לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, שהוגשה על ידי המבקש, מר ישראל אזולאי. עסקינן בתביעה על סכום קצוב שהוגשה בשלכת ההוצאה לפועל, על ידי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן:
"הבנק" או
"המשיב"), אשר תבע מהמבקש, תשלום סך של 36,667 ש"ח, בגין חבותו כערב, לחובותיה של חברה בע"מ, ע"פ כתב ערבות.
התביעה
ביום 6.5.95 או בסמוך, חתמה חב' אבו מאפיה בע"מ (להלן: "
החייב" או "
החברה") על מסמכי פתיחת חשבון אצל התובע ועל חוזה דביטורי כללי, לפיו הסכים הבנק לתת לו, אשראי בחשבון עו"ש מפעם לפעם. המשיב טוען כי המבקש חתם ביום 6.12.95 על ערבות מתחדשת, מוגבלת עד לסך של 30,000 ש"ח, לכל חובותיה של חב' אבו מאפיה בע"מ (להלן: "
החייב" או "
החברה").
בהתאם למסמכי פתיחת החשבון, רשאי המשיב, להעמיד את כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מאת החייב, לפירעון מיידי, בצירוף ריבית בשיעור המקסימאלי שתהא נהוגה באותו הזמן אצל המשיב וזאת, אם החייב הפר את התחייבויותיו ע"פ החוזה.
משנוצרה יתרת חוב לחייב שלא כוסתה, הוגשה ביום 29.11.05, תובענה להוצל"פ כנגד החייב וכנגד הערבים לחשבון. גובה החוב, נכון ליום הגשת התביעה, הנו בסך של 72,638 ש"ח. ביום 31.5.07 אישר כב' יו"ר ההוצל"פ את הגשת התובענה כנגד הערב, עקב מיצוי ההליכים כנגד החייב.
נוכח העובדה כי חלקו של המבקש בחוב בתיק ההוצל"פ (מחצית מתוך הסכום של 72,638 ש"ח), נמוך מסכום הערבות בסך של 30,000 ש"ח בצירוף הצמדה למדד ע"פ כתב הערבות, העמיד המשיב את גובה החוב של המבקש, על סך של 36,667 ש"ח.
חרף דרישות המשיב, לא פרע החייב את החוב. משכך חייב המבקש בפירעון החוב. ביום 28.11.07, שלח הבנק מכתבי התראה בדואר רשום לערב, אולם אלה לא נענו.
ההתנגדות
המבקש טוען כי בהתאם לסעיף 17 ג' ל
חוק הערבות, שתכ"ז-1967-(להלן:"
חוק הערבות"), כפי שתוקן בתשנ"ב 1992-(להלן:"
תיקון מס 1"), יש למסור לערב יחיד, הודעה על הגשת תובענה כנגד החייב, והערב רשאי להצטרף להליך, כאשר זכות זו, הינה זכות מהותית לערב.
המשיב, לא הודיע למבקש, כי בחשבון החייב נוצרה יתרת חוב, כי ננקטים הליכים כנגד החייב, כי הוגשה תובענה כנגד החייב ומשכך שלל את זכותו היסודית של המבקש, להתייחס במועד הרלבנטי, ליכולת הכלכלית של החייב, להקטין את נזקו הצפוי ולמעשה, להגן על זכויותיו.
זאת ועוד, בנסיבות המקרה, יש להחיל את הוראות סעיף 26 ל
תיקון תשנ"ח לחוק הערבות (להלן:"
תיקון מס 2"), לפיו היה והמשיב לא הודיע למבקש, תוך 90 יום, יופטר המבקש, בכדי הנזק שנגרם לו בשל כך. לטענת המבקש, לו היה מקבל, בזמן אמת, פנייה מהבנק על כך שהחייב אינו פורע את החוב, היה יכול להצטרף לתביעת הבנק ו/או לפעול כנגד החייב ולהגן על זכויותיו. כמו כן, סכום התביעה כולל רכיב של ריביות, הפרשי הצמדה וכד', שהיו יכולים להימנע אילו הייתה ניתנת לו הודעה במועד על אי-הפירעון.
לחילופין ו/או בנוסף, נטען כי המבקש לא קיבל הסבר, בנוגע למצבו הכלכלי הגרוע של החייב ו/או למצבו הכללי, כאשר התנהגות זו של הבנק, עולה כדי הטעיה, לפי סעיף 3
לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 או סעיף 15
לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.
חובת הגילוי המוטלת על הבנק כלפי לקוחותיו, הינה רחבה; על הבנק לגלות לערב, כל גורם סיכון מהותי, הכרוך במתן ערבות ובכלל זה, גם נתונים על מצבו הכלכלי של החייב, סיכונים ועוד. זאת ועוד, היקף חובת הגילוי, הינו רחב יותר משעסקינן בלקוח מן הישוב, שעניינים פיננסיים זרים לו לחלוטין. לפיכך, נפגעו זכויות המבקש, הן כשהבנק לא יידע אותו] אודות הסיכון הכרוך במתן הערבות לחייב והן כאשר הבנק] לא ביצע את כל ההליכים כנגד החייב במועד הרלבנטי, חרף יכולתו להקטין את נזקו של הערב.
עוד טוען המבקש כי החייב קיבל סך של 353,717 ש"ח, בזמן שהמשיב לא נקט כל פעולה לעיכוב הכספים, וזאת חרף יתרת החוב] שהצטברה בחשבון החייב מבעוד מועד. המבקש צרף לבקשתו מסמכים בנידון.
דיון
טענת המבקש בדבר אי מתן הסבר מהבנק על הסיכון הכרוך במתן הערבות
המבקש מלין כנגד הבנק, על כך שהאחרון לא יידע אותו, עובר לחתימתו על שטר הערבות, על הסיכון המהותי הכרוך במתן הערבות ובכלל זה, גם על מצבו הכלכלי של החייב.
אומר כבר עתה, אין בהעלאת טענה זו, כדי להקים ולו הגנה לכאורה למבקש, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
ראשית, בהתבסס על העובדה כי כתב הערבות (
נספח ג' לכתב התביעה) שעל גבו מתנוססת, חתימת המבקש, בוורסיות שונות (חתימה מלאה ובראשי תיבות) ובמקומות שונים, הינו חוזה ערבות מפורט, המונה 32 סעיפים, בעלי התייחסות פרטנית וספציפית, לאספקטים רבים ושונים של הערבות נשואת עניינינו, לפיכך גם יש רגליים לטענת המשיב בנידון (סע' 8 לסיכומיו) על-פיה, חזקה על מי שחותם על מסמך, שהוא יודע את תוכנו ואי-קריאתו מונעת ממנו מלהסתמך על הטענה כי "לא נעשה דבר" (ראו: ע"א 779/87
נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3), 304).