המשיב, תושב בית חנינה, הואשם, בתום חקירה, בשורה של עבירות הקשורות לפעילותו הלכאורית בארגון החמא"ס. כך מואשם המשיב כי חילק כרוזים של הארגון, היה פעיל בקמפיין הבחירות של תנועת "הרפורמה והשינוי" (פרט האישום הראשון), השתתף באסיפות של אותה תנועה, נטל חלק בישיבה של חברי חמא"ס שנערכה לאחר הניצחון בבחירות בינואר 2006 במסגרתה דנו הנוכחים בהקמת אוסרות דתיות ומועדונים של הארגון (פרט האישום השני), וכן היה חבר ואחראי על אוסרא דתית של הארגון שפעלה במסגד מינא בא-רם, במסגרתה למדו כמאתיים צעירים (פרטי האישום השלישי והרביעי).
לכתב האישום שהוגש נגד המשיב צורפה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בקשה זו נדונה ע"י בימ"ש קמא, שהחליט כי קיימות ראיות לכאורה לחלק מהעבירות (פרטי האישום 1 ו-2) ואף ראיות מסוימות הקושרות את המשיב לעבירות הנוספות, אם כי לגביהן מתעורר קושי ממשי הנובע מהיעדר פירוט מקור ידיעת העדים המפלילים, ואף מסתירות בין דבריהם.
על כן, סבר ביהמ"ש כי התמונה המצטיירת מכלל העבירות המפורטות בפרטי האישום 1 ו-2, היא של אדם שהיה מעורב משך תקופה לא מבוטלת בפעילות אינטנסיבית בקשר לארגון החמא"ס, ומכאן אף מתקיימת עילת מעצר.
יחד עם זאת, בחן ביהמ"ש את שאלת האפשרות להזדקק לחלופת מעצר, ומשהגיע למסקנה כי בחינת עניינו של המשיב ביחס למעורבים נוספים בפרשה, מציבה אותו ברף האמצעי בין אלה ששוחררו בתנאים לבין זה שנעצר עד תום ההליכים, השתכנע ביהמ"ש כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, הפקדה כספית, ערבות צד ג' והתייצבות במשטרת ישראל.
התביעה הצבאית, שלא השלימה עם החלטה זו, הגישה ערר, בו היא מסתייגת ממספר קביעות של בימ"ש קמא, הן באשר לקשיים הראייתיים הקיימים כביכול בנוגע לפרטי האישום 3 ו-4, והן באשר למעמדו של המשיב בפרשה ולאפשרות לשחרר אותו בתנאים.
במקביל ביקש ב"כ המשיב, שהתנגד לערר התביעה תוך שסמך את ידיו על קביעות בימ"ש קמא, כי אתערב בתנאי השחרור ואשווה אותם לאלה של יתר הנאשמים בפרשה זו.
דין ערר התביעה להידחות.
ניתוח הראיות אותו ערך בימ"ש קמא מקיף ומדויק. מאמרותיהם של העדים 2 ו-4 עולה השתתפותו של המשיב בפעילויות המיוחסות לו בפרטי האישום 1 ו-2. מדובר בפעילות שבוצעה בצוותא חדא ע"י העדים והמשיב.
לעומת זאת, הבסיס היחיד לפרטי האישום 3 ו-4 מצוי באמרתו של עד התביעה מס' 2, המוסר כי ידוע לו על אוסרא דתית של החמא"ס הפועלת במסגד בא-רם ואשר המשיב נמנה על האחראים לה. אלא שכאמור העד לא נשאל מאין ידיעתו אודות אוסרא זו. אמת, לאור מעורבותו הרבה של העד בפעילות חמא"ס באזור א-רם, ספק אם די היה בתמיהה זו על מנת לשלול את ערכם הראייתי של הדברים. אולם, באמרה מאוחרת יותר של העד, נשאל ע"י החוקר באופן מפורש מה מקור ידיעתו. לשאלה זו השיב העד:
"כל תושבי אל-ראם יודעים כי הבחורים שסיפרתי עליהם בעדותי הקודמת משתייכים לחמאס והם היו אחראים על האוסרה הזו ולכן טבעי שהאוסרה הזו תהיה שייכת לחמאס וכל תושבי אל-ראם יודעים שהאוסרה נמצאת במסגד מנא"
(עדות עד התביעה מס' 2 מיום 23.8.07).
למרבה הצער והפליאה, אמרה זו שהוגשה ע"י הסנגוריה לא הייתה בתיק התביעה. יש לראות בחומרה מחדל זה, אשר היה עשוי להביא ליצירת תמונה ראייתית מעוותת ולגרום לעיוות דין. חומרה מיוחדת מצאתי בעובדה כי אירוע דומה קרה בתיקו של מעורב אחר בפרשה, וכבר אז הערתי את תשומת ליבה של התביעה לתקלה זו. לנוכח הישנות המקרה, מן הראוי כי תיעשה בדיקה מקיפה על מנת למנוע אירועים דומים בעתיד.
העולה מן המקובץ, כי אכן קיים בסיס ראייתי מוצק למתואר בפרטי האישום 1 ו-2, אך לא בפרטי האישום 3 ו-4.
בעניינו של מעורב אחר בפרשה,
נאדר נתשה (ע"מ 4755/07,
נתשה נ'
התוב"ץ), קבעתי כי צירוף עבירות שונות המלמדות על פעילות ענפה ורציפה בקשר לארגון החמא"ס עשויה לגבש עילת מעצר, גם אם כל אחת מהעבירות אינה מקימה עילת מעצר בפני עצמה.
אלא שבמקרה הנוכחי, מהות מעשיו של המשיב והעובדה שאלה בוצעו עד לתחילת שנת 2006 בלבד, כשמאידך גיסא ניתן להבטיח התייצבותו של המשיב ביתר קלות לאור מקום מושבו בירושלים, מטה את הכף לכיוון השחרור, בהתאם לאשר נקבע בנוגע למעורבים נוספים בפרשה.
אשר על כן, אין לי אלא להצטרף לקביעותיו של בימ"ש קמא בנוגע לשחרור.
ב"כ הסנגור קבל על תנאי השחרור המחמירים שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא. אף אני הגעתי למסקנה כי ניתן להקל במקצת תנאי השחרור מבלי לפגוע בסיכויי ההתייצבות. אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסנגוריה בעניין זה ומורה על הפחתת סכום הערבות לסך 7,500 ש"ח וביטול צו ההתייצבות בתחנת המשטרה בנווה יעקב. יתר התנאים, בראשם מעצר הבית, יוותרו על כנם.
עוד אני מורה כי העתק החלטה זו יועבר לפרקליט איו"ש.
ניתנה היום, 21 בינואר 2008, י"ד בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
המשנה לנשיא