פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים – החייבים, על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ נעמה פרס מיום 5.7.11, בתיק הוצל"פ 01-26005-11-8, לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים לביטול עיקולים שהוטלו על נכסי המבקשת 2 בחברות האשראי.
בהחלטתה לדחות הבקשה קבעה הרשמת כדלקמן:
"עמידה בתשלום צו התשלומים אינה מונעת נקיטת הליכים כנגד רכוש החייבים המוחזק בידי צדדים שלישיים. בהחלטתי מיום 24.3.11 הוריתי על עיכוב הליכי אכיפה מסוימים, וההליכים שביטולם מבוקש עתה, אינו נמנה על הליכים אלה....".
בד בבד עם הגשת הבר"ע הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת במעמד צד אחד עד למתן החלטה בבר"ע. בהחלטתי מיום 7.7.11, דחיתי הבקשה, לאחר שלא מצאתי שיש מקום להורות על עיכוב ביצוע במעמד צד אחד.
בהתאם להחלטתי מיום 7.7.11, הוגשה תגובה מטעם המשיב לבר"ע. יצוין כי קודם להגשתה של התגובה הגיש המשיב "תגובה מקדמית לבקשת רשות ערעור", שלאחריה הגישו המבקשים תשובה לתגובה.
בבסיס בקשתם של המבקשים עומדת הטענה כי אין לערוך אבחנה בין חשבון העו"ש של המבקש 1, ממנו הוא פועל לצורך הפעלת בית העסק – הוא המבקשת 2 (אשר קיבל הגנה מפני עיקול על פי החלטת הרשמת בבקשות לצו תשלומים) , לבין חשבון המבקשת 2 אצל חברת סליקת כרטיסי האשראי.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום לדון בבקשה כבערעור עצמו וכן להורות על קבלת הערעור.
ההליכים בפני הרשמת
ביום 24.3.11, ניתנה החלטת הרשמת בבקשת המבקש 1 למתן צו חיוב בתשלומים, ולפיה נקבע למבקש 1 צו תשלומים בסך של 500 ₪ לחודש. בהחלטתה זו קבעה הרשמת:
"הריני מורה כי כל עוד יעמוד החייב בתשלומים במועדם וכסדרם יבוטל העיקול שהוטל על משכורתו וכן יבוטל העיקול שהוטל על חשבון העו"ש שלו בבנק. ביטול העיקולים יכנס לתוקף רק לאחר ביצוע תשלום ראשון בהתאם להחלטה זו. כמו כן יושהו, ממועד ביצוע התשלום הראשון כאמור לעיל, הליכי מאסר/הבאה, הטלת הגבלות, עיקול משכורת, עיקול חשבון העו"ש של החייב בנק ועיקול והוצאת מיטלטלין מעוקלים מבית מגורי החייב. יתר ההליכים יימשכו כסדרם".
כפי שעולה מבקשת המבקשים, על פי בקשת המשיב, הוטל עיקול אצל חברת סליקת כרטיסי האשראי, גמא ניהול וסליקה בע"מ (להלן: "גמא"), עמה קשורה המבקשת 2, אשר במסגרתו נתפסו כספים שחברת גמא נדרשה להעביר למבקשת 2. לאחר שביום 16.6.11, ניתן צו למימוש כספים אלו וגמא נדרשה להעביר את הכספים את שנתפסו אצלה במסגרת העיקול, לידי המשיב, הגישו המבקשים בקשה בפני הרשמת במסגרתה עתרו לביטול צו העיקול על הכספים שנתפסו כאמור אצל גמא. בבסיס בקשתם בפני הרשמת עמדה הטענה לפיה אין הבדל בין חשבון העו"ש של המבקשת 2 בבנק לבין חשבונה אצל גמא שכן, שני החשבונות האמורים נועדו להכיל כספים המשולמים למבקשת 2 על ידי לקוחותיה , כאשר כספים אלו נועדו לצורך תשלום חובות המבקשת 2 לספקים שונים, לנושים וכן לשם תשלום משכורות לעובדיה של המבקשת 2. כפי טענת המבקשים הכנסות המבקשת 2 מכרטיסי אשראי מהוות כשני שליש מסך כל הכנסותיה. בהתאם לאמור טענו המבקשים כי כל אימת שלא יועברו כספים המשולמים למבקשת 2 על ידי לקוחותיה באמצעות כרטיסי האשראי, לא תוכל המבקשת 2 להמשיך ולפעול.
ביום 5.7.11, ניתנה החלטת הרשמת הדוחה את בקשת המבקשים – היא ההחלטה העומדת בבסיסו של ערעור זה, מהנימוקים אשר פורטו על ידי לעיל.
ביום 7.7.11, ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשמת בבקשה למתן צו חיוב בתשלומים של המבקש 1, לאחר חקירת יכולת. בהחלטה זו נקבע למבקש 1 צו תשלומים חודשי, כאשר בין היתר הורתה הרשמת כי: "..כל עוד יעמוד החייב 1 בתשלומים במועדם וכסדרם, יבוטל העיקול שהוטל על משכורתו וכן יבוטל העיקול שהוטל על חשבון העו"ש שלו בבנק.....כמו כן יושהו, ממועד ביצוע התשלום הראשון, כאמור לעיל וכל עוד יעמוד החייב בצו התשלומים הליכי הבאה, הטלת הגבלות, עיקול משכורת, עיקול חשבון העו"ש של החייב 1 בבנק ועיקול והוצאת מיטלטלין מעוקלים מבית מגורי החייב. יתר ההליכים יימשכו כסדרם".
החלטה זו מיום 7.7.11, תוקנה בהחלטה נוספת שניתנה על ידי הרשמת ביום 24.7.11, לפיה קבעה הרשמת כי עד ליום 19.7.12 יעמוד צו התשלומים החודשי שנקבע למבקש 1 ע"ס של 2,500 ₪, כאשר צו זה יגדל ביום 19.7.12, לכדי סך של 3,500 ₪. כן הוסיפה הרשמת להבהיר כי: "הנני קובעת, כי כל עוד יעמוד החייב 1 בצו החיוב בתשלומים הנ"ל יבוטלו ו/או יעוכבו הליכי הגביה המנויים בהחלטה מיום 7.7.11 הן ביחס לחייב 1 והן ביחס לחייבת 2, שהינה חברה בע"מ. לנוכח ביצוע תשלום ראשון, בהתאם להחלטה הנ"ל, אני מורה על ביטול העיקול שהוטל על משכורת החייב 1 וכן על ביטול העיקול שהוטל על חשבון העו"ש שלו. בנוסף, אני מורה על ביטול ההגבלות שהוטלו עליו ככל שהוטלו. עוד אני מורה על ביטול העיקול שהוטל על חשבון החח"ד של החייבת 2 בבנק, ככל שהוטל עיקול שכזה". (ההדגשה אינה במקור מ.ש.).
למקרא בקשת המבקשים כפי שהוגשה בפני הרשמת, כמו גם עיון בהחלטת הרשמת נשוא הבר"ע, עולה כי הרשמת הנכבדה לא נתנה במסגרת החלטתה את דעתה לנימוקים אשר פורטו על ידי המבקשים בבקשתם. העובדה שהחלטת הרשמת מיום 24.3.11, לא כללה הגנה מפני עיקול על כספים המוחזקים אצל חברת סליקת כרטיסי האשראי היתה בידיעתם של המבקשים, אשר טענו כי יש לפרוש על כספים אלו את אותה הגנה שניתנה על ידי הרשמת במסגרת החלטתה, על חשבון העו"ש.
סבורני כי במקרה שבפניי הדין עם המבקשים, שכן לדידי, אותה התכלית העומדת בבסיס ההגנה על חשבון העו"ש של המבקשים בבנק מפני עיקול מתקיימת גם לעניין הכספים המוחזקים אצל חברת סליקת האשראי – שהינה מניעת "שיתוקם" של המבקשים מכל פעילות עסקית ומתן האפשרות להמשיך להפעיל את עסקה של המבקשת 2 באמצעות המבקש 1. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח הצהרתם של המבקשים לפיה הכנסות המבקשת 2 מכרטיסי אשראי מהוות כשני שליש מסך כל הכנסותיה.
מהנימוקים אשר פורטו על ידי המבקשים במסגרת הבר"ע שוכנעתי כי אין מקום לערוך אבחנה בין חשבון העו"ש של המבקשים בבנק לבין חשבונם אצל חברת הסליקה של כרטיסי האשראי שיש לראותה כמעין "בנק", אצלו מוחזקים כספים המגיעים למבקשים ולא כ"צד שלישי", במובנו הרגיל.
אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה על קבלת הערעור.
המשיב יישא בהוצאות המבקשים בערעור בסך 1,500 ₪.