1. המבקש היה בעלים של 199 מתוך 200 מניות השליטה בחברת פנינת הכרך בע"מ (להלן - החברה). ביום 1.9.04 ניתן צו לפירוק החברה והמשיבים מונו כמפרקים. ביום 6.3.05 הגיש המבקש תביעת חוב נגד החברה. בתביעת החוב טען המבקש כי הוא זכאי לשכר טירחה עבור שירותים מקצועיים (משפטיים ותכנוניים) שהעניק לחברה במשך שנים רבות, בסכום הקרוב לעשרה מיליון דולר. המבקש פנה לבית המשפט של פירוק בבקשה כי יתיר לו להגיש את תביעת החוב כתביעה רגילה לבית המשפט. לחלופין, ביקש המבקש כי תביעת החוב לא תוכרע על ידי המפרקים אלא על ידי בעל תפקיד אחר שימונה לשם כך. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך) דחה את הבקשה. בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד החלטה זו.
2. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות או הפקודה), קובע כדלהלן:
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".
ביסוד ההוראה שבסעיף ניצבת התפיסה לפיה מעת שהחל תהליך הפירוק יש לרכז את התביעות נגד החברה להליך קולקטיבי אחד המתנהל בפני המפרק, וזאת מטעמים של יעילות ושמירה על שוויון בין הנושים (ראו: רע"א 7945/99 שילר נ' לוין, פ"ד נד (2) 524, 527 (2000); רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נד(5) 799, 808-807 (2003)). על כן, מעת שהחלו הליכי הפירוק לא ניתן לתבוע את החברה שלא על דרך הגשת תביעת חוב למפרק, אלא אם ניתן לכך אישור על ידי בית המשפט לפי סעיף 267 לפקודה. בפסיקה נקבע, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יינתן אישור כאמור (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 833, 839 (1963); רע"א 5222/05 הסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל (לא פורסם, 25.8.05), פיסקה 4). במקרה דנא קבע בית המשפט כי אין הצדקה להחריג את תביעת החוב של המבקש ולקיים את הדיון בה במתכונת של תביעה רגילה. על כך משיג המבקש בבקשה הנוכחית לרשות ערעור. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובת המבקש ונחה דעתי שלא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא.
3. טענה אחת בפי המבקש היא, כי מדובר בתביעת חוב הנשענת על מסכת עובדתית מורכבת ולהכרעה בה נדרשת מומחיות מיוחדת ועל כן אין היא מתאימה להידון בפני המפרקים. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי רמת המורכבות של התביעה אינה גבוהה במידה המצדיקה את העברתה לפסים של תובענה רגילה. בחנתי את טענות המבקש נגד קביעה זו, אך לא מצאתי להן יסוד. מוכן אני להניח שבמקרה נדיר וחריג במיוחד תהא הצדקה שלא לדון בתביעתו של נושה על דרך תביעת חוב. ברור, כי אין די בכך שמדובר בתביעה בסכום גבוה, המתייחסת לתקופה ארוכה ומכילה חומר עובדתי רב. יהיה מי שיטען כי המורכבות של תביעה דווקא צריכה להוביל לדחיית בקשה למתן היתר לנהל הליך אזרחי רגיל נגד החברה שבפירוק. הליך כאמור עלול להימשך שנים רבות ולהביא לכך שהליכי הפירוק לא יסתיימו תוך זמן סביר. מכל מקום, המבקש לא השכיל להראות כי תביעתו מאופיינת בנתונים יחודיים ומיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל.
4. המבקש מוסיף וטוען כי בתביעה שהגיש נגד חברה אחרת נעתר בית המשפט (כבוד השופטת ד' קרת) לבקשתו והתיר להגיש את התביעה כתביעה רגילה. לטענת המבקש, שתי התביעות דומות ביותר מבחינת היקפן, עילתן והתשתית העובדתית עליה הן נסמכות ואין מקום להבחין ביניהן. דין הטענה להידחות. בעניין זה מקובלת עלי עמדתו של בית משפט קמא, כי די בכך שבתביעה נגד החברה האחרת הופנו הצדדים למסלול של תביעה רגילה בהיעדר התנגדות לכך מצד המפרקים (אשר הותירו זאת לשיקול דעתו של בית המשפט) כדי להצביע על שוני רלוונטי ביניהן. משכך, אין אני נדרש לשאלה איזה משקל, אם בכלל, ראוי היה לייחס להחלטת בית המשפט בתביעה האחרת, אילו לא היה יסוד להבחין בין שתי התביעות.
5. עוד טוען המבקש, כי הוסכם בינו לבין המפרקים שתביעת החוב שהגיש תועבר לבוררות ואין הצדקה לאפשר למפרקים לסגת מהסכמתם זו. המפרקים בתשובתם מאשרים כי התקיימו מגעים בהם נבחנה האפשרות להעביר את התביעה להליך של בוררות אולם אלו לא הגיעו לכלל הסכמה. בחינת הנספחים שצורפו לבקשה ולתשובה, החושפים חלק מהשתלשלות האירועים, מלמדת כי הצדק עם המפרקים. בבקשה למתן הוראות שהגישו המפרקים לבית משפט קמא דיווחו הם על הצעת המבקש להפחית את סכום תביעת החוב שהגיש בתמורה להעברתה לבוררות, פירטו את היתרונות והחסרונות שהם רואים בהצעה וביקשו מבית המשפט הוראות לגביה. יודגש כי המפרקים לא ביקשו אישור להעברת התביעה לבוררות ולא הציגו עמדה חד משמעית בנושא, אלא הסתפקו בדיווח על ההצעה ובבקשת הוראות. בית המשפט, בהחלטה מיום 2.3.06, אישר להעביר את התביעה לבוררות בתנאים מסוימים אולם הדגיש כי ההעברה מותנית בהסכמת המפרקים. בהמשך הודיעו המפרקים לבית המשפט כי לאחר שקילת הנושא הם הגיעו להחלטה שאין מקום להעביר את התביעה לבוררות. מהחומר עולה כי בשום שלב לא הבשיל המשא ומתן לכדי הסכמה להעביר את התביעה לבוררות.
6. טענה נוספת של המבקש הינה כי אין זה ראוי שהמפרקים ידונו בתביעת החוב שהגיש, מאחר שהם גילו כלפיו עמדה שלילית לאורך כל ההתדיינות ביניהם ומתקיים חשש של ממש לניגוד עניינים העלול להשפיע על שיקול דעתם. המבקש מצביע על מספר התבטאויות של המפרקים המלמדות, לשיטתו, על גיבוש דעה קדומה בנוגע לתביעת החוב. בין היתר מלין המבקש על כך שהמשיבים לא הודיעו לו על החלטתם שלא להיענות להצעת הבוררות שלו בטרם הודיעו על כך לבית המשפט. המבקש מוסיף ומציין כי למפרקים אינטרס מובנה לצמצם את חובות החברה. לא מצאתי ממש בטענות אלה של המבקש.
7. משנתמנה מפרק לחברה עוברות לידיו סמכויות הניהול של החברה בפירוק, אשר בחברה סולבנטית מוקנות לאורגנים של החברה (ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' דרור (טרם פורסם, 10.8.06), פיסקה 8). סמכויות המפרק על פי הפקודה אף משתרעות על מגוון היבטים הקשורים לניהולה של החברה שבפירוק. הפעלת חלק מסמכויות אלו טעונה אישור של בית המשפט או ועדת הביקורת (סעיף 307 לפקודת החברות). כחלק מהפן הניהולי שבתפקידו מייצג המפרק את החברה בהליכים משפטיים (סעיף 307(א)(1) לפקודה). במלאו את תפקידו הניהולי מכהן המפרק כ"פקיד בית המשפט" (ראו: תקנה 37 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987; רע"א 5388/97 ינוב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1) 199, 204 (1998); צ' כהן פירוק חברות (2000) 310). לצד סמכויות הניהול של החברה שבפירוק, מוסמך המפרק להכריע בתביעות חוב שהוגשו נגד החברה. בדונו בתביעות החוב ממלא המפרק תפקיד "מעין שיפוטי" (ע"א 505/62 הנ"ל, עמ' 839; ע"א 3/77 Wallace Brothers Commodities Ltd. נ' י' מילוא, מפרק בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(1) 645, 650 (1979)). כפילות זו של תפקיד המפרק - ניהול החברה והכרעה בתביעות החוב שהוגשו נגדה - עשויה להכיל מתח מסוים. כך עשוי המפרק למצוא עצמו, תחת כובעו המעין שיפוטי, דן בתביעת חוב שהגיש אדם אשר זה עתה היה יריבו בהתדיינות משפטית בפני בית המשפט של פירוק. מובן כי מתח זה, המובנה לתוך תפקיד המפרק, אין בו כדי לערער את סמכותו של המפרק להכריע בתביעת החוב. חזקה על המפרק, הפועל בשני הכובעים כפקיד בית המשפט, כי יפעל על פי שיקולים ענייניים בלבד. המבקש לפסול מפרק מלהכריע בתביעת חוב בטענה כי פעולותיו נגועות בניגוד עניינים או במשוא פנים נדרש להראות עילה קונקרטית המבססת חשש ממשי לכך. עיינתי בהתבטאויות שצוטטו בבקשה, אשר עליהן בעיקר נסמכת בקשת המבקש לפסילת המפרקים. נחה דעתי שלא ניתן ללמוד מהן על גיבוש דעה נחרצת בנוגע למבקש או לתביעת החוב שהגיש. זאת, גם אם אקבל את טענת המבקש כי המבחן שיש להפעיל לפסילת בעל תפקיד כדוגמת מפרק הינו מחמיר פחות מזה הנהוג לעניין פסילת שופט.
8. בשולי הדברים אעיר כי נוכח התוצאה אליה הגעתי פטור אני מלהכריע האם מנוע היה המבקש מלטעון נגד החלטת בית משפט קמא בשל כך שנמנע, לטענת המשיבים, מלהשיג על החלטה קודמת שעסקה בשאלה האם ראוי להתיר לו להגיש תובענה רגילה.
9. הבקשה לרשות ערעור נדחית איפוא. המבקש יישא בשכר טירחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ד בטבת התשס"ח (23.12.2007).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il