נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פרטנר בגין הטעייה בדבר גביית תשלום בגין שירותים שונים

א. מבוא:

בפני בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: " פרטנר") וזאת מכוח הוראות פרק ג' 1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן").

ב. רקע :

המבקש 1, שרון כהן (להלן: " המבקש"), עורך דין במקצועו, הינו מנוי של פרטנר מיום 7.5.99. לפני התקשרותו עם פרטנר החזיק המבקש בבעלותו טלפון סלולארי של חברת פלאפון, אותו העביר לידי פרטנר בעת התקשרותו עמה, זאת בהתאם לאפשרות שהעמידה פרטנר בפני מתקשרים חדשים. בשים לב לשימוש שעשה המבקש במכשירו, עת היה מנוי של חברת פלאפון, לא נדרש המבקש להוסיף סכומים נוספים בעבור המכשיר שקיבלה מפרטנר.

המבקשת 2, רות צאושו (להלן: " המבקשת"), הינה מנוייה של פרטנר מיום 4.1.99. לפני התקשרותה עם פרטנר החזיקה המבקשת בבעלותה טלפון סלולארי של חברת סלקום, אותו העבירה לידי פרטנר בעת התקשרותה עמה. בשים לב לשימוש שעשתה המבקשת במכשירה, עת הייתה מנויה של חברת פלאפון, לא נדרשה המבקשת להוסיף סכומים נוספים בעבור המכשיר שקיבלה מפרטנר.

ביום 8.4.02 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד פרטנר לפי סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן ו/או תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות").

בקשת ייצוג מתוקנת, הנסמכת אך ורק על חוק הגנת הצרכן, הוגשה ביום 29.10.03 וביום 1.8.05 פרטנר הגישה את תגובתה לבקשת הייצוג המתוקנת.

ביום 27.12.05 המבקשים הגישו את תשובתם לתגובת פרטנר לבקשת הייצוג ובימים 15.6.06 ו- 28.5.06 נחקרו המצהירים מטעם הצדדים.

לאחר הגשתה של הבקשה ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים נכנס לתוקפו חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), אשר ביטל את הוראותיו של פרק ג' 1 לחוק הגנת הצרכן ואף קבע כי הוראת בטלות זו- ככל הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות- תחול גם ביחס לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות אשר היו תלויות ועומדות לפני בית המשפט ביום פרסום החוק (סעיף 45(ב) לחוק). עם זאת, תחת ההסדר שבוטל בדבר הגשת תובענה ייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן, נקבע בחוק תובענות ייצוגיות הסדר חדש שלפיו ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב " תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (סעיף 3(א) לחוק וסעיף 1 לתוספת השנייה לו). בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן הוגדר "עוסק" ככולל " מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק", כדוגמת פרטנר.

משכך, חוק תובענות ייצוגיות הפך למקור הנורמטיבי לבקשה זו.

על אף האמור, המבקשים לא הגישו בקשה לתיקון התובענה ובקשת הייצוג. אשר על כן ומשלא הוגשה בקשה כאמור, אדון בבקשת הייצוג כמות שהוגשה.

ג. טענות הצדדים בתמצית:

טענות המבקשים:

המבקשים טוענים, כי פרטנר הניעה לקוחות להתקשר עמה תוך הצגת מצגי שווא בנוגע לשווי העסקה, טיב השירות ורמת השירות שהלקוח אמור לקבל;

כך, פרטנר הציגה בפרסומיה ובמסמכים שונים מצגי שווא, כאילו מכשיריה נמכרים תוך הפחתה משמעותית ממחירם "האמיתי", כאשר לעיתים ההנחה היא כה ניכרת עד כי הלקוח זכאי לקבל את המכשיר ב"חינם". בפועל, פרטנר גבתה את עלות המכשיר (ויותר מכך) בדרכים שונות, הן באמצעות חיוב הלקוח בתשלום חודשי קבוע והן באמצעות גביית תשלומים מופרזים כאשר הלקוח מעוניין לסיים את התקשרותו עמה.

פרטנר גם הציגה בפרסומיה מצגי שווא, כאילו היא אינה גובה תשלום חודשי קבוע בגין שירותים שונים, בעוד שבפועל פרטנר מחייבת את לקוחותיה, מדי חודש, בתשלום קבוע בגין זמן אוויר בשיעור של 15 דקות.

פרטנר אף לא גילתה ללקוחותיה, כי רמת הכיסוי שלה בארץ אינה מלאה וכי לא ניתן לעשות שימוש בשירותיה, מפאת בעיות קליטה, באזורים נרחבים בארץ.

פרטנר אף הסתירה את העובדה, כי היא מגבילה את השימוש בטלפון שנמכר על ידה לרשת שלה ועל כן היא "נועלת" את מכשירה, כך שלא ניתן לעשות שימוש במכשיר בחו"ל באמצעות רשת מקומית זולה יותר.

לטענת המבקשים, בגין מעשים אלה של פרטנר קמה להם עילת ההטעיה שבחוק הגנת הצרכן.