החלטה
הסכסוך שבפני כזרועות התמנון שולח ידיו לסכסוכי משנה ותת סכסוכים עד אין קץ, ובתמצית מדובר בסכסוך בדבר זכויות בנכס שברח' ליש 14 בשכונת התקווה בת"א המהווה חלק מחלקה 5 בגוש 6979 (להלן: "הנכס").
בסכסוך זה שלושה מעורבים עיקריים, שהינם צדדים להליכים שבפני: התובעת, הגברת רחל נדב (להלן: "רחל" או "התובעת"), הנתבע 1, מר עובדיה בלבול, שעם פטירתו באו יורשיו על פי דין כנתבעים במקומו (להלן: "בלבול" ו"יורשי בלבול" בהתאמה), והנתבע 3, מר שלמה נדב, שהינו אחי בעלה המנוח של הגברת נדב (להלן: "שלמה"). שמו של בעלה המנוח של רחל יוסף נדב (להלן: "יוסף").
עסקינן בנכס אשר בגלגוליו ביום 15/10/1952 נרכש ע"י יוסף ושלמה נדב מאת הנתבעת 2, שמשון חברה לייסוד שכונות בע"מ (להלן: "שמשון"). שמשון היה גוף שניהל את הרישומים של הזכויות בנכסים בשכונת התקווה, עובר לקום המדינה, וזאת ללא מעמד פורמאלי. בהחלטה מיום 20/10/09 שניתנה בדיון ע"י כב' הרשם ברוך, נמחקה התובענה כנגד שמשון.
הנכס נשוא המחלוקת הינו מבנה בן שני חלקים, הבנוי על מספר קומות, אגף אחד בחזקת התובעת והשני בחזקת בלבול, שכאמור הלך לעולמו ויורשיו נכנסו בנעליו. גג האגף שבחזקת בלבול, היה במחלוקת בין הצדדים, ובלבול הגיש כנגד רחל בעניין זה תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון לסילוק ידה מהגג שבחזקתו (ת.א. 6239/02). ביום 31/5/2006 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בראשון – לציון שהורה לרחל או למי מטעמה לסלק ידה משטח הגג שבחזקת בלבול, וכן נאסר עליה או מי מטעמה להכנס לשטח הגג שמעל דירת בלבול. על פסק דין זה וגלגוליו אפרט עוד בהמשך.
לטענת רחל ב- 12/4/1958 מכר שלמה את חלקו ליוסף, בעלה, וחתם בעבור כך על הוראה בלתי חוזרת לשמשון. מנגד טוען שלמה כי למעשה מלכתחילה הוא שרכש את הנכס, אך מתוך רצון טוב ודאגה לאחיו בחר לרשום את הנכס על שם שניהם בספרי שמשון. עוד טוען זה כי מעולם לא מכר ולא העביר את חלקו לאחיו.
בין רחל לשלמה מחלוקות באשר לזכויותיהם בנכס זה, אשר הולידו תביעות ותביעות שכנגד.
עוד כפי שעולה מהתיק שבפני, בין רחל למר בלבול, שכיום יורשיו נכנסו בנעליו, מחלוקת בנוגע לזכויותיהם בנכס הנדון. מחד טוענת רחל כי לאותו בלבול וממילא ליורשיו אין כל זכויות במקרקעין, והלה משך שנים רק שכר חלקים בנכס, בעוד זה טוען מאידך כי ביום 12/3/1962 הוא רכש את זכויותיו בנכס משלמה וכי הדבר אף דווח לשמשון.
התובענות שהוגשו בנוגע לנכס שברחוב ליש 14 שזורות בתביעות למתן סעדים הצהרתיים, שמתנקזים לשאלה עיקרית אחת והיא מי הם בעלי הזכויות בנכס?
כאמור, קודם לתביעה זו התנהלו בין רחל לבלבול, בעודו בחיים, הליכים בבית המשפט השלום בראשון לציון, אשר בסופם הגיעו עד להחלטה בבר"ע בבית המשפט העליון, וגם הם למרבה הצער, לא סיימו את המחלוקות בין הצדדים, הכל כפי שאפרט.
ביום 12/11/02 עקב סכסוך שהתגלע בין רחל לבלבול בנוגע לשימוש בגג הנכס, הגיש בלבול תביעה כנגד רחל לבית משפט השלום בראשון-לציון לסילוק ידה משטח הגג של הבנין, אשר לטענתו הוא בעל הזכויות בו, ולתשלום דמי שימוש ראויים, בגין השימוש בשטח הגג. במסגרת הליך זה הגישה רחל כתב הגנה וכן תביעה שכנגד למתן פסק דין הצהרתי שיורה שהיא הבעלים של הבניין לרבות הגג, וכי רישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין נעשה שלא כדין ודינו להתבטל, ולטענתה, הזכויות שרכש בלבול נמכרו לה ע"י שלמה בעת שלזה לא היו זכויות במקרקעין, שכן אלו הועברו קודם לכן לבעלה, יוסף.
כפי שנסקר בפסק הדין של בית המשפט השלום בראשון-לציון, במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים בתחילה להסדר דיוני לפיו רחל תגיש תביעתה לבית המשפט המחוזי, שלו הסמכות העניינית לדון בטענותיה של רחל בדבר העדר תוקף לרישום זכויותיו של בלבול ותביעתו תופסק ותחודש לאחר מתן פסה"ד במחוזי. אלא שלאחר מכן חזרה בה רחל מההסדר הדיוני ובית המשפט נעתר לבקשתה, ולטענת רחל שם בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה שכנגד.
ביום 31/5/06 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בתביעה זו שאימץ את עמדת בלבול ודחה את עמדת רחל. נקבע שם כי רחל לא הוכיחה את טענותיה כי היא הבעלים של אותו חלק מהבניין בו מתגורר בלבול או כי זכויותיו של זה נרשמו שלא כדין, ובית המשפט שם השתכנע כי בלבול רכש בשנת 1962 את הזכויות בחלק מהחלקה כדין, וכי החלקים שנרכשו על ידו שיקפו את המקרקעין והבניין שמעליהם הכולל חנות ודירה, המוחזקים על ידו מאז שנרכשו. בית המשפט הורה לרחל לסלק את ידה משטח הגג ולמסור את החזקה בו לבלבול, תוך שדחה את תביעתו לדמי השימוש.
על פסק דין זה הגישה רחל ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתו טענה כי הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד לא היו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום, שכן עניינן היה בעלות במקרקעין.
בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז ביום ה- 10/9/07, על בסיס הסכמת הצדדים, הוחלט כי הערעור ימחק, וכי לתובעת תשמר הזכות להגיש תביעת הבעלות לבית המשפט המוסמך. בנוסף, בהתאם להסכמת הצדדים, הוחלט כי עיכוב ביצוע פס"ד השלום יוארך למשך שלושה חודשים נוספים וכי המשיב יוכל לקבל את ההוצאות ואת שכר טרחת עוה"ד שבהם חוייבה המבקשת מכספי הפקדון שאותו הפקידה המבקשת.
התובעת הגישה על פסק הדין זה בערעור בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 3121/08) תוך שטענה, בין היתר, כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין בשלום, בין היתר מחמת העדר סמכות עניינית לדון בתביעתה, תרמית מצד המנוח ועוד. כן נטען על ידי התובעת כי היא לא היתה מודעת להצעת בית המשפט המחוזי שעה שהסכימה להצעתו.
ביום 25/8/08 ניתנה החלטת בית המשפט העליון הדוחה את הבר"ע מהטעמים המפורטים בהחלטה, תוך שהוער בשולי הדברים כי בעוד שבעבר ניתן היה להעלות טענה של חוסר סמכות עניינית לשורשו של ההליך המשפטי בכל שלב של הדיון, כיום נקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון כי משלא עלתה טענה כאמור בהזדמנות הראשונה או בשלב מוקדם של ההליך, אלא נשמרה ונטענה בשלבים מאוחרים, מהווה הדבר פעולה בחוסר תום לב. כן עצם העובדה שרק לאחר מתן פסק הדין העלתה רחל טענה זו כנגד חוסר סמכות בית משפט שלום – אף היא מעידה על חוסר תום לב.
בין לבין ביום 17/12/07 הגישה התובעת את התביעה שבפני ת.א. 2759/07, במסגרתה ביקשה שיוצהר כי היא בעלת הבניין. התביעה הוגשה במקור כנגד בלבול, שמשון ושלמה כאמור.
בתיק זה התנהלו מספר הליכים מקדמיים וכן הוגשו גם תביעות נוספות בין הצדדים לתביעה זו ובין אחרים.
ביום 19/1/10 התקיים דיון בפני כב' הרשם ברנר אשר לאור התסבוכת הדיונית ועל מנת להקל את הברור ולמנוע סרבול הכרעה בתיקים השונים, הורה על פיצול הדיונים באופן שבתיק הנוכחי תתברר אך ורק התביעה של התובעת כנגד משפחת בלבול ותימחק התביעה כנגד שלמה נדב וכי ההליכים שבין התובעת לשלמה נדב, יתבררו בהליך נפרד, כאשר הורה כי המזכירות תפתח תיק חדש לגבי סכסוך זה. כב' הרשם אף חזר על החלטתו ברוח זו בסיומו של אותו הליך בדבר הפרדת הדיון.