נאשף נ' תחנת טייבה (מרחב שרון) ואח'

נוכחים:

ב"כ העורר - עו"ד עבד נאשף

ב"כ המשיבה – עו"ד נדב רייכמן

החלטה

1.נגד העורר הוגש כתב אישום (ת.פ.26611-04-12) המייחס לו עבירות של שיבוש מהלכי משפט, זיוף סימני זיהוי של רכב והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

על פי הנטען בכתב האישום, העורר עסק במועד הרלוונטי במתן שירותי אמבולנס בטייבה.

רכב פורד מ.ר. 51-975-58 שמש כאמבולנס והורד מהכביש ביום 12.5.11 (להלן: "הרכב" או "התפוס").

עובר ליום 18.12.11 התקין העורר על הרכב לוחית זיהוי מ.ר. 76-925-51 השייכת לאמבולנס אחר. כתוצאה מהאמור היו ברשות העורר 2 אמבולנסים נושאים מ.ר. זהה 76-925-51.

כשהגיעו שוטרים למקום חנית האמבולנסים החל העורר לפרק את לוחית הזיהוי מהרכב וסרב לבקשת השוטרים להפסיק.

בשולי כתב האישום צוין כי, ככל שהעורר יורשע, בכוונת המאשימה לבקש את חילוט הרכב שנתפס.

2.העורר הגיש בקשה להחזרת הרכב שנתפס על ידי השוטרים וטען כי התפוס, שהיה רשום לפירוק, שימש אותו לאחסנת ציוד רפואי וכמקור לחלקי חילוף לאמבולנס האחר שנמצא בשימוש. יצוין כי הבקשה להחזרת תפוס הוגשה כחודשיים וחצי בטרם הוגש כתב האישום.

3.בימ"ש קמא (כב' השופט קרשן) דחה את בקשת העורר להחזיר את התפוס. ביהמ"ש קבע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לעורר בכתב האישום ובנסיבות אלה לאור מסוכנותו של העורר כפי שעולה מנסיבות הארוע "קיים יותר מחשד סביר כי המבקש עשה שימוש באמבולנס הזה באופן שעלול לגרום נזק לציבור וקיים חשד שפעילותו היתה כרוכה בביצוע עבירות רכוש נוספות, או לפחות כך היתה התכנית".

באשר לשיקול הקנייני, קבע ביהמ"ש קמא כי במקרה זה הפגיעה הקניינית קלה מאד (כנוצה).

4.על החלטת בימ"ש קמא שלא להחזיר את התפוס הוגש הערר שבפני. בערר טוען העורר כי אין הצדקה להמשך תפיסתו של התפוס או לחילוטו במיוחד לאחר שנבדק על ידי מומחה לזיוף רכב ולא נמצא כי מספר השלדה שלו מזויף. הרכב לא ישמש כמוצג במשפט וניתן להסתפק בחוו"ד מז"פ ובתמונות המצויות בתיק החקירה. אין גם הצדקה להמשיך ולהחזיק ברכב לצורך חילוטו שכן ערכו פעוט במיוחד לאחר שניתנה עליו הודעת ביטול על ידי משרד הרישוי.

עילת המסוכנות, והחשש לביצוע עבירת רכוש כפי שנקבעה ע"י בימ"ש קמא, כלל לא נטענה על ידי המשיבה ולא ניתנה לעורר הזדמנות להתגונן מפניה. המשך החזקת התפוס על ידי המשיבה פוגע בזכות הקנין של העורר – מעבר לפגיעה שהיתה בעצם התפיסה – והפגיעה הכלכלית אינה פגיעה קלה כפי שקבע בימ"ש קמא.

5.סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט-1969 (להלן "החוק") הוא המקור הנורמטיבי לתפיסת חפצים על ידי המשטרה:

"סמכות לתפוס חפצים –

(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה, או כאמצעי לביצועה".

לאחר תפיסת החפץ על ידי המשטרה ניתנת אפשרות להחזיר את החפץ בתנאים שיקבע ביהמ"ש כמפורט בסעיף 34 לחוק:

"מסירת התפוס לפי צו