השופטת א' פרוקצ'יה:
1. המערערת, עו"ד אסנת אלון-לאופר, שמשה עד לארועים נשוא הליך זה שופטת במערכת השיפוט בישראל. היא הורשעה בדין, על יסוד הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות אותן עברה בעת היותה שופטת, כדלקמן:
א. חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת - עבירה על סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.
ב. פגיעה בפרטיות - עבירה לפי סעיף 2(5) ו-(9) ביחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981;
ג. הטרדה במתקן בזק - עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הנשיא א. גורן, כב' סגנית הנשיא ה. גרסטל, וכב' השופט ע. בנימיני) הרשיעו את המערערת בדין. בעקבות הרשעתה, נגזר עליה עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, וקנס כספי של 10,000 ש"ח.
2. המערערת ערערה לבית משפט זה, וערעורה נסב על עילת ערעור אחת, והיא - הרשעתה בדין. בערעורה, היא עומדת בהרחבה על טעמים שונים המצדיקים, לטעמה, את ביטול הרשעתה.
רקע
3. במועדים הרלבנטיים לאישום, כיהנה המערערת כשופטת בבית משפט השלום לענייני משפחה ונוער בבאר שבע. בן זוגה לחיים אותה עת כיהן כמפקד כלא נפחא (להלן - בן הזוג). בשלב מסוים, התעורר חשדה של המערערת כי הולכת ונרקמת מערכת יחסים רומנטית בין בן זוגה לבין קצינה ששרתה אותה עת בשב"ס (להלן - הקצינה). המערערת הכירה את החוקר הפרטי אמיר אברמסון (להלן - אמיר) על רקע מקצועי, שכן אמיר העיד מספר פעמים בהליכים משפטיים שהתנהלו בפניה. בחודש פברואר 2005 הגיע אמיר ללשכתה של המערערת בבית המשפט וביקש כי תסייע לו לצרף לרשימת מומחי פוליגרף מטעם בית המשפט מומחה נוסף עמו הוא מצוי בקשר מקצועי. המערערת הנחתה את אמיר כיצד לנהוג על מנת לקדם את בקשתו זו. במהלך הפגישה האמורה, שיתפה המערערת את אמיר בחשדות שהתעוררו בליבה ביחס לקשריו הרומנטיים של בן זוגה עם הקצינה, לאחר שפורסמה בעיתון מקומי תמונה בה נראו השניים יחדיו.
בחודש מרץ 2005 החליטו המערערת ואמיר לבדוק במשותף האם יש ממש בחשד שעלה בליבה של המערערת. תחילה, עקב אמיר אחר שעות היציאה והחזרה של הקצינה מביתה, כדי להשוותן לשעות היציאה והחזרה מן הבית של בן הזוג. בתוך כך, היתה המערערת גם מתקשרת לבית הקצינה כדי לבדוק אם יצאה מביתה. אם היתה הקצינה עונה לטלפון, היתה המערערת מנתקת את השיחה. אם היה עונה אחד מילדיה, היתה המערערת מבררת אם הקצינה בבית. בחודשים שמפברואר 2005 ועד יולי 2005, קיימה המערערת ב-46 הזדמנויות שיחות טלפון לבית הקצינה כדי להתחקות אחר מקום הימצאה, באופן שהיה בו כדי להטרידה.
לאחר שהמערערת ואמיר הגיעו למסקנה כי ההתחקות האמורה אינה מניבה תוצאות, הם החליטו לפעול במשותף לשם הוצאת פלט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של בן הזוג, כדי לבדוק אם הוא שוחח עם הקצינה במהלך חופשה שבילו המערערת ובן זוגה באילת.
לצורך הוצאת פלטי שיחות הטלפון הנייד, פנה אמיר לחוקר הפרטי רן נחשון, שהיה מזמין פלטי שיחות יוצאות של מנויי חב' פלאפון, באמצעות המתווך רפי אליאסי. גורם נוסף שהיה מעורב בפרשה היה אייל זיסקינד, שעבד בחב' פלאפון, והיה נוהג לחדור למחשב החברה כדי להוציא את פלטי השיחות המבוקשות על ידי אליאסי. במקרה זה, הוצאו פלטי שיחות של בן הזוג על ידי זיסקינד, באמצעות נחשון ואליאסי, על פי בקשתו של אמיר.
נחשון דרש תשלום של 5,000 ש"ח עבור פלט השיחות המבוקש. אמיר התקשר למערערת, וקבע עימה פגישה לצורך קבלת סכום זה. השניים נפגשו ברחוב ביום 21.4.05, והמערערת מסרה לאמיר סך של 5,000 ש"ח במזומן עבור פלט השיחות. בעקבות זאת, ביצע זיסקינד חדירה שלא כדין למחשב חב' "פלאפון", והפיק את פלט השיחות היוצאות של בן הזוג. הפלט הועבר לאליאסי, וממנו לנחשון. זה מסר את הפלט לאמיר תמורת 5,000 ש"ח, והאחרון מסר את הפלט למערערת.
לאחר שהמערערת ואמיר ניתחו את פלט השיחות של בן הזוג, הם החליטו להזמין פלט שיחות נוסף מהטלפון הנייד שלו, המתייחס למועדים אחרים. אמיר פנה אל נחשון לקבלת פלט נוסף ופלט כזה נמסר לאמיר ביום 25.4.05. לאחר שאמיר בחן את הפלט, דיווח למערערת כי לא מצא בו דבר, וגרס אותו.
על רקע מערכת העובדות המתוארת, הואשמה המערערת והורשעה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בחדירה שלא כדין לחומר מחשב של חב' פלאפון; בפגיעה בפרטיות של בן זוגה, בעשיית שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים; ובהטרדה שלא כדין של הקצינה, תוך שימוש בטלפון.
נחשון, זיסקינד, אליאסי ואמיר הועמדו אף הם לדין פלילי. נחשון, זיסקינד, ואליאסי הואשמו והודו בעבירות נוספות הקשורות בשורה של ארועים שונים הקשורים בחדירה שלא כדין למחשב, שהארועים הקשורים במערערת היוו רק חלק מהם. הם הורשעו ונדונו לעונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. לעומת זאת אמיר, ואחת - יהודית קאופמן, שהואשמה באחד הארועים בהזמנת פלט שיחות יוצאות מטלפון של בעלה, בו חשדה, לא הורשעו בדין, והוטלו עליהם עבודות לתועלת הציבור.
בעניינה של המערערת הוגש תסקיר מבחן בו המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתה, ולהסתפק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור. הוא נימק את עמדתו לענין זה בהרחבה. כן הוגשה במסגרת הטיעונים לגזר הדין שורה ארוכה של מכתבי הערכה בעניינה של המערערת, אשר עמדו על עבודתה המקצועית המצויינת כשופטת, ועל תכונותיה האישיות והאנושיות המיוחדות. בצד מכתבים אלה,גם הופיעו עדי אופי אשר העידו בשבחה של המערערת הן במישור המקצועי והן במישור האישי.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
4. בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בסוגיית הרשעתה של המערערת בעקבות הודאתה באישומים נשוא כתב האישום המתוקן. התביעה מצידה עמדה על הרשעתה של המערערת בדין לאור חומרת העבירות שבצעה, ונוכח החומרה המיוחדת בביצוען בידי מי שכיהנה כשופטת אותה עת. ההגנה מצידה עמדה על הרקע האישי והאנושי שהביא את המערערת לביצוע העבירות; על הפגיעה הקשה שנגרמה למערערת עקב אילוצה לפרוש מן השיפוט בעקבות ארועי העבירות, ומשבר הזוגיות שארע לאחר זמן לא רב בינה לבין בן זוגה. כן הועלה חשש כי הרשעת המערערת בדין תפגע בהמשך עיסוקה המקצועי מחוץ למסגרת השיפוט, והודגש הנזק המשפחתי הקשה שנגרם לבנותיה והוריה של המערערת בעקבות הארועים וההרשעה האפשרית.