1. בפני בקשה לסילוק על הסף של תובענה, שהגישו המשיבים כנגד המבקשת בתיק העיקרי אליו מסונפת בקשה זו, בהיות הסעד המבוקש בה מוקדם ותאורטי ולחילופין, עותרת המבקשת לעכב ההליכים בתובענת המשיבים, על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "
חוק הבוררות"). הבקשה לא נתמכה בתצהיר.
2. תובענת המשיבים, שנפתחה על דרך של המרצת הפתיחה, עניינה בהסכם לשותפות עסקית, שנחתם בחודש ינואר 2004 בין Navipur Investment Ltd. באמצעות חברת אשטרום, מצד אחד, לביןIntech International Technologies & Systems Ltd. (להלן: "
אינטק"), באמצעות המבקשת, מצד שני, ולבין רן תימור ואופיר ניר (להלן: "
המשיבים") ושי תימור, מצד שלישי (להלן: "
ההסכם"). בתובענתם עתרו המשיבים לסעד הצהרתי, לפיו יש לראות במבקשת כצד להסכם, שכן זו פעלה באמצעות אינטק, שהנה חברת בת שלה. במסגרת זו עתרו המבקשים, בין היתר, להרמת מסך ההתאגדות מעל אינטק, המצויה בשליטתה המלאה של המבקשת.
3. לטענת המבקשת בבקשתה, המשיבים הסתירו מבית-משפט זה את העובדה, כי לפי הוראות ההסכם )סעיף 9 שבו), כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים לו, יוכרע בלעדית בהליך בוררות, בפני בורר יחיד, שימונה על ידי לשכת המסחר הבינלאומית (ICC) בהתאם לכללי הבוררות של גוף זה. עוד העלימו המשיבים מבית-משפט זה את העובדה, כי הם פנו, עוד לפני הגשת תובענה זו, אל ה-ICC בבקשה למינוי בורר. עוד טוענת המבקשת, כי הגוף המוסמך להכריע בשאלה נשוא התובענה - האם יש לראות בה כצד להסכם, בין בהיותה חליפתה של אינטק ובין מכח הרמת מסך ההתאגדות - הנו הבורר שימונה על-ידי ה- ICC, כך לפי כללי הבוררות של ה- ICC וכך לפי חוק הבוררות. על כן, לטענתה, שומה היה על המשיבים להגיש תחילה תביעתם כנגד אינטק, לבית-הדין של ה- ICC ולהעלות בפני בית-דין זה את הטענה, כי ההסכם חל גם על המבקשת ואם קביעת בית-הדין תהיה שלילית, רק אז יוכלו המשיבים לפנות לבית-משפט זה. בנסיבות אלו, סבורה המבקשת, כי יש להפנות את המשיבים אל מנגנון הבוררות, הקבוע בהסכם. ולבסוף טענה המבקשת, כי הסעד המבוקש על-ידי המשיבים הנו תאורטי, בנסיבות המקרה, ולכן יש למחוק תביעתה על הסף.
4. מנגד טוענים המשיבים, כי למבקשת אין זכות להגיש בקשה לעיכוב הליכים, שעה שהיא טוענת שאיננה כלל צד להסכם, הכולל הוראת בוררות, שכן, לפי הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, רק צד להסכם הבוררות רשאי להגיש בקשה לעיכוב הליכים. עוד טוענים הם, כי סעיף 5 האמור קובע, כי רק צד המצהיר על נכונותו לקיים את הבוררות, רשאי להגיש בקשה לעיכוב הליכים ואילו המבקשת אך ורק מתכוונת לטעון להעדר סמכות מצד הבורר לדון בסכסוך כלפיה. עוד טוענים המשיבים, כי שומה היה על המבקשת לצרף לבקשתה תצהיר, הכולל הצהרה על נכונותה, בעבר ובהווה, לברר הסכסוך נשוא הדיון בהליך של בוררות. לא זו בלבד, אלא שהמבקשת הודיעה אך על נכונותה שמוסד הבוררות יכריע בטענתה כי אינה צד להסכם הבוררות. אשר לטענת המבקשת בדבר חוסר נקיון הכפיים של המשיבים, טוענים הם, כי מההתכתבות שצרפו לתובענם עולות העובדות, שלפי הנטען הועלמו.
5. נוכח קיומו של הליך בבית-המשפט העליון, המתייחס לסוגיות דומות (רע"א 1158/04
א.מ. השבחת נכסים בע"מ ואח' נ' רם דר חברה לבניין בע"מ ואח' (טרם פורסם)) עוכב מתן ההחלטה בבקשה שבכותרת, עד להכרעה שם. עם מתן ההכרעה ברע"א 1158/04 הנ"ל, השלימו הצדדים טיעוניהם לגבי השלכות ההחלטה שם לסכסוך דנן. לטענת המבקשת, ההכרעה של בית-המשפט העליון מאששת את טענתה, כי יש להעביר לבורר שימנה ה- ICC את ההכרעה בשאלה, אם יש מקום להרים מסך ההתאגדות ולצרף המבקשת כצד להליך הבוררות שם. ואילו המשיבים טוענים, כי להכרעה ברע"א 1158/04 אין כל השלכה על ענייננו, כי השאלה שבפנינו הנה, האם מי שאינו חתום על הסכם בוררות, כופר בתוקפו ואינו מוכן לקיים את הבוררות, רשאי לעתור לעכוב הליכים בטענה, שהסמכות להכריע בדבר היותו צד להסכם בוררות נתונה בידי מוסד הבוררות ולא בידי בית-המשפט. ואילו ברע"א 1158/04 הנ"ל, צירופו של מי שלא היה צד לבוררות נמסר במפורש על-ידי אחד הצדדים להסכם הבוררות להכרעת הבורר ולפיכך, אין להחלטה שם, נפקות בעניינו. היינו, רק אם נושא סמכות הבורר נמסר להכרעתו על-ידי צד להסכם הבוררות, מוסמך הבורר לדון בשאלה שנמסרה כך. כלומר, רק לו המשיבים או אינטק היו פונים ל-ICC ומבקשים לצרף את המבקשת כצד לבוררות, היה בית הדין של ה- ICC מוסמך לדון בשאלה אם לצרף המבקשת אם לאו.
6. א. סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כדלקמן:
"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין
שהוא צד להסכם
הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם,
ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך
." (ההדגשות שלי -ר.מ.)
מגמת החוק הנה, לאפשר ביצוע יעיל של הסכם בוררות. אם אחד הצדדים להסכם הבוררות מתעלם מהסכם הבוררות ומגיש תובענה לבית-המשפט, רשאי הצד השני להסכם הבוררות, לעתור לעכוב הליכים בבית-המשפט והפניית התובע להליך של בוררות. ככלל, הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים לוותר על זכותם לפנות לערכאות שיפוטיות. הגישה לערכאות היא זכות יסוד ובית המשפט מוסמך לעכב הליכים, במטרה למנוע הפרה של הסכם הבוררות.
ב. לכאורה, לפי לשונו של סעיף 5(א) לחוק הבוררות, בקשה לעיכוב הליכים יכולה להיות מוגשת רק על-ידי צד להסכם הבוררות. אולם, סעיף 4 לחוק הבוררות, מחיל את הסכם הבוררות גם "לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם". לפי ההשקפה המובעת בספרה של ס' אוטולנגי,
בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית), אין מקום "להיצמד ללשון החוק באורח דווקני, אלא יש לפסוק בהתאם למגמתו הכללית... לאפשר ביצוע יעיל של הסכם בוררות שנערך בין הצדדים..." (שם בעמ' 262). הרחבת תחולת סעיף 5 לחוק הבוררות על חליפו של צד להסכם הבוררות, תעשה, מקום בו אחד הצדדים להסכם הבוררות מנסה להתחמק מחיוביו על פי הסכם הבוררות, על-ידי העברת זכויותיו בו לאחר (ראו המ' (י-ם) 8199/96
דנלי א.מ. פיננסים בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי לד(1) 888 שאושרה בבית המשפט העליון ברע"א 4573/97
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' דנלי א.מ. פיננסים בע"מ, תק-על 97(3) 811).
ג. במקרה דנן, המבקשת - הצד המבקש עיכוב הליכים - כופרת בטענת המשיבים בדבר היותה מחוייבת על-פי ההסכם - בין מכח היותה חליפתה של אינטק ובין מכח תורת הרמת המסך - ויהיה זה מרחיק לכת עד מאד לראותה, כ"צד להסכם הבוררות", כאמור בסעיף 5(א) לחוק הבוררות. המבקשת אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד גיסא לטעון, שאיננה צד להסכם הבוררות וזה לא מחייבה כלל ועיקר; כי אינה חליפתה של אינטק; וכי אין מקום להרמת מסך ההתאגדות מעל אינטק, ומאידך גיסא, לעתור לעיכוב הליכים, בהסתמך על הוראותיו של אותו הסכם, שאינן מחייבות אותה לטענתה, וזאת, שלא לצורך הכרעה בסכסוך לגופו של ענין, במסגרת הליכי בוררות, אלא אך ורק על מנת שיכריע בטענתה, כי אינה צד להסכם וכי ההסכם אינו מחייבה. די באמור, כדי להביא למסקנה, שלא עומדת למבקשת, בנסיבות אלו, הזכות לנקוט בהליך לפי סעיף 5(א) האמור.
ד. ולמעלה מן הנדרש. גם לו ניתן היה לראות במבקשת כצד להסכם בוררות, הזכאי לעתור לעכוב הליכים, גם אז היה דין בקשתה להדחות. שכן, היא לא עמדה בתנאי הקבוע בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, בדבר היותה נכונה - בעבר ובהווה (ספרה הנ"ל של אוטולנגי, עמ' 265) - לקיים בוררות בנשוא התביעה. על מנת שיוכח תנאי כזה, שומה היה על המבקשת לתמוך בקשתה בתצהיר, או לפחות בראיה אחרת, לפיה, עם פניית המשיבים אליה בבקשה לקיים בוררות, הביעה מיד נכונותה להעביר הסכסוך להכרעת בורר וכי כך היא נכונה, גם בעת הגשת הבקשה. מסמך התומך בטענה כזו אינו בנמצא, שכן, במכתביה מיום 29.8.04 ו-7.9.04 אך כפרה היא בהיותה צד להסכם הכולל את סעיף הבוררות ולא הביעה כל נכונות לקיים הליך בוררות. תצהיר האומר דברים ברוח זו, כנדרש (ראו, ע"א 286/83
אריה קמר נ' מדלן רובינסון ליפסקי, פ"ד לז(4) 245, 248 ורע"א 254/88
קיבוץ קדרים נ' מאיר מורד, פ"ד מב(3) 74 וספרה הנ"ל של אוטולנגי, עמ' 276) לא מצאה המבקשת לנכון לצרף, מטעמים השמורים עמה, אף לאחר שהמשיבים טענו לענין זה ארוכות בתשובתם. אמנם עולה מטיעוני ב"כ המבקשת, כי הנה מוכנה - במועד הגשת בקשתה הנדונה - להשתתף בהליך בוררות לשם הכרעה בשאלת היות ההסכם מחייבה. אולם, ענין זה אינו נתמך בתצהירה. ממילא אין בנמצא הוכחה ולא טענה, בדבר רצונה של המבקשת בעבר, לפני הגשת בקשתה, לקיים הליך כזה בבוררות, כנדרש. כמובן שאין להשליך מרצונה של המבקשת בהווה, לגבי כוונתה בעבר. לפיכך, המבקשת אף לא עמדה בתנאי האמור לעכוב הליכים, ודין בקשתה להדחות גם מטעם זה.
7. המבקשת הוסיפה וטענה, כי הבורר שימנה בית-הדין של ה- ICC, הוא הגוף המוסמך לברר את השאלה, האם יש לראות בהסכם כמחייבה, בין מכח תורת הרמת מסך ובין מכח היותה חליפתו של צד להסכם וזאת, על אף שאינה חתומה על ההסכם. ברע"א 1158/04
א.מ. השבחת נכסים בע"מ ואח' נ' רם דר חברה לבניין בע"מ ואח' (טרם פורסם) נקבע, כי בורר מוסמך לדון בבקשת בעל-דין בהליך שבפניו, לצירופו של בעל מניות בחברה (שהנה צד להליך הבוררות) ואשר אינו צד להסכם הבוררות "וזאת מכוח הסכמת החברה והיותה צד להסכם הבוררות" (
שם, בעמ' 5 לתדפיס). בנסיבות המקרה שנדון שם, בקשת הצירוף הוגשה על-ידי צד להליך הבוררות ולהסכם הבוררות. במקרה שבפני, לא תלויה ועומדת בפני ה- ICC כל בקשה כזו - בין מצד אינטק ובין מצד המשיבים - והמשיבים לא הביעו רצונם להביא בקשה כזו בפני פורום זה (סיבותיהם שמורות עמם ושיקול הדעת בענין זה נתון להם). לטעמי, לא ניתן לכפות על המשיבים לעתור בפני בית-הדין של ה-ICC לצירוף המבקשת כבעלת דין שם, כבקשת המבקשת (ראו סעיף 45א' לבקשתם).
8. אשר לטענת המבקשת בדבר היות הסעד המבוקש בתובענה תיאורטי בלבד ועל כן דינה של התביעה להדחות. לא מצאתי כל ממש בטענה. לאחר שתוכרע טענת המשיבים בדבר היות ההסכם מחייב גם את המבקשת, יוכלו המשיבים להפעיל את סעיף הבוררות שבהסכם.
9. מכל הטעמים האלה אני דוחה את בקשת המבקשת. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ש"ח, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ו (25 באפריל 2006).
במעמד עו"ד שטיין בשם המבקשת.
עו"ד רסלר בשם המשיבים.
רנה משל, שופטת