אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נגר ואח' נ' עיריית ראש העין

נגר ואח' נ' עיריית ראש העין

תאריך פרסום : 13/03/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
11860-10-09
05/03/2013
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
1. דוד נגר
2. יחיאל נגר

הנתבע:
עיריית ראש העין
פסק-דין

פסק דין

בפניי תובענה לתשלום פיצויים עקב הפרת הסכם. התובעים הינם חוכרים לדורות של חלקה 180 בגוש 4274 בראש העין (להלן: "חלקה 180") ומתגוררים בתחומה. חלקה 180 גובלת בחלקה 187 בגוש 4274 (להלן: "חלקה 187") . הנתבעת הינה העירייה שבתחום שיפוטה מצויות שתי החלקות. חלקה 180 הינה בבעלות רשות הפיתוח ובחכירת התובעים ואילו חלקה 187 בבעלות הנתבעת. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת ביחס לחלקה 187 שעליה בנו התובעים מבנים ועיבדו את אדמתה. לאחר הליך משפטי שנוהל הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.4.92 ומכוחו נתבע הפיצוי.

להשלמת התמונה אעיר, כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה הדיון בתובענה יפוצל כך שבחלקו הראשון תידון שאלת זכאות התובעים לפיצוי, כולל הקריטריונים והפרמטרים בקביעת סכום הפיצוי. ובשלב השני, במידה וייקבע כי הם זכאים לפיצוי, ימונה שמאי מטעם בימ"ש שישום את סכום הפיצוי. ביום 3.10.11 נתתי להסכמה זו תוקף של החלטה וכעת אבחן את שאלת זכאות התובעים לפיצוי.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעים

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים התיישבו ברשות על חלקות 180 ו-187 והקימו עליהן בתי מגורים, מחסנים, דיר, סככות, בית כנסת ומשק חקלאי. עד תחילת שנות ה-90 אושרו מס' תוכניות מתאר שייעדו את חלקה 187 לשטח ציבורי פתוח ובשנת 1991 אושרה תוכנית אפ/במ/2000 /1 לפיה רצועת קרקע מתוך חלקה 187 יועדה לדרך.

בשנת 1992 ניסתה הנתבעת לתפוס חזקה ברצועת הקרקע שבחלקה 187, לצורך סלילת כביש ראשי שיוביל לשכונות החדשות שנבנות בעיר. התובעים התנגדו לניסיון זה ונקטו בהליך משפטי למניעת התפיסה במסגרת ת"א (שלום פ"ת) 1033/92. בעקבות צו מניעה זמני שניתן כנגד הנתבעת, נחתם הסכם פשרה בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.4.92. בהסכם נקבע כי צו המניעה הזמני יבוטל, התובעים יסירו את התנגדותם לסלילת הכביש, וכן יפנו את השטח בחלקה 187, המיועד לסלילתו של כביש זה. בתמורה, התחייבה הנתבעת ליזום שינוי ייעוד מקרקעין בשטח של 1.5 דונם המצויים בין הכביש המתוכנן בחלקה 187 לבין חלקה 180, משטח ציבורי לייעוד למגורים, שעליו יוכלו התובעים לבנות 3 יחידות קוטג'ים או 6 יחידות דיור דו משפחתיות (סעיף 3 להסכם).

עוד התחייבה הנתבעת לפעול אצל מנהל מקרקעי ישראל לצורך החכרת השטח של 1.5 דונם בחלקה 187 לתובעים ללא תמורה או בתמורה מינימאלית, ככל שהדבר ניתן. נקבע, כי במידה והנתבעת לא תעמוד בהתחייבויותיה על פי ההסכם או במידה ולא ניתן יהיה לבצע את האמור בהסכם, יהיו התובעים זכאים לפיצוי כספי שעקרונותיו נקבעו בסעיף 4(ג) להסכם. כמו כן נקבע, כי המועד להפעלת מנגנון הפיצוי הינו בתוך 3 חודשים ממועד חתימת ההסכם, וכי אם יהיו התוכניות באיזה משלבי הדיון בוועדות, ידחה המועד הקובע לתשלום הפיצוי כך, שיחול בתוך 24 חודשים מיום חתימת ההסכם, לכל המאוחר.

לטענת התובעים הם קיימו את התחייבותם ופינו את רצועת הקרקע מתוך חלקה 187 ואפשרו את סלילת הכביש, שביתר את החלקה שבחזקתם לשתיים ופגע במשק החקלאי שהיה להם. הם טוענים, כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא הציעה להם פיצוי.

התובעים מפרטים כי בשנת 1995 הפקיעה הנתבעת את חלקה 187 כולה מרשות הפיתוח ורשמה את החלקה על שמה וזאת כפועל יוצא מתוכנית מתאר ממ/830 מסוף שנות ה-70. ביום 13.5.97 פורסמה למתן תוקף תוכנית המתאר רנ/10 שהסדירה בין היתר את שינוי ייעודו של השטח בן ה-1.5 דונם משטח ציבורי פתוח לייעוד "מגורים א/1". לטענת התובעים הנתבעת לא רק שלא פעלה כפי שהתחייבה בהסכם אלא היא ניסתה פעמיים להפר אותו ברגל גסה ולתפוס חזקה שלא כדין בחלקים שונים מיתרת חלקה 187 שנותרו בידי התובעים. בזיקה לכך, הוצא צו מניעה כנגד הנתבעת בבש"א 1046 בתיק ה"פ 1047/00 האוסר עליה לבצע כל פעילות או עבודה בשטח שהוגדר בהסכם הפשרה.

גם בשנת 2001, לאחר שינוי הייעוד של השטח בן ה-1.5 דונם מתוך חלקה 187 משצ"פ למגורים, הגיש מנהל מקרקעי ישראל תביעה כנגד התובעים לפנות את אותו חלק שבחלקה 187 הצמוד לבתיהם ולהחזירו לידי המנהל ותביעתו התקבלה במסגרת ת"א (שלום פ"ת) 2227/01 ופסה"ד נותר על כנו בערעור שהגישו התובעים.

התובעים טוענים, כי בפועל מהווים הדונם וחצי שבחלקה 187 וחלקה 180 שעליה בנויים בתיהם - חטיבת קרקע אחת והנזק שנגרם להם מתוצאות תביעת המנהל לפינויים גבוה ביותר, ואף משפיע על זכויותיהם בחלקה 180. על חלק מחלקה 187 מצוי שביל הגישה לבתי התובעים, בנויות חניות מקורות למכוניותיהם, נטועים עצי פרי שונים וממוקם בו בית הכנסת הישן.

בנוסף, מפרטים התובעים כי הנתבעת הגישה נגדם ביום 5.11.06 תביעה לסילוק יד מהחלק הצפוני של חלקה 187 וביום 4.9.07 התקבל פסק דין בת"א 5688/06 בבימ"ש השלום ברחובות, לסילוק ידם של התובעים מחלק זה של חלקה 187. לטענתם הם עשו מאמצים משך השנים לפנות לנתבעת בניסיונות להניעה לקיים את ההסכם אך מאמציהם עלו בתוהו (הם מפנים לתיעוד ביחס לכך סעיף 27 לכתב התביעה).

התובעים מפרטים את סעיפי ההסכם לפיו על הנתבעת לפצותם כספית בגין השטח הנותר בחלקה 187 שהוצא מחזקתם על פי העקרונות שנקבעו בהסכם.

בסיכומיהם מוסיפים התובעים וטוענים, כי הנתבעת נמנעה מהבאת עדים רלבנטיים שיכלו להבהיר את ההסכם שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין. לעומת זאת לטענתם, מטעמם הובאו הראיות הטובות ביותר בנסיבות העניין ובהן עדותו של משה סיני ראש העירייה שכיהן בעת חתימת ההסכם.

לטענתם מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ולפיכך אין לקבל היום כל טענה בדבר אי חוקיות ההסכם או ביחס להיותו מנוגד לתקנת הציבור, שכן טענות אלה הן הרחבת חזית. בהסכם לא נזכר מועד לתפוגת תוקף התחייבויות הנתבעת.

סעיף הפיצוי הכספי בהסכם (סעיף 4) מורה, כי הפיצויים יחושבו כאילו התובעים הם הבעלים של דונם וחצי בייעוד מגורים וללא הפחתות כלשהן. ביום 24.9.08 פנה ב"כ התובעים לנתבעת בדרישה למנות שמאי מוסכם לקבלת הפיצויים, אך הנתבעת דחתה פנייה זו ביום 2.11.08. השטח לפיצוי בהגדרה הברורה בהסכם הינו השטח שנסלל עליו הכביש שצבוע בכתום בתשריט שצורף להסכם וכן השטח בן הדונם וחצי שנצבע בתשריט בכחול. בתשריט שצורף לא נכללו מידות ולפיכך הוא מלמד על זיהוי כללי של השטח לפיצוי ואילו המידות יקבעו ע"י שמאי לפי השטח שנלקח בפועל.

לגבי הכביש - הפיצוי צריך להיות מחושב כאילו התובעים הינם בעלי זכויות בעלות ובייעוד שצ"פ או דרך. בהעדר הגדרת מועד לחישוב הפיצוי בהסכם ובשים לב להקשר הדברים שנוסחו ולהגיונם, המועד הנכון לביצוע הערכת גובה הפיצויים הינו ביום שבו דרשו התובעים את מינוי השמאי, דהיינו 24.9.08, על מנת שיוכלו באותו מועד לרכוש את שהתחייבו כלפיהם בהסכם הפשרה ולהעמיד את התובעים במצב בו יוכלו לרכוש קרקע לבניית 3 קוטג'ים או 6 יחידות צמודות קרקע. לחילופין מציעים התובעים לקבוע את המועד הקובע לתשלום פיצויים ליום אישור תוכנית רנ/10 13.5.97 אשר אפשרה את בניית 3 הקוטג'ים או 6 יחידות דו משפחתיות, הגם שפרשנות כזו תקפח אותם, כך לטענתם.

התובעים טוענים כי כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, הוצאותיהם בגין ניהול כל ההליכים של התביעה ואלו שקדמו להגשת התביעה הותירו אותם בחיסרון כיס. לכן הם מבקשים שישולם להם הפיצוי בהתאם לעקרונות ההסכם וכן שהנתבעת תחוייב לשלם להם את הוצאות המשפט לרבות בגין הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידה וכן לחייבה בשכ"ט עו"ד +מע"מ בגין כל הוצאותיהם בניהול ההליכים הקודמים שהובילו להגשת תביעה זו.

טענות הנתבעת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ