נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' זיסר ואח'

החלטה

מונחת לפניי בקשת המבקשים 4-1: מר מרדכי זיסר, מר שמואל סמוכה, מרכזי שליטה בע"מ ומר יהושע פורר (להלן: - "המבקשים 4-1") להורות למשיב 1, מר רונן חצור (להלן: - "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים 4-1, באם תידחה התובענה שהגיש המשיב. כן מבוקש כי בית המשפט יורה על עיכוב ההליכים בתובענה עד להפקדת הערובה.

המשיבים 3-2, עו"ד נסים דותן ועו"ד עדן בר-טל (להלן: - "משיבים 3-2") הצטרפו לבקשת המבקשים 4-1 (המבקשים 4-1 והמשיבים 3-2 ייקראו להלן: - "המבקשים").

1. העובדות הצריכות לעניין

ביום 18.5.00 הגישו חברת נאות אוזיס מלונות בע"מ (להלן: "החברה"), מר יוסף מגל (להלן: "מגל") והמשיב תובענה כספית נגד המבקשים במסגרת ת"א (מח' – ת"א) 1856/00 בגין יצירת מצגים מטעים במהלך משא ומתן לרכישת מניות של חברות זרות שהחזיקו במניות מלון אואזיס באילת.

בהליך אחר, ביום 15.10.2002, ניתן פסק דין לטובת משיבים 3-2 נגד המשיב ומגל על סך 1,809,720 ₪ בגין אכיפת הסכם שכ"ט שנחתם בין הצדדים (ת"א (מח' ת"א) 962/97). על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו נקבע כי על המשיב ומגל לשלם למשיבים 3-2 1,703,040 ₪ בלבד (ע"א 11100/02, ניתן ביום 16.2.04). עתירה לדיון נוסף שהגישו מגל והמשיב על פסק הדין נדחתה (דנ"א 2196/04, ניתן ביום 21.3.2004). סכום פסה"ד משולם לשיעורין במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ביום 11.4.06 הגישו המבקשים 3-1 בקשה במסגרת תיק בש"א (מח' – ת"א) 8953/06 בה עתרו לחייב את החברה, מגל והמשיב להפקיד ערובה להוצאותיהם.

בישיבת יום 28.8.07, אשר התנהלה לפניי, לאחר שהטיפול בתיק הועבר לבית המשפט המחוזי – מרכז, התחוור כי חלו שינויים במעמדם המשפטי של חלק מהתובעים, ולרבות כניסתו של מגל להליך פשיטת רגל ומינוי כונס נכסים לחברה. לנוכח שינויים אלו הוריתי על הגשת בקשות מתוקנות ככל שתידרשנה.

ביום 7.10.2007 וביום 8.10.2007 הגישו המבקשים בקשות מתוקנות.

ביום 20.11.07 ניתנה החלטתי בבקשות המתוקנות ובמסגרתה חייבתי את החברה, מגל והמשיב להפקיד ערובה לכיסויי הוצאות המבקשים בסך 150,000 ₪.

על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון (רע"א 10905/07). ביום 13.7.08 קבע כבוד הש' א' גרוניס, כי על החברה, ועליה בלבד, להפקיד הערובה להוצאות כפי שנקבע בהחלטתי, עד ליום 14.9.08.

החברה לא מילאה אחר החלטת בית המשפט העליון ולא הפקידה את הערובה. משכך, ביום 23.9.08 נדחתה תביעתה.

ביום 16.12.08 הגישו המבקשים 4-1 בקשה לסילוק תביעת מגל והמשיב על הסף, ולחלופין בקשה כי יפקידו ערובה באופן אישי, תחת הערובה שאותה חויבה החברה להפקיד. בישיבת יום 27.1.09 הוסכם ע"י הצדדים כי מתן ההחלטה בבקשה זו יעוכב עד לאחר הגשת הראיות.

ביום 7.4.09 וביום 19.4.09 הגישו מגל והמשיב תצהירי עדות ראשית מטעמם. ביום 23.6.09 וביום 7.7.09 הגישו המבקשים את תצהיריהם.

בין לבין, ביום 26.5.09, הגישו המבקשים 4-1 בקשה למתן החלטה בבקשתם לסילוק על הסף ולחלופין בבקשה להפקדת ערובה.

בישיבת יום 8.7.09 הודיע ב"כ המבקשים 4-1 כי הוא מוכן לחזור בו מבקשתו לסילוק תביעת מגל והמשיב על הסף, תוך שמירת טענותיו.

יצוין כי ביום 7.7.09, ערב הישיבה שנקבעה ליום 8.7.09, לאחר הגשת התצהירים ובטרם יקבע התיק סוף סוף לשמיעת ראיות, הגישה החברה בקשה לבטל את דחיית תביעתה וזאת כנגד הפקדת ערובה.

ביום 28.10.09 נחקר המשיב על תצהירו שצורף לבקשת החברה לביטול דחיית תביעתה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. בהחלטה מיום 2.11.09 דחיתי את בקשת החברה.

קודם לכן, ביום 25.8.09, הגישו המבקשים 4-1 בקשה לדחיית התביעה שהגיש מגל. ביום 3.10.09 ניתנה החלטתי, במסגרתה התרתי לנאמן להגיש, ככל שימצא לנכון, בקשה כאמור בתקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ופקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980.

משלא הגיש הנאמן בקשה במועד, הוריתי ביום 28.10.09 על דחיית תביעת מגל על הסף.