עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט בע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (טרם פורסם, 20.6.2011) שניתן מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין ובהסכמת השופטים ס' ג'ובראן ו-י' דנציגר, שהעיר הערה מטעמו (להלן: פסק הדין).
1. העותרת, הוצאת "בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ" (להלן: העותרת), הוציאה לאור ספר שהועתק בשלמותו, שוכפל ונמכר במקראה לסטודנטים על-ידי המשיב 3, אשר שימש באותה העת יושב ראש תא סטודנטיאלי הפועל בתחומיה של האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן: המשיבה 1 או האוניברסיטה) ונתמך על-ידי מפלגת העבודה (להלן: המשיבה 2 או המפלגה). בעקבות זאת, הגישה העותרת תלונה במשטרה נגד המשיב 3, שהובילה להגשת כתב אישום נגדו. במסגרת עסקת טיעון הודה המשיב 3 במיוחס לו, והוטל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור. בנוסף, הגישה העותרת תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד המשיבים - האוניברסיטה העברית, מפלגת העבודה והמשיב 3, בטענה להפרת זכויות היוצרים שלה בספר.
בית המשפט המחוזי (השופט י' שפירא) קיבל את התביעה באופן חלקי, בקובעו כי מכירת המקראות הפרה את זכות היוצרים של העותרת בספר, תוך שבחן את שאלת אחריותו של כל אחד מהגורמים לביצוע ההפרה. ככל שעסקינן בהפרה ישירה, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב 3 נושא באחריות לה, אך נקבע כי המפלגה או האוניברסיטה אינן נושאות באחריות כאמור. לצד זאת, מצא בית המשפט המחוזי להכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת בדיני זכויות יוצרים, ונדרש לתנאים לתחולתה. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הן האוניברסיטה והן המפלגה נושאות באחריות תורמת להפרת זכויות היוצרים ביצירת העותרת. כן נדרש בית המשפט לשאלת התרשלותן של המפלגה והאוניברסיטה, וקבע עוד כי בנסיבות העניין מתקיימים התנאים של עוולת הפרת החובה החקוקה. במישור הפיצוי, נקבע כי נוכח הקושי בכימות הנזק בפועל, יש לפנות למסלול הענקת פיצוי ללא הוכחת נזק, שבנסיבות הועמד על הפיצוי המקסימלי האפשרי לפי הוראת סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים - 20,000 ש"ח. האוניברסיטה והמפלגה חויבו בתשלום של 30% כל אחת, והמשיב 3 חויב בתשלום 40%.
2. האוניברסיטה העברית ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. בית משפט זה בפסק דין מקיף מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין צעד כברת דרך ארוכה עם מסקנותיו של בית המשפט המחוזי, ומצא אף הוא להכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת בדיני זכויות יוצרים, לאחר שבחן את תכליותיה של החקיקה ומצא כי אלה מצדיקות לעשות כן. כן קבע בית המשפט כי הכרה כאמור אף עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). בית המשפט לא הסתפק באימוץ כללי של עקרון ההפרה התורמת, ואף עמד על מהותה ותנאיה של ההפרה התורמת. בפסק דינו קבע שלושה תנאים מצטברים שרק בהתקיימם תקום הצדקה להכיר בהפרה תורמת; התנאי הראשון - קיומה בפועל של הפרה ישירה; התנאי השני - ידיעתו של המפר-התורם על ההפרה הישירה שבוצעה; התנאי השלישי - קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה. ברקע תנאים אלה, הדגיש בית המשפט כי אמנם דיני זכויות היוצרים ותכליותיהם מצדיקים הטלת אחריות תורמת, אך יש להקפיד הקפדה יתרה כי החלה זו תעשה אך במקום בו הדבר אכן נדרש לצורך אכיפה אפקטיבית, ולהימנע משימוש יתר בכלי זה מחשש לפגיעה בציבור המשתמשים.
לצד קביעת התנאים, עמד בית משפט מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין על תוכנם של תנאים אלה. כך, ובכל הנוגע לתנאי הראשון נקבע כי על המבקש לטעון לקיומה של הפרה תורמת להוכיח כי התקיימה לפחות הפרה ישירה אחת בפועל. עוד צוין כי במקרים מסוימים תנאי זה יכול להתמלא גם כאשר פעולתם של המפרים הישירים חוסה תחת אחת ההגנות בזכויות היוצרים. בכל הנוגע לתנאי השני קבע בית המשפט כי בהיבט הנוגע למודעות המפר התורם אין להסתפק בידיעה בכח בנוגע לביצוע ההפרה, ונדרש להוכיח כי המפר התורם ידע בפועל על השימוש שנעשה ביצירה המוגנת. עם זאת, נקבע שאין הכרח כי המפר התורם ידע באופן ספציפי לגבי כל עותק מפר, ודי בידיעתו בנוגע לקיומה של הפעילות המפרה. בעניינו של התנאי השלישי נקבע כי התרומה לביצוע ההפרה תבחן בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה ובהתחשב - בין היתר - "בפעולותיו של המפר, לרבות פעולות שנקט בכדי לעודד את קיום ההפרה; במידת מעורבותו בשרשרת האירועים שהובילה להפרה; וביכולתו בנסיבות המקרה למנוע באופן אפקטיבי את קיומה של ההפרה תוך נקיטת אמצעים סבירים". בכל הנוגע למעורבותו של המפר בשרשרת האירועים שהובילה להפרה נקבע כי לא קיימת דרישה לפיה פעולת המפר התורם היוותה תנאי הכרחי לביצוע ההפרה, ודי בכך שהיה לו חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה אליה.
בהישען על קביעותיו אלה, פנה בית המשפט ליישומן בנסיבות העניין הקונקרטיות, ומצא כי בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי לא הוכח כי פעולתה של האוניברסיטה עולה כדי הפרה תורמת של זכויות היוצרים. בכל הנוגע לתנאי הראשון, נקבע כי אכן מתקיימת הפרה ישירה. באשר לתנאי השני, נקבע כי קיים ספק באשר למודעותה בפועל של האוניברסיטה להפרת זכויות היוצרים, אך נקבע כי אין להיבט זה השפעה על התוצאה, שכן המסקנה לפיה אין לייחס לאוניברסיטה אחריות תורמת נשענה בעיקר על יישום התנאי השלישי. בהקשר אחרון זה קבע בית המשפט כי "במקרה שלפנינו, האוניברסיטה לא פעלה באופן אקטיבי להאיץ או לקדם את ההפרה... במילים אחרות, מדובר בתרומה במחדל המתבססת, לכאורה, על יכולתה של האוניברסיטה לשלוט ולפקח על פעילותם של התאים הסטודנטיאליים. אלא שבמקרה שלפנינו אין די בכך כדי לבסס את אחריותה להפרה..." (ההדגשה הוספה - ד.ב.). בעניין אחריותה של המפלגה - הותיר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי על כנה. כן לא מצא להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי באשר לסך הפיצוי שנקבע ובקביעה כי המשיב 3 ישא ב-40% משיעור הנזק. לפיכך, ונוכח הפטרת האוניברסיטה, הורה למפלגה לשאת ביתרת הנזק.
3. העותרת בעתירה שלפניי אינה מבקשת, כמובן, להרהר אחר קביעתו של בית משפט זה לפיה יש לאמץ את עקרון ההפרה התורמת בדיני זכויות היוצרים. הלכה למעשה, היא אף אינה מבקשת לשנות באופן גורף את התנאים המצטברים שנקבעו על-ידו לצורך החלתו של העיקרון. טענותיה של העותרת מתמקדות בשני היבטים ממוקדים בלבד, הנוגעים לתוכנם של התנאים השני והשלישי.
בכל הנוגע לתנאי השני - שעניינו במודעות המפר התורם לביצועה של ההפרה - יוצאת העותרת נגד קביעת בית המשפט לפיה בעת יישומו של מבחן זה לא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית וכללית ויש לדרוש ידיעה ממשית וקונקרטית בפועל. לטענת העותרת, דרישה זו מחמירה יתר על המידה, ועלולה להביא לפגיעה קשה בזכויות היוצרים. מעבר לכך, נטען כי קביעה זו עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בע"א 1636/98 רב בריח בע"מ נ' בית מסחר לאביזרי רכב חבשוש (1987) בע"מ, פ"ד נה(5) 337 (2001) (להלן: ענין רב בריח), שם אומץ עקרון ההפרה התורמת בדיני הפטנטים, ונקבעו תנאים להחלתו. אחד מן התנאים שנקבעו עסק בידיעת המפר התורם, ובפסק הדין בעניין רב-בריח נקבע כי ככל שהדברים נוגעים לדיני הפטנטים ניתן להסתפק לעניין זה בידיעה קונסטרוקטיבית. נוכח האמור, ובשים לב לקרבה הרעיונית בין דיני הפטנטים לדיני זכויות היוצרים, סבורה העותרת כי אין הצדקה ליצור הבחנה בדרישת הידיעה של המפר התורם בין מערכות דינים אלה, ולמצער ראוי להביא סוגיה זו לדיון נוסף.
בכל הנוגע לתנאי השלישי - שעניינו קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לביצוע ההפרה - נטען על-ידי העותרת כי בית המשפט לא מצא להכיר בהפרה תורמת המתבצעת על דרך של מחדל ומן הראוי כי יעשה כן. טענתה זו של העותרת נשענה על חלקו היישומי של פסק הדין, בו מצא בית המשפט לפטור את האוניברסיטה מאחריות משלא הוכח כי פעלה באופן אקטיבי לעצור את ביצוע ההפרה. לשיטת העותרת, קביעה זו מציבה רף גבוה לאימוץ עקרון ההפרה התורמת, אשר לא רק שהוא נטול הצדקה עניינית, הוא אף עתיד להביא לפגיעה קשה בזכויות יוצרים. לתפיסתה, די בהוכחה כי העותרת בהתנהגותה תרמה תרומה משמעותית להפרה - בין אם במעשה ובין אם במחדל - על מנת לבסס את התקיימות התנאי. כן הפנתה העותרת בהקשר זה לפסיקה אמריקאית וטענה כי פסק הדין מנוגד לקביעות העולות ממנה, וציינה עוד כי תפיסתה מתיישבת גם עם הוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין - עליו נשען בית משפט זה עצמו - ואשר מתייחס בלשונו למעשה ולמחדל כאחד.
4. בפסק הדין נשוא העתירה שלפניי אמנם נקבעה הלכה חדשה ובעלת חשיבות, במסגרתה הוכר עקרון ההפרה התורמת בדיני זכויות היוצרים. כן נקבעו בפסק הדין התנאים להחלתו של עקרון זה. העותרת כאמור אינה חולקת על צדקת קביעה עקרונית זו, ואף על מרבית העקרונות הנוגעים לתנאים השונים שקבע בית המשפט. טענותיה ממוקדות כאמור לשני היבטים המתייחסים לתנאים אלה, המקימים לשיטתה עילה לעריכת דיון נוסף. בחנתי את טענות העותרת, אך לא מצאתי כי עלה בידה להראות כי בפסק הדין נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט), המצדיקים להורות על קיום ההליך הנדיר של דיון נוסף. ראשית, לא מצאתי ממש בטענת העותרת לפיה בפסק הדין נקבעה הלכה השוללת הכרה בהפרה תורמת במחדל. נהפוך הוא - מעיון בפסק דינו של בית המשפט בהקשר זה עולה כי בכל הנוגע להוכחת תרומתו הממשית והמשמעותית של המפר התורם לביצוע ההפרה, נמנע בית המשפט מקביעת מסמרות בשאלת אפשרות ההכרה בתרומה זו גם בדרך של מחדל. כל שקבע בית המשפט בהקשר זה הינו כי במסגרת יישום תנאי התרומה הממשית יש לבחון מגוון היבטים רלוונטיים, תוך שהוא מבהיר כי ההכרעה הפרטנית הינה תלוית נסיבות בכל מקרה ומקרה. בנסיבות העניין הפרטניות נקבע כי עסקינן בתרומה במחדל שאין בה די לביסוס האחריות להפרה. ובלשון פסק הדין: "...מדובר בתרומה במחדל המתבססת, לכאורה, על יכולתה של האוניברסיטה לשלוט ולפקח על פעילותם של התאים הסטודנטיאליים. אלא שבמקרה שלפנינו אין די בכך כדי לבסס את אחריותה להפרה..." [ההדגשה הוספה - ד.ב.]. מכאן, כי פסק הדין אינו שולל מדעיקרא אפשרות של הכרה בהפרה תורמת גם בדרך של מחדל, בכפוף למכלול קביעות פסק הדין ומערכת האיזונים שאומצה בו. לפיכך, ומשלא עלה בידי העותרת להצביע על יצירתה של הלכה בהיבט ממוקד זה, אין מקום להורות על עריכת דיון נוסף בסוגיה.
שנית, וככל שהדברים נוגעים לטענות העותרת באשר לרמת הידיעה של המפר התורם היכולה לבסס אחריות להפרה, נראה כי אכן מצא בית המשפט לקבוע כי הטלת אחריות בגין הפרה תורמת בדיני זכויות היוצרים מחייבת הוכחת ידיעה ממשית וקונקרטית בפועל, ואין ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית (גם אם אין חובה לידיעה באופן ספציפי לגבי כל עותק מופר). בכך אימץ בית המשפט עמדה שונה מזו שהובעה בעניין רב בריח, בו נקבע כאמור כי בדיני הפטנטים די בידיעה קונסטרוקטיבית לצורך ביסוס הפרה תורמת. נראה כי גם סוגיה זו כשלעצמה אינה מבססת עילה לעריכת דיון נוסף. ראשית, נוכח העובדה - עליה עמד אף בית המשפט בפסק דינו - כי אין זהות מוחלטת בין דיני זכויות היוצרים לדיני הפטנטים, וממילא אין בהעדר זהות בתנאי יישום עקרון ההפרה התורמת בעניינם כדי לקבוע כי עסקינן בהלכות סותרות כדרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. שוני זה מתבטא אף ביתר התנאים שנקבעו בפסיקה להחלת עקרון ההפרה התורמת במערכות דינים אלה, עליהם אין העותרת מלינה. שנית, ולגופה של הקביעה באשר לרמת האחריות הנדרשת, לא עלה בידי העותרת לשכנעני כי עסקינן בהלכה שקשיותה מצדיקה עריכת דיון נוסף, במיוחד נוכח החשיבות שבאימוץ זהיר של עקרון ההפרה התורמת ובשמירה על איזון ראוי בין האינטרסים של הציבור והמשתמשים מזה וההגנה על זכויות היוצרים מזה. ויובהר - איני רואה בעת הזאת להביע עמדה באשר למבחן הידיעה הרצוי בהקשר הרלוונטי לענייננו. עם זאת, לא מצאתי כי ההלכה שנקבעה בעניין זה על-ידי בית המשפט הינה מן הסוג המצדיק דיון נוסף.
5. יצוין עוד כי לא ראיתי להתייחס להיבטים הנוספים הנוגעים לדיני זכויות היוצרים ולסוגיית ההפרה התורמת שעלו בפסק הדין, כיוון שאלה לא עמדו במרכז העתירה לדיון נוסף. אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות משלא נתקיימו בפסק הדין תנאי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט.
ניתנה היום, י"ב באלול התשע"א (11.9.2011).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il