נגאר נ' סלימאן

החלטה

מבוא

בפניי בקשה ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים, זאת עד למתן החלטה ו/או פסק דין הצהרתי בתביעה העיקרית בתיק דנן, אשר יאסור על המשיב לעשות כל שימוש בפסק הדין שניתן במסגרת ת"א 9696-10-12, המורה על רישום מקרקעין על שם המשיב, או מי מטעמו, בגוש 16882 חלקה 52, לגבי חלקם במקרקעין הרשומים על שם מאלק מובארק אל עיד, נג'מה מובראק אל עיד וסלים איוב חליל מוסלם. כן עותר המבקש להסתפק בחיובו בחתימה על ערבות עצמית בלבד לאור נסיבותיו האישיות והכלכליות. עוד עותר המבקש לאפשר לו לצלם כל חומר בת"א 9696-10-12 לצורך המשך הליכים המשפטיים. עוד עותר המבקש לחיוב המשיב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין כחוק.

המשיב 1 מתנגד לבקשה וטוען, כי יש לדחותה על הסף ו/או לגופה, תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ביום 8.7.13, הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת הבקשה לסעד זמני כנגד רשם המקרקעין (הוא המשיב 2 בבקשה המקורית). בהחלטה אשר ניתנה ביום 9.7.13, נעתרתי כמבוקש לבקשה, כאמור.

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 10.7.13, הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית משפט ולפיה, בית המשפט יתן החלטתו בבקשה למתן צו מניעה זמני על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט נשוא הבקשה והתגובה שהוגשה. עוד הוסכם, כי המשיב מוותר על זכותו להגשת תצהיר, זאת מבלי להודות בטענה מטענות כלשהן כפי שנטענו על ידי המבקש. עוד הוסכם, כי ב"כ המשיב מוותר על חקירת המבקש אודות תצהירו. כך הוסכם, כי הצדדים יגישו סיכומיהם קצרים בכתב וכי יינתן צו ארעי עד למתן החלטה אחרת בבקשה למתן צו מניעה זמני גופה. הסכמה זו בין הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. סיכומי הצדדים, כאמור, מונחים בפניי.

תמצית טיעוני הצדדים:

טיעוני המבקש בבקשה ובסיכומיו

לטענת המבקש, המשיב רכש את המקרקעין ביום 5.5.47, אשר לגביהם ניתן פסק דין. ממסמך שצירף המבקש עולה, כך לטענת המבקש, כי מוכר המקרקעין לגביהם ניתן פסק הדין נפטר וכי אלמנתו מכרה את הנכס ביום 31.10.46.

לטענת המבקש, הוא אחד מיורשי הוריו, דויא ספורי ז"ל וחנא נימר נאג'ר ז"ל. כן טוען המבקש, כי אביו ציוה את כל רכושו לרעייתו ואילו אמו, ציוותה את כל רכושה לבניה. כן טוען המבקש, כי חלק מהמקרקעין השייכים למאלק מובראק אל עיד, נג'מה מובראק אל עיד וסלים איוב חליל מוסלם, נרכשו כדין על ידי אביו, אשר היה בעל חלק במקרקעין במשותף עם בעלי המקרקעין כמפורט לעיל, אשר טרם נרשמו ע"י אבי המבקש מאז מועד רכישתם ועד למועד זה.

לטענת המבקש, אמו הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי במסגרת ת"א 1117/02 של בית המשפט המחוזי בנצרת, בהתייחס לחלקים האמורים במקרקעין. ביום 9.12.04, ניתנה בתיק זה החלטה ולפיה, התביעה למתן פסק דין הצהרתי נמחקה, בשל אי הגשת הודעה ובשל מצבה הבריאותי.

לטענת המבקש, ביום 10.10.12, הגיש המשיב תביעה למתן פסק דין הצהרתי במסגרת ת"א 9696-10-12, אשר אליו צורף מסמך רכישה, אשר ממנו עולה, כי שלושת בעלי המקרקעין מכרו את חלקם במקרקעין לאביו של המשיב. ביום 17.1.13 ניתן פסק דין בתיק האמור.

כן טוען המבקש, כי קיימת לו זכות במקרקעין ולמצער, זכות לכאורה במקרקעין.

באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק, מקום בו צו המניעה ישמור על המצב הקיים ולא ישנה את זכויות הצדדים לעת הזו. מנגד, טוען המבקש, כי אי מתן צו, כאמור, יפגע באופן משמעותי בזכותו. כך מוסיף וטוען המבקש, כי ככל שתהא פגיעה מינורית במשיב, הרי שעסקינן בפגיעה פחותה באופן משמעותי, תוך השוואה לנזק אשר עלול להיגרם למבקש, אם לא יינתן הצו המבוקש.

עוד מוסיף וטוען המבקש, כי הוא פעל למתן צו המניעה ללא שיהוי, זאת מהמועד בו נודעו לו העובדות המפורטות לעיל וכשנודע לו, כי לטובת המשיב ניתן פסק דין, כאמור, המורה לרשום את המקרקעין על שמו. כן טוען המבקש, כי הוא בא בשערי בית המשפט כשידיו נקיות וכאשר כל העובדות גלויות בפני בית המשפט.

המבקש מוסיף ומדגיש, כי באם לא יינתן הצו, כאמור, יפעל המשיב לרישום הנכסים ו/או להעברתם לאחרים.

לאור כל האמור לעיל, עותר המבקש לקבלת הבקשה ולמתן צו מניעה, כאמור.

בסיכומיו חזר המבקש על האמור בבקשה והדגיש, כי הוא הבעלים, מכוח ירושה של המקרקעין נשוא פסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה ו/או ידיעת המבקש, כאשר על פי נסח הרישום, אביו של המבקש רשום כבעלים בחלק מהמקרקעין נשוא צו המניעה.

לטענת המבקש, המשיב השיג את פסק דין שלא כדין, בהסתמכו על מסמך מזויף ו/או "חתום", לכאורה, על ידי אדם אשר נפטר לפני מועד עריכת המסמך, המתיימר להיות ייפוי כוח.

לטענת המבקש, המשיב פעל באופן בלתי ראוי בכך שמיד לאחר שקיבל את פסק הדין, אשר בו הנתבעים הינם בני משפחתו, יורשי אביו ואחרים, אשר לא צורפו להליך וכל זאת תוך מצג שווא של רכישת המקרקעין נשוא פסה"ד בשנת 1947 ולמרות שמעולם לא נרשמה ולו הערת אזהרה לגבי המקרקעין לטובת המשיב ו/או אביו.