נדחה ערעור על חומרת העונש של מורשע ברצח התינוקת שלהבת פס

הנשיא אל"ם אהרון משניות :

המערער הורשע בשש עבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, ובכלל זה שלוש עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, עבירה אחת של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה אחת של חטיפה בנסיבות מחתירות, וכן עבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה. המערער הודה בכל העבירות, אולם ביחס לעבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה, נשוא פרט האישום העשירי שבכתב האישום המקורי, המערער הודה בעובדות, אך טען כי על פי העובדות הללו לא ניתן להרשיע בעבירה של סיוע לגרימת מוות. בהכרעת הדין, קבע בימ"ש קמא כי בהסתמך על העובדות שבהן הודה המערער בפרט אישום זה, יש להרשיעו בעבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה, ועונשו נגזר למאסר עולם. הערעור מתייחס לפרט אישום זה בלבד, והסנגור שב וטוען כי לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה, בגין העובדות שבהן הודה בפרט האישום העשירי, וכי לכל היותר מדובר בעבירה של סיוע לירי כלפי אדם. לפיכך, מוסיף הסנגור וטוען כי יש להקל גם בעונשו של המערער. לעומת זאת, התובע טוען כי צדק בימ"ש קמא בהרשיעו את המערער בעבירה של סיוע לגרימת מוות, וממילא צדק גם כאשר גזר עליו מאסר עולם.

פרט האישום נשוא הערעור עוסק באחד הפיגועים הקשים שבצעו מחבלים בני עוולה לפני שנים אחדות, כלפי היישוב היהודי בחברון, כאשר רצחו בדם קר פעוטה בעגלה שבה נמה את שנתה, שלהבת פס זכרה לברכה, ופצעו את אביה. להלן תיאור העובדות, כפי שנוסחו ע"י בימ"ש קמא:

"מכתב האישום עולה כי הנאשם הודה בעובדות אלו:

א.      ביום 26.3.2001 התקשר מחמוד עמרו (להלן: מחמוד) לנאשם, וביקש ממנו לבצע עמו ירי לעבר יהודים באזור חברון.

ב.       הנאשם נענה בחיוב לבקשתו של מחמוד.

ג.     מחמוד השיג רובה וכדורים בהם התכוון לעשות שימוש בירי.

ד.       הנאשם ומחמוד הגיעו לאזור בית הספר נהדאא.

ה.      מחמוד נותר במקום עם הנשק כאשר הנאשם המשיך רגלית לבית נטוש באזור אבו-סנינא, משם תכנן מחמוד את הירי, וזאת על מנת לוודא כי הדרך פנויה מחיילי צה"ל.

ו.     הנאשם ביצע את המשימה, והודיע למחמוד כי הדרך אכן פנויה, וזה הגיע אף הוא לבנין הנטוש בסביבות השעה 12:00.

ז.     הבניין נבחר משום שהוא מספק את עמדת הצליפה הטובה ביותר לעבר תושבי השכונה.

ח.      כעבור כארבע שעות הבחין מחמוד בקורבן מתאים, וירה לעבר תושב האזור. ניסיון ראשון זה לא צלח, אך לאחר מספר דקות הבחין ביצחק פס כשהוא דוחף עגלת תינוקות. לאחר שזיהה את השניים, ירה מחמוד לעברם. כתוצאה מהירי נהרגה שלהבת פס ז"ל, בתו של יצחק, ויצחק נפצע אף הוא".

בהמשך הכרעת הדין דן בית המשפט בעניין היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה, וקבע כי בנסיבות העניין קמה חזקה שהמערער היה מודע לכך שהמבצע העיקרי מחמוד עמרו (להלן: מחמוד) מתכוון לבצע ירי שיגרום לרצח, וכי בהובילו את מחמוד לאותו מבנה נטוש שממנו בוצע הרצח, התכוון המערער לסייע למבצע העיקרי בביצוע זממו, ובכך נתקיימו גם היסוד העובדתי וגם היסוד הנפשי הנדרשים להרשעה בעבירה זו. לעניין זה הוסיף ביהמ"ש כי הזמן שחלף בין "פתיחת הציר" ע"י המערער ובין הירי שבוצע כארבע שעות לאחר מכן, לא היה בו כדי לנתק בין מעשה הסיוע ובין העבירה העיקרית.

מסקנתו של בימ"ש קמא מבוססת כראוי בהלכות שנקבעו בבימ"ש זה וכן בפסיקה בישראל, כפי שפירט בימ"ש קמא, והיא מתבקשת גם מהעובדות שבהן הודה המערער. המערער נענה בחיוב לבקשת מחמוד לבצע עימו ירי לעבר יהודים באזור חברון, ואף הזהיר את אחותו שגרה בקרבת מקום שתעזוב את מקום מגוריה. יש בכך כדי ללמד שהמערער צפה את תוצאות מעשיו, ואף נקט צעדים מעשיים כדי להתכונן לתוצאות אלה. המערער בדק עבור מחמוד שהשטח נקי וכיוון אותו למבנה נטוש שבו עמדת הצליפה הטובה ביותר לכיוון תושבי שכונת "אברהם אבינו" בחברון, ומחמוד אכן הלך בעקבותיו של המערער, נכנס לאותו מבנה והמתין לשעת כושר שהגיעה כעבור ארבע שעות. כאשר זיהה את המטרה, ביצע מחמוד את המעשה הנפשע ורצח בדם קר את הפעוטה ופצע את אביה. בנסיבות אלה בדין קבע בימ"ש קמא כי  "אין מקום להטיל ספק, שאכן הנאשם התכוון שמחמוד יבצע עבירה הכרוכה בירי לעבר בני אדם, וירי זה כרוך בסיכון חיים העשוי להביא לרצח, כפי שאכן קרה במקרה זה" . לפיכך אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא להרשיע את המערער בעבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה.

אשר לעונש שנגזר על המערער, עונש זה נגזר לא רק בשל הרשעתו בעבירה נשוא הערעור, אלא גם בשל הרשעתו בשלוש עבירות נוספות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, אשר העונש המירבי על כל אחת מהן הוא מאסר עולם. בין היתר השתתף עם אחרים בכמה הזדמנויות בירי לעבר מתיישבים יהודים בבית חגי ובגבעת החרסינה, השתתף בהנחת מטען חבלה מתוך מטרה להפעילו נגד רכב צבאי, ואת כל המעשים הללו עשה כאשר היה חבר בשתי חוליות צבאיות של ארגון תנזים פת"ח, אשר ביצעו פעילויות נגד ישראלים. מדובר אפוא בפעילות ענפה של המערער במשך תקופה ממושכת, מתוך מטרה לפגוע בחייהם של חפים מפשע, ובימ"ש קמא ציין במפורש כי העונש שנגזר עליו מתייחס למכלול המעשים, ולא רק לעבירה של סיוע לגרימת מות בכוונה, שביחס אליה ראינו לאשר את החלטתו של בימ"ש קמא להרשיע את המערער בעבירה זו.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא כאשר החליט לגזור על המערער מאסר עולם, ולכן אני מציע לחברי לדחות גם את הערעור לעניין חומרת העונש.

השופט אל"ם אלי וולף:

אני מסכים.

השופט אל"ם אלי בן טובים :