נדא נ' רמזי קריתם

פסק דין

תובענה זו, עניינה תביעה כספית ביחס לדמי השכירות של הנכס בנוגע לחודשים 1-7/08, עד שלטענת התובעת הוחזר מפתח הדירה. לטענת הנתבע הנכס פונה ביום 28.2.08 וכל היותר לא שולם חודש אחד וזאת מאחר והתברר לנתבע כי אין לתובעת מעמד מכיון שלא הוכח שהיה לה זכות לחתום על חוזה השכירות בשם אחותה המנוחה ולקבל דמי שכירות בגין השכרת הנכס.

הצדדים בתיק זה, הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה או לדחות את כל התביעה, או לקבלה לשיעורין, הכל על-פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וסיכויי הערעור קלושים.

עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לתיק בית-המשפט, בתצהירי הצדדים על נספחיהם ובתרגומים וכן בסיכומי הצדדים בפני. בהכרעתי הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, התחשבתי בשיקולי הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן ההסכמה לפסיקה בפשרה ובשיקולי צדק.

לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו - אני פוסקת בזה כי הנתבע ישלמו לתובעת, לסילוק סופי ומלא של כל תביעותיה נגדו כמפורט בתובענה, סכום כולל של 5,000 ש"ח.

לבקשת הנתבע, יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

באשר לתקופת השכירות, התחשבתי במכלול האמור בתכתובות הצדדים שהוגשו במסגרת ראיותיהם. כן התחשבתי בתעודת עובד הציבור מטעם עיריית ירושלים, מיום 28.6.10, שהוגשה במסגרת ראיות התובעת, ממנה עולה כי הנתבע הצהיר שעזב את הדירה ביום 27.2.09 וכי ממועד זה התובעת הינה המחזיקה בנכס. עוד נתתי דעתי לכך כי בהסכם השכירות שהציג הנתבע לעיריית ירושלים ושצורף לתעודת עובד הציבור הושכרה הדירה מידי התובעת עצמה.

אף שלא חייבת להיות זהות בין הבעלים הרשומים של המקרקעין לבין המחזיק או בעל הזכות להשכרה, הרי שבמקום שבו הבנתו של הנתבע בדבר הסכמות הצדדים היתה שונה היה עליו לוודא כי ההסכם משקף בפועל את הבנתו זו ולא להעלות בדיעבד טיעונים ביחס להסכמות שבין הצדדים.

עם זאת, אין מקום לפסוק את מלוא הסעד הנעתר מאחר וקיים ספק מבוסס בדבר כוחו של ייפוי הכוח שהוצג בפני בית המשפט לבסס את זכויות התובעת בנכס נשוא התביעה. אחד הקשיים ביפויי הכוח לפיו הסמיכה המנוחה את התובעת עצמה לקבל את הנכס על שמה, בבחינת השליח עושה שליחות עם עצמו, פעולה העומדת בניגוד לסעיף 8(3) לחוק השליחות התשכ"ח – 1965 לפיה "לא יעשה שליח שליחות עם עצמו". נתתי דעתי גם לטענות התובעת, ואולם די במכשלה של הוראת סעיף 8 לחוק השליחות כאמור, כדי להעמיד בספק את תוקפו. זאת, מבלי שהתעלמתי מטענת הנתבע להיעדרו של אישור נוטריוני, לפי סעיף 20(א) לחוק הנוטוריונים הקובע, כי יפוי-כח כללי ויפוי-כוח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין, לא יהיו בני-תוקף אלא אם ערך אותם נוטריון או אימת את החתימות שעליהם, כאמור בחוק זה ובתקנות על-פיו. משכך, הסעיף קובע אפוא, כי ייפוי כוח מן הסוג שנדון בהליך אינו בר-תוקף אלא אם אומת על-ידי נוטריון "כאמור בחוק זה ובתקנות על-פיו". אישור נוטריוני לא הוצג במסגרת ראיות התובעת אלא בחטף בתום הדיון לאחר שסיימו הצדדים לסכם בפני.

קשיים נוספים בהסתמכות על יפויי הכוח בלבד כבסיס לזכויות התובעת בנכס הובאו בהרחבה בטעוני הנתבע וכן לא הוצגו בפני צו ירושה או קיום צוואה, מצדיקים רק במידה מסויימת את אי תשלום שכר הדירה שאינו שנוי במחלוקת (לטענת התובעת הנתבעים שילמו עד ינואר 2009 ולטענת הנתבעים הם שילמו עד סוף ינואר 2009) אך לא את השיהוי בהחזרת המפתחות הנוספים אף שהתובעת יכלה להחליף מנעולים לו סברה שהינה בעלת זכויות בנכס.

למען הסר ספק, מובהר כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות.

הסכום האמור לעיל ישולם בתוך 30 יום מהיום בהמחאה שתישלח בדואר רשום לכתובת ב"כ התובעת, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.