נדחתה בקשה לאשר תביעת עובדות שפרשו משירותי בריאות כללית כתובענה ייצוגית

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.                 1.                 הערעור שבפנינו נסוב על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב יפו (השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר זלוצובר ומר יומטוב; עב 3939/01) לדחות את בקשת המערערת להכיר בתביעתה כתובענה ייצוגית.

2.        המערערת הינה עובדת שפרשה מן המשיבה (להלן: " שירותי בריאות כללית") בהתאם לתוכנית פרישה מרצון כחלק מתוכנית ההבראה שלה בשנת 1994. המערערת מבקשת להכיר בתביעתה כתובענה ייצוגית בשם כל העובדות אשר פרשו מכוח אותו הסכם (להלן: " הפורשות").

3.        ביום 17.1.99 הוגשה תביעה על ידי מספר פורשות - איתנה ניב ואח' לבית הדין האזורי לעבודה לפסול סעיפים בהסכם הפרישה. תביעה זו נדחתה.

הפורשות ערערו יחד עם ארגון נעמ"ת לבית הדין הארצי, אך ערעורן נדחה - ברוב דעות.

הפורשות עתרו לבית משפט הגבוה לצדק - בג"צ 6845/00 - איתנה ניב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נו(6), 663 (להלן: בג"צ ניב). העתירה התקבלה ונפסק, כי הסכם הפרישה משירותי בריאות כללית כולל בחובו סעיפים המפלים לרעה את הפורשות לעומת הפורשים.

לאור ההפליה הפסולה, דין התניות הללו בחוזה הפרישה להתבטל בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") בהיותן נוגדות את תקנת הציבור. נקבע, כי יש להחזיר את הדיון לבית הדין לעבודה על מנת שידון בנפקות של ביטול התניות המפלות על מכלול היחסים בין הפורשות לבין שירותי בריאות כללית.

4.         בבג"צ ניב היטיב השופט חשין לתאר את הרקע לאותו הסכם פרישה ומן הראוי להביא את הדברים כלשונם  (ע' 671 פסקה 3 - עמ' 673 פסקה 8):

"2. בשנות התשעים של המאה העשרים, ולאחר שנקלעה למשבר כספי חריף, נאלצה קופ"ח לבצע - בסיוע הממשלה ובהסכמת אירגוני העובדים - תהליך הבראה שחייב, בין השאר, צמצום משמעותי במצבת העובדים. במסגרת זו גובש הסדר אשר קורא 'פרישה מרצון מהעבודה בתנאים מועדפים', ואשר לפיו ניתן לעובדים שנתקיימו בהם תנאים מסוימים לפרוש מעבודתם בקופ"ח בשני מסלולי פרישה: מסלול פרישה לעובדים הצעירים מגיל 57 - ואלה זכו לפיצויי פיטורין מוגדלים - ומסלול פרישה לעובדים שגילם 57 ומעלה. ענייננו הוא במסלול השני, ולהלן נכנה אותו 'הפנסיה המוקדמת'.

נציין כבר בתחילה, כי תוכנית הפרישה היתה - כשמה - פרישה מרצון. עובדת או עובד יכולים היו להידרש לתוכנית ולפרוש מעבודתם, או שלא להידרש לתוכנית ולהמשיך לעבוד עד גיל הפרישה הרגיל - גיל 65 - שנקבע לעובדי הקופה, נשים וגברים כאחד. יחד-עם-זאת, עובד שבחר להמשיך ולעבוד נטל על עצמו סיכון כי יפוטר שלא במסגרת תוכנית הפרישה, ובמקרה זה לא היה זוכה בהטבות שהוצעו לו בתוכנית.

2.      2.       נביא עתה עיקרים מתוכניות הפנסיה של עובדי קופ"ח. עובדי קופ"ח מבוטחים ביטוח פנסיה בקרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (קג"מ), גוף שאין זהות בינו לבין קופ"ח. כמקובל בנושא הפנסיה, הפרישו העובדים וקופ"ח, גם אלה גם זו, שיעור מסויים ממשכורת העובדים; סכומי כסף אלה שולמו לקג"מ; ועל-פי הסכם שנעשה התחייבה קג"מ לשלם לעובדים, משיפרשו מעבודתם ומידי חודש בחודשו, סכום כסף מסויים כפנסיה. למותר לומר כי גובה הפנסיה נקבע על-פי שכר העובד ומספר שנות העבודה בקופ"ח.

על-פי תקנון הגימלאות בקג"מ (התקנון) גיל הפרישה המזכה הוא 65 לגבר ו-60 לאישה; פירוש: גבר זכאי לקבל פנסיה מקג"מ בהגיעו לגיל 65, ואישה - בהגיעה לגיל 60. ודוק: על-פי ההסדר הקיבוצי עם הקופה, אישה אינה חייבת לפרוש מעבודתה בגיל 60. אישה זכאית להמשיך ולעבוד בקופ"ח עד גיל הפרישה הקבוע לכל העובדים - גיל 65 - ועל דרך זה לקנות זכות לפנסיה גדולה מן הפנסיה שהיתה זכאית לה, לו פרשה בגיל 60.

3.      3.       עד כאן - הפנסיה הרגילה. נעבור עתה לפנסיה המוקדמת על-פי תוכנית הפרישה מרצון. הפנסיה המוקדמת נועדה לעובדות ולעובדים שפרשו בגיל 57 ומעלה, גיל שהוא צעיר מן הגיל המזכה בתקנון קג"מ. על פער שנים אלו ביקשה תוכנית הפנסיה המוקדמת לגשר. וכך, כדי להבטיח כיאות את מחייתם של העובדים, נטלה קופ"ח על עצמה - ומתקציבה - לשלם פנסיה לעובדים שיפרשו קודם זמנם, מיום פרישתם ועד ליום שבו יגיעו לגיל הפרישה המזכה ויזכו לקבל פנסיה מקג"מ. פנסיה זו שקופ"ח נטלה על עצמה לשלם כונתה 'פנסיה תקציבית'.

על-פי ההסדר, קיבלו העובדים בתקופת הפנסיה התקציבית הטבות מיוחדות ומשמעותיות. אחת, סכום הפנסיה התקציבית אמור היה להיות גבוה מסכום הפנסיה המשתלמת בידי קג"מ. שתיים, קופ"ח שילמה לעובדת ולעובד - בתקופת הפנסיה התקציבית - תוספות שונות, בהן הפרשות לקרן ההשתלמות. שלוש - ואולי בכך עיקר - בתקופת הפנסיה התקציבית המשיכה קופ"ח לשלם לקג"מ תשלומים לצבירת פנסיה, גם את התשלום החל על המעביד גם את התשלום החל על העובדת או העובד. על דרך זו המשיכו העובדת והעובד שפרשו מעבודתם לצבור זכויות בקג"מ - על חשבון קופ"ח - וכך עד ליום הפסקת תשלומה של הפנסיה התקציבית.

4.      4.       בעין-הסערה ניצב-עומד תנאי בתוכנית הפרישה מרצון, ולפיו:

תנאים אלה [תנאי תוכנית הפרישה - מ' ח'] תקפים גם לגבי עובדות, בתנאי שהחל מגיל 60 תחלנה לקבל את הגמלה מקג"מ.

הנה-הוא עובד הנה-היא עובדת שפרשו לגימלאות, היא והוא, בגיל 57. העובד יזכה בפנסיה תקציבית - על ההטבות היתירות הנילוות אליה - עד גיל 65 (ומאז אותה עת יקבל פנסיה אך מקג"מ), ואילו העובדת לא תזכה בפנסיה תקציבית על הטבותיה אלא עד גיל 60 (ומאז אותה עת תקבל פנסיה אך מקג"מ). פירוש: לא זו בלבד שאישה מפסידה חמש שנות פנסיה תקציבית (מגיל 60 ועד גיל 65) - פנסיה הגבוהה מן הפנסיה שעשויה היא לקבל מקג"מ - אלא שמוסיפה היא ומפסידה חמש שנים (אותן חמש שנים) בצבירת זכויות הפנסיה בקג"מ, שכן בבוא העת תקבל מקג"מ פנסיה נמוכה מזו שהיתה זוכה בה לו היתה זוכה בפנסיה תקציבית עד גיל 65. למען הנוחות, ולקיצור, נכנה להלן את זכויות העובדת הפורשת: א, ואת זכויות העובד הפורש: א+.

5.      5.       הסדר ההבראה גובש בהשתתפות קופ"ח, הממשלה וההסתדרות הכללית, ולאחר שביום 10.11.1994 חתמו קופ"ח וההסתדרות על הסכם קיבוצי מיוחד באותו עניין, נחתם ביום 13.11.1994 הסכם הבראה והתייעלות בין שלושה גופים אלה. ההסכם הקיבוצי המיוחד לא דיבר באורח מפורט בתוכנית הפרישה מרצון אלא קבע אך באורח כללי כי עובדים מסויימים יצאו לגימלאות, וכי פרישתם מעבודתם תיעשה בהסכמה בין קופ"ח לבין ארגון העובדים לגבי כל עובדת ועובד בנפרד.

הליך פרישתם של עובדי קופ"ח התבצע איפוא על דרך כריתת חוזי פרישה עם כל עובדת ועובד בנפרד. חוזי-פרישה אלה נוצקו ונמסכו בהם יסודות אישיים ויסודות כלליים גם-יחד. היסוד האישי הורכב ממשכורתו הקודמת של העובד, גובה הפנסיה, גובה הפנסיה התקציבית, מענק הסתגלות, מענק פרישה ועוד כיוצא באלה רכיבים אישיים של כל עובדת ועובד. רכיבים אלה של הסדר הפרישה נקבעו במשא-ומתן בין קופ"ח לבין העובדת או העובד היחידים. אשר ליסוד הכללי: כל ההסדרים האישיים היו כפופים לעקרונות שנקבעו בתוכנית הכללית, ואלה לא ניתנים היו לשינוי. כך, למשל, התנאים שנקבעו באשר לדרכי ההסדר הנפרדות לעובדות ולעובדים: תנאים אלה לא ניתנים היו לשינוי, לא היו פתוחים למשא-ומתן, והעובדות (לענייננו) חייבות היו לקבלם או שלא להצטרף כלל להסדר הפרישה מרצון. וכך, תנאי תוכנית הפרישה ולפיו לא תזכינה עובדות בפנסיה תקציבית אלא עד גיל 60 בלבד, תנאי מוכתב היה, תנאי שאינו ניתן לשינוי. לעובדת - להבדיל מאשר לעובד - לא הוצע כלל לקבל פנסיה תקציבית עד גיל 65, ועובדת שביקשה או שדרשה לצבור זכויות פנסיה עד גיל 65 - משל היתה עובד - לא יכולה היתה כלל להשתתף בתוכנית הפרישה המוקדמת. היה עליה לעבוד עד גיל 65."