נדחה ערר על החלטה למעצר עד תום ההליכים בגין מעשים מגונים

           זהו ערר על החלטתו של  בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.10.2007 (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) בה נתקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה והוארך מעצרו של העורר עד יום 22.10.2007 בשעה 12:00.

1.        ביום 16.10.2007 בשעה 13:40 נעצר העורר, גבר כבן 30, בחשד שבמהלך החודש החולף ביצע במספר הזדמנויות מעשים מגונים בקטינים ובפני קטינים. למחרת היום (17.10.2007) עתרה המשיבה להוצאת צו מעצר נגד העורר למשך שבעה ימים לצורך השלמת החקירה. בבקשתה ציינה המשיבה, בין היתר, כי העורר חשוד שביצע מעשה מגונה בקטינות שטרם מלאו להן ארבע עשרה שנים וכי שחרורו ממעצר עלול להוביל לשיבוש החקירה המתנהלת בעניינו ולסכן את שלום הציבור.

2.        בהחלטתו מיום 17.10.2007 ציין בית משפט השלום כי מחומר החקירה עולה שהחשדות אותם חוקרת המשטרה נוגעים לביצוע מעשים מגונים בשתי קטינות בשני מקרים מסוימים. בית המשפט הוסיף וציין כי אף על פי שבחן את חומר החקירה לא מצא מה מצביע על הקשר בין העורר לבין החשדות המיוחסים לו והודגש כי "עדותה של אחת מן הקטינות נותנת נתונים שלכאורה אינם מתיישבים בכלל עם החשוד שבפני [העורר], ובשל כך נחקר אדם אחר בקשר לאותה פרשה". כן, הודגש כי במסדרי זיהוי התמונות שנערכו, אותה קטינה לא זיהתה בין התמונות שהוצגו לה את האדם אחריו מחפשים ואך הצביעה על תמונתו של העורר כ"דומה" לו, וכי הקטינה השנייה ציינה שאיש מהמצולמים אינו האדם הרלוונטי. בית המשפט גם סבר כי אין די בכך שמאפייני המעשים בפרשה דנא דומים לאלה שבגינם נשפט העורר למאסר בעבר כדי להקים עילת מעצר, והוא הדין גם לגבי סתירות שהתגלו בין הגרסאות אותן מסר העורר במהלך החקירה. בית המשפט החליט, אפוא, לדחות את בקשת המשיבה אך חייב את העורר בהפקדת ערובה כספית בסך 4,000 ש"ח להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים בעניינו. 

3.        המשיבה מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט השלום ועררה עליה, כאמור, בפני בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 18.10.2007 ציין בית המשפט המחוזי כי לאחר בחינה יסודית של חומר החקירה הוא הגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר באופן חלקי. בית המשפט הורה על הארכת מעצרו של העורר תוך קיצור תקופת המעצר שנתבקשה על ידי המשיבה כך שזו תסתיים ביום 22.10.2007 בשעה 12:00. בהחלטה זו הדגיש בית המשפט כי "מדובר בחקירה קשה במיוחד בשל העובדה שהמעשים בוצעו בקטינות, בגיל הרך", וכי "מטבע הדברים חקירה כזו מסתעפת לעיתים לכיוונים שונים, אשר חלקם מתברר בשלב מוקדם או מאוחר יותר כבלתי רלבנטי". עם זאת, קבע בית המשפט, "החומר אשר בתיק החקירה די בו כדי להקים חשד סביר ראשוני, אשר די בו כדי להצביע על קשר, לפחות לכאורי, של החשוד [העורר] למעשים המיוחסים לו". כמו כן נקבע כי "הסתירות האמורות לעיל [בין הגרסאות שמסר העורר לבין הודעות שנגבו במסגרת החקירה], מחזקות חשד לכאורי זה". בית המשפט הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין ונוכח חומרת החשדות ופעולות החקירה שעל המשטרה לבצע, לא ניתן להסתפק ב"מעצר בית" כהצעתו של העורר. למען שלמות התמונה יצוין עוד כי בית המשפט דחה בקשה אחרת שהעלתה המשיבה והותיר על כנו צו האוסר את פרסום שמו של העורר או פרטים מזהים עליו.                 

4.        מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא משלא הבהיר מהו הפסול בהחלטת בית משפט השלום והסתפק באמירה כללית בדבר קיומו של חשד סביר ראשוני נגדו. עוד טוען העורר כי נקבע שמתקיים חשד סביר נגדו מבלי שהמשיבה טענה לעניין זה בעררה. יתרה מכך, לשיטת העורר קביעה זו מוקשית גם לגופה שכן הוא לא זוהה על ידי הקטינות במסדרי זיהוי התמונות. כך או כך העורר סבור כי די בחלופה כדי להשיג את תכלית המעצר והוא מדגיש כי אביו, אימו וחברתו מוכנים להתייצב מיד כשיידרשו לכך.

5.        לאחר שבחנתי את חומר החקירה המצוי בתיק נראה כי אכן מדובר בממצאים ראשוניים וכי הביסוס שיש בהם להקמת "חשד סביר" אף הוא ראשוני וגבולי. יחד עם זאת נוכח גילן הרך מאד של המתלוננות, נוכח הדמיון שמצאו שתיהן כאחת (בניגוד למה שקבע בית משפט השלום) בין העורר ובין התוקף, אף שלא זיהו אותו בוודאות וכן נוכח עברו של העורר בעבירה דומה והעובדה כי קיימות אינדיקציות ממשיות להיותו בזירה, אף שהרחיק עצמו ממנה, אינני מוצאת מקום להתערב בהחלטתו המאוזנת של בית המשפט המחוזי שהורה על המעצר מחד-גיסא אך קבע לו תקופה מקוצרת מזו שנתבקשה, מאידך גיסא.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ז' בחשוון, התשס"ח (19.10.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il