נדחתה התנגדות לקיום צוואה

1.         עניינו של פסק הדין - התנגדות לקיום צוואה.

2.         המנוחה ר.ר.רז"ל (להלן: "המנוחה"), הלכה לבית עולמה ביום 8.7.03, אלמנה ללא ילדים.

            ביום 6.10.1998 חתמה המנוחה על צוואה בעדים (להלן: "הצוואה"), בה היא מורישה את כל רכושה לקרוב משפחתה (בנה של בת אחיה של המנוחה), הוא התובע את קיום הצוואה בענייננו. על הצוואה חתמה המנוחה בתביעת אצבע.

            עקב הגשת הבקשה לקיום הצוואה נמצאו במזכירות הרשם לענייני ירושה שתי צוואות מופקדות של המנוחה, האחת מיום 4.7.1983, והשנייה מיום 14.12.1988. בצוואות אלה, הורישה המנוחה את רכושה לקרובי משפחה ביניהם התובע והנתבעים 1,2 - הם המתנגדים לקיום הצוואה.

3.         השלבים המקדמיים בתיק התנהלו בפני כב' השו' שוחט (בתפקידו כמוקדן לענייני עיזבונות).  משהבשיל התיק, ולאחר שלב קדם המשפט, הוא הועבר למותב זה לשמיעת הראיות.

במסגרת החלטתו של כב' השופט שוחט מיום 7.7.2005 מונה המומחה, ד"ר פלדינגר, למתן חוות דעת רפואית על כשרות המנוחה במועד עריכת הצוואה. מסקנתו של ד"ר פלדינגר, בחוות דעתו מיום 13.11.2005, הינה כדלקמן:

            להערכתי המקצועית, הדמנציה ממנה סבלה בשנת 2003 היתה יותר חמורה באופן משמעותי מכפי שמצבה תואר בשנת 1998, אך יחד עם זאת, ביום 6.10.98 לא היתה צלולה במידה כזו שהבינה בצורה ראויה את משמעות הצוואה והיקף נכסיה".

4.         טענות הנתבעים

*           הצוואה נחתמה ע"י המנוחה בעת שלא היה בידה להבחין בטיב הצוואה, ובלא שזו נתנה ביטוי לרצונה החופשי של המנוחה, בהתאם לס' 26 לחוק הירושה.  כך, על פי חוות דעת המומחה ובהישען על עדותו, ניתן לקבוע כי כבר בתאריך 10.7.98, עת אושפזה המנוחה בביה"ח איכילוב - כשלושה חודשים קודם חתימת הצוואה) סבלה המנוחה ממצב דמנטי. המצב הדמנטי המשיך ללוות את המנוחה לכל אורך הזמן מאז אובחנה המחלה כאמור, בלא שעלה בידי התובע להוכיח כי המנוחה היתה צלולה ברגע מסוים שלאחר מכן.

לראייה, על פי מסמך מיום 11.8.1998, מועד בו נערך ביקור בית אצל המנוחה, מצבה הורע. המומחה ראה בתופעות אשר נצפו בביקור הבית תמיכה במסקנותיו. 

*           ככלל הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהעדר טעות בולטת.

*           עיון בצוואות המוקדמות מלמד כי בעוד שאלה נחתמו בחתימת ידה של המנוחה, אזי חתימתה על גבי הצוואה נשוא הדיון, נעשתה בהטבעת אצבע. לשיטת הנתבעים יש בכך כדי להצביע על כך שבמועד חתימת הצוואה לא היתה המנוחה במצב נפשי וגופני ראויים לחתימת צוואה.

*           חיזוק נוסף למצבה הרפואי הרעוע של המנוחה, לשיטת הנתבעים, הוא כי העדה לחתימת הצוואה, גב' ר.ד.נ, אשר חתמה על תצהיר והובאה לעדות מטעם התובע, שאלה את המנוחה שאלות על מנת לבדוק אם היא צלולה. מכך, מסיקים הנתבעים, כי המעמד בו נוכחה הגב' ד. הותיר בה ספק באשר לצלילותה של המנוחה.

*           התובע, הנהנה היחיד על פי הצוואה, הוא שהזמין את עורך הדין לדירתה של המנוחה, ושילם את שכרו, והיחיד שהיה נוכח בדירה בעת שעורך הדין והגב' ד. החתימו את המנוחה על הצוואה. ההימצאות בדירה היוותה השפעה בלתי הוגנת ו/או גורם אשר מנע מהמנוחה את העצמאות ו/או המצב הנפשי אשר ראוי כי מצווה ייהנה ממנו בעת חתימת צוואה. 

*           ראוי היה כי עורך הצוואה, עו"ד יחיאל פישמן, יברר קודם החתמת המנוחה את מצבה הרפואי של המנוחה. מעדותו של עו"ד פישמן עולה כי לא כך היו פני הדברים והוא לא ידע על מצבה. לגרסת הנתבעים, די בכך כדי להביא לביטולה של הצוואה.

            בנוסף, לא ידע עו"ד פישמן על קיומן של צוואות קודמות, והדרת שאר קרובי המשפחה. נסיבות כאלה, צריך היה שתהיינה בידי עורך הצוואה, אשר אמור היה לבחון ולהסביר למנוחה את משמעות שינוי עמדתה לעניין הצוואה.

*           לטענת הנתבעים התקיימה בענייננו תלות מקיפה ויסודית של המנוחה בתובע. לתמיכת טענה זו מביאים הנתבעים מעדותה של גב' א.י. אשר טיפלה במנוחה, מעדות התובע ומעדות אשתו, אשר העידו על שותפות בחשבונות המנוחה, ביצוע תשלומים בשמה, לקיחתה לבית החולים, ידיעת התובע על העדפותיה וכד'.

*           התובע ניסה להציג בפני ביהמ"ש מצג על דבר רצונה החופשי, כביכול, של המנוחה בעשיית הצוואה. בכך נסמך על שני נושאים: העברת זכויות הבעלות בדירת המנוחה לתובע, ללא תמורה בחודש פברואר 1998, והעברת סך של 170,000 דולר מאת המנוחה לתובע כעזרה לקניית דירה. הנתבעים טוענים כי אין כל קשר סיבתי בין העברת הדירה לבין הצוואה, ואין להשליך מזו לגבי האחרת, ולגופו של עניין מעלים תהיות לעניין זה בכך שיפוי הכוח הבלתי חוזר אשר שימש להעברת הדירה לא צורף לתצהיר התובע, עבור הזמן הרב עד מכירת הדירה, ועוד. לעניין העברת הסכום כעזרה לרכישת דירה, נטען כי סכום זה נמשך מחשבון המנוחה בזמן בו התובע היה מיופה כוח או שותף בחשבון הבנק.

*           הלכה פסוקה היא כי אי הבאת עדים שבשליטת צד לדיון לעדות, תיזקף לחובתו. עדים נוספים אשר היה בידם להשליך אור על מצבה של המנוחה בתקופה הרלוונטית היו המטפלת ר. והמטפלת פ., אשר החליפו את גב' י., קרובת משפחה של אשת התובע, בטיפול במנוחה, וכן פקידת הבנק אשר נטען כי היתה נוכחת בעת החתמת ייפוי הכוח הבנקאי. כל העדים מטעם התובע, זולת עו"ד פישמן ומזכירתו היו קרובי משפחה, ובכלל זה אשת התובע וגב' י.