פסק דין
1.לפניי תביעה כספית שעניינה מכשיר שמיעה שנרכש על ידי התובע מאת הנתבעת ואשר על פי הנטען אינו תקין.
2.התובע רכש מאת הנתבעת, שהינה חברה העוסקת, בין היתר, במכירת והתאמת מכשירי שמיעה, מכשיר שמיעה תמורת הסך של 8,400 ₪ (כאשר חלק מתמורת המכשיר מומן על ידי קופת החולים בה מבוטח התובע).
לטענת התובע, התברר לו, כי המכשיר הוא פגום ולקוי וכי לא ניתן להשתמש בו. על פי הנטען, התובע שומע רעשים וצפצופים. עוד טען, כי פנה את הנתבעת פעמים רבות על מנת שתתקן את המכשיר, אלא שכל נסיונות התיקון לא הועילו. לאור האמור, ביקש התובע לבטל את העסקה, להורות על השבת התמורה ששולמה וכן להורות על תשלום פיצוי בגין הוצאות.
סך הכל עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 10,000 ₪.
3.לטענת הנתבעת, המליצו רופאיו של התובע על התקנת מכשירי שמיעה בשתי האזניים, אלא שהתובע ביקש מכשיר לאוזן אחת ועלותו של מכשיר זה הינה בסכום של 4,456 ₪ בלבד.
הנתבעת הסבירה לתובע, כי יש צורך בשני מכשירים על מנת שתוצאות פעולת המכשיר תהיינה אופטימאליות, אלא שהתובע עמד על התקנת מכשיר באוזן אחת בלבד.
על פני טענת הנתבעת, בשלב מסויים חזר התובע והסתבר, כי המכשיר מלוכלך, התובע קיבל הדרכה בעניין. בשלב מאוחר יותר, ביקש התובע להחליף את המכשיר במכשיר מסוג אחר והנתבעת נעתרה לבקשתו. התובע חזר ופנה אל הנתבעת מספר פעמים, כל פעם בבקשה או בתלונה אחרת, תמיד קיבל מענה לפניותיו. לטענת הנתבעת, המענה הנכון ביותר עבור התובע יהיה רכישת מכשיר עבור האוזן השניה, אלא שהתובע מסרב לכך.
עוד טוענת הנתבעת, כי היא מאפשרת ללקוחותיה תקופת ניסיון של 30 יום. רק לאחר סיום תקופת הניסיון החל התובע לעורר טענותיו באשר לאיכות המכשיר. כיום לא ניתן להחליף את המכשיר, היות והמכשירים מיוצרים בהתאמה אישית עבור כל לקוח ולקוח.
4.בדיון שהתקיים בתובענה, חזרו הצדדים על טענותיהם. הנתבעת ציינה, כי היא מוכנה להתאים לתובע מכשיר עבור האוזן השניה ואף לאפשר לו תקופת ניסיון עבור המכשיר הנוסף.
כמו כן, הסביר בית המשפט לתובע, כי טענותיו הינן טענות שבמומחיות, בית המשפט אינו יכול להכריע בטענות הצדדים לעניין תקינות המכשיר ואופן ההסתגלות למכשיר ולכן המליץ בית המשפט לתובע לתמוך טענותיו בחוות דעת.
על מנת לאפשר לתובע לשקול צעדיו, דחה בית המשפט מועד מתן פסק הדין בתובענה.
5.התובע הגיש לבית המשפט הודעה לפיה, הוא אינו יכול להגיש חוות דעת מטעמו. כמו כן מסר לבית המשפט, כי ניסה להרכיב מכשיר לאוזן השניה, אך הדבר לא הביא פתרון לבעיה.
6.מכאן, לאור הודעתו זו של התובע, יש ליתן פסק דין בתובענה.
7.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הצליח להרים הנטל להוכיח תביעתו.
טענת התובע הינה, כי המכשיר שסופק לו אינו תקין. בהיותו תובע, על התובע מוטל הנטל להוכיח, כי המכשיר שנרכש כשנה עובר להגשת התביעה אינו תקין ולכן, הוא זכאי לבטל העיסקה ולקבל כספו חזרה.
8.מכשיר שמיעה הינו מכשיר רפואי, בית המשפט אינו מומחה בעניין ואין מדובר במכשיר שכל הדיוט יכול לראות לגביו מתוך התבוננות חיצונית, אף לא בדרך של הרכבתו על אזניו, האם הוא מכשיר תקין אם לאו.
בית המשפט אפשר לתובע להגיש חוות דעת מטעמו, אלא שהתובע החליט שלא לעשות כן, לאור האמור, לא הוכיח התובעכי המכשיר שסופק לו פגום ולכן לא הוכיח את תביעתו ודין התביעה להידחות לפיכך.
9.אציין עוד, כי כפי שהדבר עולה מכתבי הטענות ומטענות הצדדים, הנתבעת ניסתה ליתן לתובע שירות ולהתאים עבורו את המכשיר ככל שהדבר ניתן.
10.אדגיש, דחיית התביעה אין משמעותה פטור שניתן לנתבעת מחובתה ליתן שירות לתובע, ככל שההסכם ביניהם מחייב מתן שירות, אלא משמעותו אי ביטול העיסקה שבין הצדדים, הא ותו לא.