נאות דורית בע"מ נ' עיריית יהוד-מונסון ואח'

החלטה

1. בקשת המשיבה 2, שלג לבן (1986) בע"מ, אליה הצטרפה המשיבה 1, עירית יהוד מונוסון, לחייב את העותרת, נאות דורית בע"מ בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהן (להלן: "שלג לבן", "העיריה" ו"נאות דורית", או "המשיבות" ו"העותרת" בהתאמה).

2. תמצית נימוקי הבקשה היא כי העותרת נאות דורית, לא שילמה למשיבות את ההוצאות שנפסקו להן על ידי בית המשפט במסגרת דחיית בקשתה למתן צו ביניים, וכן בשים לב לסיכויי העתירה הנמוכים, ובהתחשב בעובדה שהעיריה פירסמה בינתיים מכרז חדש חלף המכרז נושא העתירה, ועל כן נראה כי אין טעם של ממש בהמשך העתירה, ואין מקום לחייב את המשיבות להשקיע משאבים נוספים בהדיפתה, ללא הבטחת הוצאותיהן.

3. רקע הבקשה הינו עתירה מנהלית שהגישה נאות דורית ועניינה ביטול החלטת העיריה בדבר פסילת הצעת העותרת למכרז בדבר שירותי טיאוט ונקיון בתחמה, וקביעה כי הצעתה היא הזוכה באותו מכרז.

4. תגובת המשיבה נתבקשה והצדדים אף הגיעו להסדר בדבר הארכת מועד להגשתה עד יום 10.10.13. חרף האמור, לא הוגשה כל תגובה מצד העותרת במועד שנקבע לכך ובכלל.

5. חיובה של חברה תובעת אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, במתן ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע בתובענה, מקורו בהוראת סעיף 353א א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (תיקון מס' 3) תשס"ה-2005 הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

6. פרשנות סעיף 353א' הנ"ל המתיישבת עם הכללים שנקבעו בפסיקה, מלמדת כי התנאי היחיד לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תידחה תביעתה, הינו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, וכי הנטל לסתור את הצורך בהפקדת ערובה מוטל על החברה, אשר לה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי.

7. בעבר נכללה הוראה בעלת אופי דומה בסעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983. תכלית ההוראה הובהרה בהחלטות לא מעטות. למשל ברע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1), 647 :

"בעוד ששערי המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות". כמו כן סעיף זה פורש ..."כיוצר חזקה המטילה על חברה תובעת את נטל השכנוע כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה."

אמנם ההחלטה האמורה קודמת לחוק החברות, אך נראה שתכלית הסעיף 353 א' נועדה כדי לאשרר את ההלכה שנקבעה קודם לחוק ולהצהיר כי חלה גם במתכונתו החדשה.

8. מסקנת הדברים היא, כי הכלל הוא חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה, זאת מכח החזקה הקמה בעניין כנגדה, אלא אם הובאו טעמים לסתור, או בשל נסיבות שבשלן סבור ביהמ"ש בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו, כי אין מקום להורות כן (ר' למשל רע"א 1747/09 למיט יבוא ויצוא בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ (23.3.09).

9. ככלל, ניתנת עדיפות לעקרון זכות הגישה לערכאות, ואין חוסמים בדרך כלל דרכו של תובע, לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו. יחד עם זאת, כנגד הזכות האמורה, עומדת זכותו של הנתבע, שלא למצוא עצמו נגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות להפסק לזכותו, אם אכן תתקבל עמדתו.

10. במסגרת האיזון שבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכים משפטיים מבלי שתינתן ערובה לשיפוי הוצאותיו, ובפרט כשהתובעת היא חברה בע"מ, לבין זכות הפנייה לערכאות, הותיר המחוקק לבית-המשפט שיקול-דעת רחב להורות לחברה להמציא ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או כאשר החברה מוכיחה כי יש לה יכולת לשלם לנתבע את הוצאותיו אם תידחה התביעה.

11. משלא מצאה העותרת להגיב לבקשה אין מנוס מלקבוע, כי לא הרימה הנטל המוטל עליה בעניין זה ולא סתרה את החזקה הקיימת כנגדה. בהנתן הכללים שנסקרו לעיל ובהתחשב בעובדה כי העותרת חדלה אף מלשלם את ההוצאות שנפסקו לטובת שתי המשיבות, ובהביאי בחשבון את סיכוייה הלכאוריים של העתירה, כנלמד אף מהחלטתה של עמיתתי כב' השופטת א' שטמר במסגרת הסעד הזמני שהתבקש (החלטה מיום 28.7.13), קמה עילה לחייבה בהמצאת ערובה לתשלום הוצאות המשיבות, במקרה שתידחה העתירה שהוגשה כנגדן.

12. בהנתן האמור ובהערכת ההוצאות הנדרשות להיערכות ניהול מטעם המשיבות, תוך שאני אכן מביא בחשבון גם את עובדת זכות הגישה לערכאות, נראה לי כי סכום של 50,000 ₪ יהיה ראוי בנסיבות העניין.

13. לאור האמור הנני מחייב את המשיבות להפקיד בקופת בית המשפט עד יום 29.10.13 סך של 50,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, כתנאי להמשך התדיינות בתיק זה. לא יופקד הסכום במלואו ו/או במועדו, תדחה העתירה.

המזכירות מתבקשת להעביר עותק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.