין הפסיכיאטר הנוסף שימונה, ובהחלטת בית משפט זה מונה לכך ד"ר יעקב גוטמן, מנהל החטיבה לפסיכיאטריה משפטית במרכז הרפואי לבריאות הנפש על שם אברבנאל. ביום 18.1.05 העביר ד"ר גוטמן את חוות דעתו לבית המשפט המחוזי, כשמצורף לה סיכום ממצאי בדיקה פסיכו-דיאגנוסטית שנערך ביום 12.1.05 על ידי הפסיכולוג הקליני ד"ר שמואל אורבן.

           ההגנה הגישה לבית המשפט המחוזי חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה שנערכה ביום 8.12.05 על ידי ד"ר א' נפתלי, יועץ פסיכיאטרי במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים בני ציון.

           המומחים הנ"ל נחקרו נגדית על חוות דעתם, וביום 9.7.06 החליט בית המשפט המחוזי כי אינו מוצא מקום לשנות מהכרעת הדין (מיום 17.2.03) בה נדחתה טענת המערער להתקיימות סייג האחריות מפלילים בשל מחלת נפש, מגזר הדין (מיום 18.3.03) בו נקבע כי לא התקיימו במערער תנאי סעיף 300א לחוק העונשין לעניין ענישה מופחתת, ומעונשי המאסר כפי שנגזרו על המערער מלכתחילה. וכך - בהמשך להחלטת בית משפט זה מיום 28.12.03 - שבנו לדון בערעור המערער על הכרעת הדין, על גזר הדין ועל ההחלטה המשלימה של בית המשפט קמא מיום 9.7.2006.

תשתית הראיות

1.        המערער הודה כאמור במשפטו כי אכן ביצע את כל המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך טען לסייג האחריות בפלילים של אי שפיות. הוא בחר בזכות השתיקה ולא העיד במשפטו. התביעה הציגה בין יתר ראיותיה אימרות שנגבו מהמערער עובר למעשים. לבית המשפט הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה ביום 18.12.01 על ידי ד"ר פ' אנוך, הפסיכיאטר המחוזי, וד"ר עדינה נעון, מנהלת המחלקה המשפטית במרכז לבריאות הנפש שער מנשה. חוות דעת זו נערכה לאחר תקופת הסתכלות ממושכת בה אושפז המערער בבית החולים הפסיכיאטרי הנ"ל וסיכומה היה:

"כאמור, לאורך תקופת ההסתכלות לא נצפו הפרעות פסיכוטיות (במערער) וגם בבדיקה פסיכו-דיאגנוסטית לא היתה עדות למצב פסיכוטי.

במקביל, התנהגותו התאפיינה על רקע הפרעת אישיותו במניפולטיביות, מגמתיות וחוסר אמינות.

מבדיל בין טוב לרע, מותר לאסור, יכול לקחת חלק בהליכים משפטיים ולהגן על ענייניו".