השופט י' דנציגר:
לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים אב"ד י' אלרון, כ' סעב, ר' למלשטרייך-לטר) מיום 10.2.08 בת.פ.ח. 4042/07, אשר גזר על המערער בע"פ 2766/08 (להלן - א.א.) עונש בן שבע עשרה שנות מאסר, ארבע עשרה שנים מתוכן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי ואשר גזר על המערער בע"פ 2235/08 (להלן - ס.ר.) עונש בן שש עשרה שנות מאסר, שלוש עשרה שנים מתוכן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בנוסף, חייב בית המשפט קמא כל אחד מן המערערים בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ש"ח ובתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ש"ח. העונשים האמורים נגזרו על המערערים לאחר שהורשעו, על פי הודאתם, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 (א)(1) ויחד עם סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ובעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
העובדות על פי כתב האישום המתוקן
1. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שררו בין א.א. לבין המתלונן יחסי חברות. המתלונן ובת זוגתו, המתלוננת, התגוררו יחדיו בדירה באור עקיבא. באותה העת היה א.פ., חבר משותף של א.א. ושל המתלונן, חייב לא.א. סכום של 2,600 ש"ח.
2. ביום 14.7.07 או בסמוך לכך התארח א.פ. אצל המתלוננים, ישן בדירתם ועזב את דירתם בבוקר יום 15.7.07. משגילה א.א. ש-א.פ. עזב את דירת המתלוננים, החל לחפשו בשעות הערב יחד עם המתלונן באור עקיבא על מנת לגבות ממנו את החוב. החיפושים, שבוצעו באמצעות רכבו של א.א., לא נשאו פרי. בהמשך לכך, הוריד א.א. את המתלונן בסמוך לדירתו ובשעה 21:30 באותו היום אסף אותו שוב לרכבו על מנת להמשיך בחיפושים אחר א.פ.. בתוך הרכב בו נהג א.א. נכחו גם ס.ר. ו-ב.א.. משלא מצאו את א.פ. באור עקיבא, ביקש המתלונן מ-א.א. להחזירו לדירתו ואולם, האחרון הטיח בו כי א.פ. לא נמצא הואיל והמתלונן נתן לו ללכת מהדירה.
חרף בקשתו של המתלונן לחזור לדירה, המשיך א.א. בנסיעה לחוף הים בקיסריה, שם אמר למתלונן כי הוא אשם בכך ש-א.פ. לא נמצא ואילו ס.ר. ו-ב.א. אמרו למתלונן כי עליו לשלם את חובו של א.פ. ל-א.א.. משסירב המתלונן להחזיר את החוב כאמור, תקפוהו השלושה באכזריות באמצעות ידיהם ורגליהם והכו אותו בכל חלקי גופו, פצעו אותו וגרמו לו לחבלה חמורה. לאחר מכן, הותירו אותו השלושה בחוף הים כשהוא מחוסר הכרה, עד שנמצא על ידי עוברי אורח ביום 16.7.07 בשעה 01:25 או בסמוך לכך והובהל לבית החולים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חתכים מדממים בלחי שמאל, באוזן שמאל, באזור הפה, שני חתכים במצח, נקב בעור התוף של אוזן שמאל, המטומה בעין ימין, כאבים בצלעות, שפשופים בגב ואובדן הכרה.
3. בהמשך, ביום 16.7.07 בשעה 01:20 לפנות בוקר או בסמוך לכך, הגיעו א.א., ס.ר. ו-ב.א. עם רכבם לאזור דירתם של המתלוננים. א.א. ו-ס.ר. (להלן - המערערים) עלו לדירה בעוד ב.א. נותר ברכב. השניים נקשו בדלת וכאשר זו נפתחה על ידי המתלוננת, א.א. דחפה כך שנפלה על הרצפה וקיבלה מכה במרפק היד והשניים נכנסו אל הדירה. א.א. תפס את המתלוננת בשערה, גרר אותה למיטה שלה ואמר לה שהיא צריכה לתת את הדין על כל העוולות של המתלונן. בהמשך, הפשיטו המערערים את המתלוננת והשאירו אותה עירומה, חרף תחינותיה שיחדלו ממעשיהם. השניים השכיבוה על המיטה, א.א. התיישב מעל פניה של המתלוננת, החדיר את איבר מינו לפיה ודרש ממנה למצוץ את איבר מינו. בתגובה לסירובה של המתלוננת למעשה, הכה אותה א.א. בפניה ומשך בשערותיה. לאחר מכן, אמר א.א. ל-ס.ר. כי יבעל את המתלוננת והאחרון החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת כאשר באותה עת המשיך א.א. להחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת. לאחר שהפסיק ס.ר. לבעול את המתלוננת, הוא נטל מביתה תכשיטים שונים בעוד א.א. ממשיך להחדיר את איבר מינו לתוך פיה. במהלך המעשים המתוארים לעיל צלצל הטלפון הסלולארי של המתלוננת וזו הצליחה להשתחרר מ-א.א. ענתה לטלפון וצעקה "תגיעו מהר". בעקבות שיחה זו, עזבו המערערים בחופזה את הדירה.
4. כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון בין המערערים למשיבה, ייחס למערערים עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 וסעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 (א)(1) לחוק יחד עם סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ועבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-(5) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
ההליכים בבית המשפט קמא והכרעת הדין
5. המערערים הודו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן ו-א.א. הורשע ביום 1.11.07 על פי הודאתו. אשר ל-ס.ר., אשר היה קטין במועד המעשים נשוא כתב האישום, קבע בית המשפט קמא כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. בהתאם לבקשת המדינה, בהסכמת בא כוחו של ס.ר. ולאור חומרת העבירות והגישה שהתגבשה בפסיקה בסוגיה זו, החליט בית המשפט קמא להרשיע את ס.ר. בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וזאת לאור הודייתו.
תסקירי שירות המבחן
6. מתסקיר שירות המבחן שנערך ביום 20.12.07 בעניינו של א.א., עולה כי שירות המבחן התרשם כי ל-א.א. "קווים מניפולטיביים"; כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ועל תיפקודו הלקוי, בין היתר, עקב שימוש מאסיבי באלכוהול. עוד התרשם שירות המבחן כי ל-א.א. חלקים אימפולסיביים באישיותו וקושי בוויסות רגשי. משלא ביטא א.א. נזקקות טיפולית ולאור חומרת העבירות המיוחסות לו, נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו.
7. מתסקיר שירות מבחן שנערך ביום 27.12.07 בעניינו של ס.ר., עולה כי שירות המבחן סבר כי ס.ר. סובל מ"חסכים עמוקים" וכי העבירות בהן הורשע משקפות התפרצות של רגשות אלימים המעידים על רמת תוקפנות גבוהה הקיימת אצלו. אף ששירות המבחן התלבט בדבר הצורך של ס.ר. בליווי שיקומי, לאור אופיין הקשה של העבירות בהן הורשע, התנהגותו האכזרית וניסיונו לצמצם את משמעות התנהגותו דרך הסברים של שתיה מרובה, סבר לבסוף שירות המבחן כי אין מקום ליתן המלצה בעלת אופי טיפולי בעניינו.
טיעונים לעונש
8. במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא, ציינה המשיבה כי א.א. היה בן כ-37 במועד ביצוע העבירות בהן הורשע וכי ס.ר. היה קטין בן 17 שנים ותשעה חודשים באותו המועד.
המשיבה טענה כי ל-ס.ר. הרשעה קודמת בגין עבירה של אחזקת סמים לצריכה עצמית, עבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים ועבירה של אחזקת נכס החשוד כגנוב, אשר בגינן הוא נדון לחודשיים מאסר לריצוי בפועל. לפיכך, ביקשה המשיבה כי כל עונש שייגזר על ס.ר. ירוצה במצטבר לעונש זה.
9. לגופו של עניין טענה המשיבה כי מכתב האישום המתוקן עולה מסכת עובדתית מזעזעת ואכזרית ופגיעה קשה, כואבת ומשפילה במתלוננים, בפרט נוכח העובדה כי המעשים הפוגעניים בוצעו עקב חוב בסך של 2,600 ש"ח בלבד. לטענתה, יש לייחס משנה חומרה לעובדה ש-ס.ר. ו-ב.א. לא הכירו את המתלונן כלל וכלל ולכך שהאלימות שהפעילו המערערים כלפי המתלוננים ביטאה רצון של נקם והענשה לשמה, תוך נטילת החוק לידיהם. עוד טענה המשיבה כי יש לייחס חומרה נוספת לצירוף שני המעשים של תקיפת המתלונן ולאחר מכן תקיפת המתלוננת. המשיבה הוסיפה וטענה כי העונשים הכבדים שנקבעו לצד העבירות בהן הורשעו המערערים מעידים על החומרה שמייחס להן המחוקק ועל הגישה המחמירה שיש לנקוט בה כלפי מי שמבצע עבירות אלה. בנוסף, טענה המשיבה כי אין ליתן משקל כלשהו לעובדה כי המערערים שתו משקאות אלכוהוליים עובר לאירועים נשוא כתב האישום המתוקן שכן הם היו מודעים למעשיהם והתכוונו לבצעם. לטענתה, צריכת אלכוהול מהווה אם כבר שיקול לחומרה. לבסוף, טענה המשיבה כי גם שירות המבחן לא נתן המלצה טיפולית כלשהי בעניינם של המערערים ולפיכך, כי יש ליתן מעמד בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה ולהטיל על המערערים עונש מאסר חמור, עונש מאסר על תנאי מרתיע וכן לחייב כל אחד מהמערערים בתשלום פיצויים למתלוננים.
10.המערערים לא חלקו על חומרת העבירות בהן הורשעו ואולם א.א. טען כי יש ליתן משקל להודאתו בעבירות וכתוצאה מכך לחיסכון בזמן השיפוטי ולהעדר הצורך להעיד את המתלוננים ולחוקרם על דוכן העדים. כן טען א.א. כי יש ליתן משקל לאחריות שאותה נטל בפתח הדיון בעניינו, טרם הבטחת זכויותיו הדיוניות אל מול המשיבה.
עוד טען א.א. כי אין להתעלם מהעובדה שהיה תחת השפעת משקאות משכרים בעת ביצוע העבירות, כפי שניתן ללמוד אף מהודעת המתלוננת שהעידה כי הוא היה "שיכור מאוד". לטענתו, מחומר הראיות שהוצג לבית המשפט קמא עולה כי הוא אלכוהוליסט וכי יכולת הפעלת מנגנוני האיזונים והבלימה שלו היתה חלשה כתוצאה מכך ולפיכך, ביקש לראות בשיכרותו נסיבה לקולא. א.א. הוסיף וציין את נסיבות חייו הקשות; היותו אב לחמשה ילדים; מגוריו בדירה קטנה יחד עם אביו, אשת אביו ומשפחתו וקושיו לדאוג לצרכיה הבסיסיים של משפחתו. כן ציין א.א. כי המתלוננת לא נזקקה לטפול רפואי וכי למתלונן לא נגרם נזק בלתי הפיך וטען כי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו אינו מתריע על סכנה להישנות המעשים ומתייחס אף הוא לנסיבות חייו הקשות. לאור כל אלו, ביקש א.א. לנהוג בו במידת הרחמים, ליתן ביטוי לנסיבותיו האישיות הקשות ולכך שלמרות מצבו הכלכלי הקשה הוא הצהיר כי עם שחרורו מהמאסר יעשה כל שביכולתו כדי לתקן את הנזק שגרם, תוך שהוא מציין לפני בית המשפט קמא כי הוא חש כאב רב על מעשיו.