מ"ת
בית משפט השלום קריית גת
|
7331-07-14
14/08/2014
|
בפני השופט:
אמיר דהאן
|
| - נגד - |
מבקשת:
מדינת ישראל
עו"ד יוליה מינביץ קבבצי
|
משיב:
עומרי נחמני (עציר)
עו"ד חן בן חיים
|
| החלטה |
בפני בקשת המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.
המשיב, עומרי נחמני, יליד 1992 ת.ז *********** מהעיר אשקלון. נעצר ביום 30/06/2014 והואשם בפני בית משפט זה ביום 03/07/2014.
כתב האישום מייחס למשיב כי ביום 23/06/2014 בשעות הבוקר המאוחרות, התקשר יעקב שבו הסוכן המשטרתי אל המשיב אך המשיב לא ענה. בהמשך חזר המשיב אל יעקב שבו וקבע להיפגש עמו בשעות הערב. במהלך הפגישה, המשיב ביקש מיעקב שבו 600 ₪ תמורת הסם, והוסיף כי התכוון לרכוש "קריסטל מבושל", אך המשיב השיב כי אין בידו חומר שכזה. לאחר מכן שאל יעקב שבו "יש לך לאף?" והמשיב ענה בחיוב. במהלך הנסיעה מסר יעקב שבו למשיב 300 שקלים. בשעה מאוחרת יותר התקשר המשיב אל יעקב שבו ואמר לו להגיע לביתו. שם מסר המשיב לסוכן סם מסוג קוקאין במשקל 0.4232 גרם.
ראיות לכאורה:
הצדדים טענו בהרחבה לעניין הראיות לכאורה. עיקר טענות ההגנה לעניין הראיות לכאורה התרכזו בליקויים בהפעלת הסוכן המשטרתי יעקב שבו. לטענת הסנגורית מדובר בסוכן נרקומן ועבריין אשר צרך סמים תוך כדי הפעלתו ואף ביקש "להתארגן" בעת ההפעלה עצמה. עוד נטען כי המשיב לא היה ברשימת היעדים של יעקב שבו ויעקב שבו הוא שהדיח אותו לביצוע העבירות באופן השולל את אחריותו הפלילית של המשיב.
סוכן מדיח:
ואלה העקרונות שנקבעו בפסיקה בדבר הפעלת סוכן מדיח בע"פ 1244/07 - בלדב שאושר בשנית גם בע"פ 1201/12 – קטיעי.
"אל למשטרה לשגר סוכן מדיח לאדם אלא אם בידה מידע אמין המחשידו כמי שנוהג לבצע פשעים חמורים מן הסוג המהווה נושא לחקירה, וכאשר השימוש בסוכן הכרחי לצורך קידומה" (פרשת בלדב שם, בפסקה 67 ע"פ 470/83 מורי).
במקרים מעין אלה הורנו בית המשפט העליון קשר הדוק בין סוכנים מדיחים להגנה מן הצדק :
אסקור להלן את הכללים שקבע בית המשפט העליון בעניין סוכן מדיח :
התפתחות הפסיקה והחקיקה כרכה את שאלת הסוכן המדיח עם הדוקטרינה של הגנה מן הצדק ובית המשפט העליון אימץ לאחרונה את כריכת שתי הדוקטרינות זו בזו, תוך שהוא מעיין מחדש בהלכות אפנג'ר ודיין וקובע כי במקרים קיצוניים תשמש הדחה בוטה לדבר עבירה כנימוק לפטור מהליכים פליליים במסגרת דוקטרינת ההגנה מן הצדק .
וכך נאמר בפסק דינו של כב' השופט הנדל [רעפ 1201/12 יוסף קטיעי נ' מדינת ישראל].
גישה נוספת הציעה כי יתכן שהעדפת מבחן ה"סתירה המהותית" בסעיף 149(10) על פני מבחנים מצמצמים יותר מעידה על נכונות להרחיב במידת מה את תחומה של ההגנה (ע"פ 5672/05 טגר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 111 לפסק הדין (21.10.07) (להלן: עניין טגר)).
על רקע התפתחות זו, נידונה בבית משפט זה טענה לפיה מעורבות הרשות בעבירה על-ידי עידוד אקטיבי לביצועה צריכה להקים הגנה מן הצדק.
בית המשפט העליון ממשיך ומחלק שם את ההגנה מן הצדק בשל הדחה לשלושה צמתי התייחסות, באחד מצמתים אלה הוא קובע את ההלכה הבאה :