נדחתה בקשה לדחות חלק מהתביעה- לא חל השתק פלוגתא

החלטה:

1.         ההחלטה שבפני עניינה בשאלה האם יש לדחות חלק מהתביעה בנדון בשל השתק פלוגתא.

העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן:

2.         (א) הצדדים נישאו זל"ז בשנת .... והתגרשו זמ"ז בשנת .... טרם גירושיהם, ביום 17.4.91 ערכו הצדדים הסכם ממון (להלן: "ההסכם"), ובו הוסדרו, בין היתר, ענייניהם הממוניים. הסכם זה אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי ביום 27.6.91.

(ב) בין יתר ההסדרים, קבעו הצדדים, כי התובע ישלם לנתבעת לאחר הגירושין מידי חודש סך של בשקלים השווה ל- 1,000$ (להלן: "התשלום").

ור' בעניין זה סעיף 9(ב), (ג) להסכם:

"9(ב) מיום שבני הזוג התגרשו וכל עוד האישה לא נישאה ישלם הבעל לאישה סך בש"ח שהוא שווה ערך ל- 1,000$ לחודש לפי שער יציג של הדולר בעת ביצוע התשלום (להלן: התשלום). תשלום זה ישתלם מיום הגירושין ועד לקרות אירוע מהאירועים הבאים:

מות הבעל (אין באמור לפגוע מכל שנגזר מפוליסת הביטוח חיים).

נישואי האישה.

(ג) היה והכנסתו של הבעל תפחת תקופה שאינה פחותה מ- 6 חודשים ותגיע לכדי 66% מהכנסתו הרגילה יופחתו דמי מזונות מהחודש השביעי ב- 250$. היה והכנסותיו של הבעל תפחת תקופה שאינה פחותה משישה חודשים ותגיע לכדי 50% יוקטנו דמי המזונות ב- 250$ נוספים".

כן נקבע בסעיף 11 להסכם, כי כל שינוי בהסכם ייעשה בכתב בלבד.

(ג) התובע קיים הסדר תשלומים זה, ושילם לנתבעת הסכום האמור, באופן סדיר, החל משנת 1991 ועד לחודש ספטמבר 2001. מחודש ספטמבר ואילך חדל להעביר לידיה את התשלום החודשי.

(ד) בראשית שנת 2006 פנתה הנתבעת אל לשכת ההוצאה לפועל, והגישה לביצוע את ההסכם, על מנת לאכוף על התובע את קיום החיוב ( תיק הוצל"פ מס' 7-06-09997- 03). 

(ה) הנתבע בתגובה טען טענת "פרעתי", ובין היתר, כי התובעת הודיעה לו בשיחה טלפונית, כי היא מסכימה להפסקת התשלום החודשי, ומשכך ויתרה על זכותה זו. לחילופין נטען, כי הכנסתו הצטמצמה באופן המזכה אותו לשלם תשלומים מופחתים (בהתאם לסעיף 9ג ההסכם), אולם בטעות שילם לידי הנתבעת את התשלום המלא; לפיכך, היות ושילם ביתר, ממילא פרע את מלוא החוב גם בגין התקופה בה לא שילם כלל. עוד טען הנתבע טענת סף, ולפיה, ההסכם לא קיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט, ולכן אינו בבחינת "פסק דין", ולא ניתן לבצעו בלשכת ההוצאה לפועל.

(ו) ביום 18.6.06 דחה ראש ההוצאה לפועל את טענת הסף התובע, וקבע, כי ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי, ומשכך, ניתן לבצעו בלשכת ההוצאה לפועל.

(ז) לאחר קיום דיון בטענת "פרעתי" והגשת סיכומי הצדדים ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל בעניין זה ביום 5.2.07. ראש ההוצאה לפועל דחה את טענת התובע ביחס לויתור הנתבעת על זכותה לקבלת התשלום החודשי, וקבע בסעיפים 7-8 להחלטתו, כי:

"נוכח הוראותיו הברורות של פסק הדין, לפיהן דרישת הכתב הינה קונסטיטוטיבית, איני נדרש כלל לדון בטענת ניאופה של הזוכה ו-ויתורה בעל פה על זכותה לקבל את התשלום החודשי. אין חולק, כי הזוכה לא עשתה כל מסמך בכתב בו היא מוותרת על זכותה לקבל את התשלום החודשי, ודי בכך כדי לדחות את טענת החייב בעניין זה.

אמנם קיימים מקרים בהם ניתן להוכיח ויתור על זכות בדרך של הצבעה על דפוס התנהגות ואין גם כל פסול בכך שההסכם בדבר הויתור ייעשה בעל פה, ודוק- הדברים הללו יפים כאשר הצדדים לא קבעו מפורשות את האופן בו ישונה ההסכם. בענייננו, נקבע בפסק הדין מפורשות, כי כל שינוי לא יחייב אלא אם ייעשה בכתב. אכן נודעו בפסיקת בתי המשפט מקרים בהם עקרון תום הלב גבר על דרישת כתב קונסטיטוטיבית. השווה: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 197. ברם דומני, כי סטייה כה ברורה מלשון פסק הדין חורגת מסמכות ראש ההוצאה לפועל הדן בבקשה בטענת פרעתי. פרשנות לפיה, בנסיבות מתאימות יש לקרוא את הוראות פסק הדין באופן המייתר לחלוטין היזקקות להוראה הכתובה בו בבירור, אינה יכולה להיות בגדרי סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, וככל שניתן לנהוג בדרך פרשנית כגון דא הרי, שיש לעשות כן בפני בית המשפט המוסמך".