נגר נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק דין

רקע והשתלשלות הארועים בתיק זה

בפניי מונחת תביעתה של גב' שרה נגר ילידת 1940 (להלן: "התובעת") לפיצויים בגין תאונה שארעה לה ביום 12.12.05 עת שנסעה בשטח מושב בית עריף, ברכב הנהוג בידי הגב' ירדנה עפגן, כשלפתע התנגש הרכב באוטובוס חונה (להלן: "התאונה"). הרכב היה מבוטח על ע"י הפניקס, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

התאונה הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שלתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 19.81%.

לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 25.10.11 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 3.2.13 העידה הגב' עתלית רונן, ביום 11.2.13 העידה התובעת עצמה וכן הגב' לבנה נגר. התיק נקבע לעוד מועד דיון אך לא הובאו בו עדי הגנה.

הצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב, התובעת הגישה סיכומיה ביום 1.9.2013 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 14.11.2013.

טענות הצדדים

התובעת נפגעה בתאונת דרכים עת שנסעה ברכב ליד גב' ירדנה עפגן. ממקום התאונה הועברה התובעת לבית חולים "אסף הרופא" באמצעות אמבולנס. היא איבדה את ההכרה, והתעוררה במיון, שם אובחנה כטענת התביעה, כסובלת מפגיעה רב מערכתית, לרבות סחרחורות, חבלות בפה עם שברים בשיניים, חבלות בצוואר וחבלות בגב עם רגישות לאורך עמוד השדרה, חבלות בכתף וחבלות במותן. כמו כן אובחנו שברים בשלוש שיניים אשר טופלו בהדבקה, שיניים תחתונות מתנדנדות, הגבלות תנועה עם רגישות, נפיחות בעמוד השדרה, הגבלת תנועה וקושי להרים את כתף היד ויד שמאל, טינטון עם ירידה חדה בשמיעה באוזן ימין ושינויים פיברוטיים בעור התוף.

ביום 9.11.10, עקב התגברות הכאבים וההגבלות בכתף שמאל, אושפזה התובעת בבית חולים "אסף הרופא" לצורך ניתוח אורתרוסקופים לתיקון הקרע בכתף שמאל. ביום 13.11.10 התובעת שוחררה מבית חולים אסף הרופא עם המלצה להמשך מעקב וטיפול תרופתי.

לטענת ב"כ התובעת המלומדת, התובעת נותרה עם נכות תפקודית משמעותית שגרם ויגרום לה נזקים ממוניים ולא ממוניים בשיעורים ניכרים.

ב"כ הנתבעת המלומדת לא הכחישה את התאונה, אך חלקה על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל זה על הנכות התפקודית.

בעוד שהתובעת טענה כי נכותה התפקודית היא בשיעור משמעותי יותר מנכותה הרפואית (עד כדי 60% כיוון שנפלטה משוק העבודה), הנתבעת טענה כי נכותה התפקודית של התובעת הינה נמוכה מנכותה הרפואית (ורוב בעיותיה נובעות מתחלואים קודמים לתאונה).

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר סיווג התאונה כתאונת דרכים וחבותה של הנתבעת לפיצוי בגין התאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:

" נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

וועדה רפואית מטעם המל"ל, העריכה כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה בגובה 19.81% והיא מחייבת לענייננו.

המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הנפגע בכלל. עם זאת, קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית, שכן הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראה בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589).