מ"ת 46289-03-15 מדינת ישראל נ' אלבז (עציר)

נגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 46250-03-15, במסגרתו מואשם המשיב בעבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב הינו תושב טירת הכרמל. אילנה ויוסף ג'יבלי (להלן: "המתלוננים") הינם בעלים של שווארמה ג'יבלי שנמצאת בחיפה (להלן: "העסק"). המתלוננים מתגוררים בטירת הכרמל. בתאריך 5.3.15 בשעות הלילה המאוחרות (ליתר דיוק – לפנות בוקר בלילה שבין ה-4.3.15 ובין ה-5.3.15) סגרו המתלוננים את העסק ונסעו לביתם כשברשותם כ- 15,000 ₪ במזומן. המתלונן נהג ברכב מסוג הונדה. המתלוננת ישבה לצידו כשהתיק שבו הכסף המזומן ברשותה. בשעה 04.05 או בסמוך לכך הגיעו המתלוננים ברכב לחניון התת קרקעי של הבית. המתלונן החנה את הרכב בחניה שלו בחניון, כיבה את הרכב ופתח את הדלת הקדמית כדי לצאת מהרכב. בטרם הספיקו המתלוננים לצאת מהרכב, הגיעו למקום המשיב ואדם נוסף (להלן: "השותף"), כשהם רעולי פנים ועל ידיהם כפפות, והמשיב מצויד בחפץ הנחזה לאקדח. המשיב ושותפו ניגשו לשתי הדלתות הקדמיות של הרכב כאשר המשיב נעמד בסמוך לדלת של המתלונן שהייתה פתוחה ושותפו נעמד בסמוך לדלת של המתלוננת ופתח את הדלת. המשיב כיוון את החפץ הנחזה לאקדח לראשו של המתלונן אשר ישב ברכב, הורה לו שלא לדבר ולא לצעוק, והורה למתלוננת אשר החזיקה את התיק על רגליה למסור את התיק לשותפו אשר עמד בסמוך לה. בשל פחדה מהמשיב ושותפו ואיומיהם באמצעות כלי הנחזה לאקדח, נתנה המתלוננת את התיק לשותף אשר פתח את הדלת האחורית של הרכב, שפך את תכולת התיק על המושב ולקח מתוכה את הכסף המזומן וכן שני מכשירי טלפון נייד, האחד אייפון 4 והשני גלקסי 3. המשיב הורה לשותפו לתת לו את מכשירי הטלפון הניידים והוא מסר אותם למשיב. כמו כן הורה המשיב למתלונן לפתוח את תא המטען של הרכב והשותף עשה חיפוש בתא המטען ולא מצא דבר. השותף ניגש למתלוננת והורה לה להוריד שני צמידי זהב שהיו על ידיה והיא בשל פחדה מהמשיב ושותפו הורידה אותם ומסרה להם. בסיום השוד איים המשיב על המתלוננים שלא יצאו מהרכב, שלא יתקשרו לאף אחד ודרש מהמתלונן שייתן לו את המפתחות של הרכב כדי שלא יוכלו לרדוף אחריהם, והמתלונן בפחדו נתן לו את מפתחות הרכב. המשיב ושותפו נמלטו מהמקום עם שללם בריצה. במעשיהם גנבו המשיב ושותפו כשהם בחבורה מהמתלוננים כסף מזומן, תכשיטים ומכשירי טלפון ניידים כאשר בשעת מעשה איימו לפגוע בגופם באמצעות כלי הנחזה לאקדח.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעות המתלוננים; באחד המכשירים שנגנבו מסוג גלקסי 3 נעשה שימוש למחרת ביום 5.3.15 בשעות הערב בטבריה באמצעות סים ששייך לאליהו חביב, שהוא אחיינו של המשיב ומתגורר בטבריה; המשיב מסר בחקירתו שהוא זה שהביא את המכשיר מטירת הכרמל לטבריה. לדבריו מצא את שני הטלפונים הניידים ביום 5.3.15 שעה 11.00 בבוקר כשהם זרוקים על מדרכה ברחוב מרכזי בטירת הכרמל, לקח את המכשירים וניסה לפרמט אותם על ידי שימוש בסים אחר. בתחילה ניסה להכניס את הסים שלו ולא הצליח ובהמשך הכניס את הסים של אליהו לאחד הניידים כאשר היה בטבריה והצליח לפרמט אותו; נטען כי קיימת חזקה תכופה מאחר שהמכשירים שנשדדו נמצאו ברשות המשיב זמן קצר לאחר השוד וגרסתו לפיה מצא אותם במדרכה ברחוב הומה אדם אינה סבירה; הקלטה של שיחה בין המשיב לבין הטלפון הנייד השייך למאור אזריאל, מי שנחשד כשותפו לביצוע השוד. השיחה שבוצעה לאחר מעצרו של אליהו חביב ובטרם מעצרו של המשיב הינה שיחה מפלילה ובוצעה מהנייד של משה חביב והוקלטה. בשיחה נשמע המשיב אומר שיש בלאגן, המשטרה עצרה את האחיין שלו בשל פלאפון גנוב, ההם התלוננו, הוא הכניס משהו לפלאפון וכך הגיעה המשטרה, הוא זרק את הפלאפונים להם קורא בשיחה בקוד שני שקלים; המשיב מאשר שזהו קולו בהקלטה וטוען ששוחח עם קונה פוטנציאלי של הפלאפונים והודיע לו שהעסקה תבוטל בשל הבלאגן עם המשטרה. בשיחה המשיב אינו מודיע על ביטול העסקה. המשיב אינו מסכים לומר עם מי שוחח בשיחה זו אך לדבריו לא מדובר במאור. מהודעת מאור אזריאלי, מי שנחשד כשותף לשוד, עולה כי מוקדם יותר באותו לילה אכלו בשווארמה גיבלי בחיפה. המשיב טוען שאכן אכל בשווארמה בחיפה אך אינו זוכר האם בגיבלי דווקא. המשיב סירב לערוך דו"ח הובלה לשווארמה שבה אכל; רכבו של המשיב נצפה במצלמות העירייה יוצא מטירת הכרמל בשעה 01.56 וחוזר לטירת כרמל בשעה 02.45, כלומר יצא זמן קצר לפני השוד מטירת הכרמל לחיפה וחזר לטירת הכרמל ובזמן הרלוונטי לשוד היה בטירת הכרמל; נטען כי העובדה שהמשיב יצא מטירת הכרמל לנסיעה קצרה במהלכה הגיע לשווארמה גיבלי בחיפה, שם אכל וחזר מיידית לטירת הכרמל, כל זאת זמן קצר לפני השוד מהווה ראיה נסיבתית לכך שביצע בהמשך את שוד בעלי שווארמה גיבלי. ככל הנראה הביקור במקום היה הכנה לקראת השוד במטרה ללמוד פרטים על המתלוננים או רכבם; הודעת מאי דוברוסקין, ארוסתו של אליהו חביב, ממנה עולה שראתה את המשיב מכניס את כרטים הסים של אליהו לנייד שלו וכן שאל אותה איפה אפשר למכור פלאפונים בטבריה; ממחקר תקשורת של המשיב עולה כי בתאריך 5.3.15 שעה 11.49 הכניס את כרטיס הסים שלו לברזל אחר שלא מוכר שלא פעל ולכן במחקר מופיע מספר 0000000. לפיכך המשיב אכן ניסה להכניס את הסים שלו למכשיר אחר.

המבקשת טוענת כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). נטען כי המשיב מסוכן לציבור מאחר שביצע שוד מתוכנן תוך שימוש באקדח או כלי הנחזה לאקדח יחד עם אדם נוסף. נטען כי למשיב עבר פלילי עשיר, ריצה בעבר עונשי מאסר ממושכים. בשנת 1999 הורשע בהריגה ונדון ל-12 שנות מאסר בפועל. במהלך מאסרו יצא לחופשה בשנת 2002 והיה מעורב בביצוע קשר לביצוע פשע של רצח. הורשע בשנת 2005 ודינו נגזר לשבע שנות מאסר. נטען כי משיב בעל עבר פלילי כה עשיר לא ניתן לסמוך עליו ולכן חלופת מעצר אינה אפשרית. נטען כי ביצע עבירה בזמן חופשה ממאסרו הקודם.

עוד טוענת המבקשת כי גרסתו של המשיב כי מצא את הפלאפונים ברחוב הומה אדם באמצע יום אינה סבירה וקיימת חזקה תכופה שהמכשירים שנמצאו זמן לא רב אחרי השוד בחזקתו של המשיב מעידים על קשר בינו לבין מעשה העבירה. בנוסף, כאשר אחיינו של המשיב, אליהו חביב מטבריה נעצר, המשיב נבהל, לקח טלפון של משה חביב, שזה אחיו של אליהו, וניהל שיחת טלפון שהוקלטה. נטען כי מדובר בשיחה מפלילה. נטען שהשיחה בוצעה למאור, שהוא השותף לשוד. מאור היה עצור בתיק אך לא הוגש נגדו כתב אישום כי הראיות נגדו היו חלשות. בשיחה זו מעדכן המשיב את מאור שהם הסתבכו. כשהמשיב נחקר על השיחה הוא מאשר שזה הקול שלו, אך לגבי תוכן השיחה הוא מוסר שזו שיחה למישהו שהיה אמור לקנות את הפלאפונים. נטען כי המשיב עלול להשפיע על כל העדים שהם קרובי משפחתו – אליהו, משה חביב, מאור, אמא של מאור והמתלוננים שגרים בטירת הכרמל. כן טוענת המבקשת כי קיימות ראיות שהמשיב היה בטירת הכרמל, נסע לחיפה, אכל בשווארמת ג'יבלי, וחזר לטירת הכרמל בשעות הלילה המאוחרות כאשר לאחר מכן בוצע השוד בטירת הכרמל של בעלי השווארמה. נטען כי מדובר בראיות נסיבתיות המשתלבות למקרה מאוד ברור.

ב"כ המשיב טוענת כי המבקשת לא הצליחה להציג כל ראיה על כך שהמשיב חבר לאדם אחר וביצע שוד בנסיבות מחמירות. נטען כי לו סברה המבקשת כי השיחה אותה ביצע המשיב מהטלפון הנייד של משה חביב הייתה עם מאור אזריאל, היה עליה להגיש כתב אישום נגד האחר. נטען כי העובדה שלא הוגש כתב אישום נגד מאור או אדם אחר בהצטבר לעובדה שהראיות נגד המשיב קלושות ואינן יכולות לשמש ראיות לכאורה לצורך מעצרו, מביאות למסקנה כי יש להורות על שחרורו. נטען כי מדובר באינטואיציות ותחושות של המבקשת ולא מסכת ראייתית מבוססת בעוצמה של ראיות לכאורה ואף לא ראיות המקימות חשד סביר. נטען כי מאור אזריאל נעצר פעמיים ושוחרר ממעצרו והמבקשת לא ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים.

עוד טוענת ב"כ המשיב כי המבקשת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי המשיב אכל דווקא בשווארמה ג'יבלי והראיה היחידה עליה נסמכת המבקשת היא דבריו של מאור שעל פי חשדה היה שותף לדבר עבירה. מהודעות המתלוננים עולה כי לא ראו את המשיב באותו ערב בשווארמה, כאשר המתלונן אמר שהוא מכיר את המשיב. באשר לעדויות המתלוננים טוען ב"כ המשיב כי אין כל ראיה לזיהויו של המשיב כמי שביצע את השוד. נטען כי המתלוננים סתרו אחד את השני בהודעותיהם ואין מתיאוריהם כל ראיה הקושרת את המשיב כמי שביצע את העבירה.

ב"כ המשיב טוענת כי המשיב מכחיש כל קשר לביצוע השוד וכי הוא שיתף פעולה באופן מלא בחקירתו ומסר גרסה לחשדות נגדו, סיפר את השתלשלות האירועים באותו לילה וכן מסר פרטים אשר אומתו על ידי המבקשת כנכונים לרבות תדלוק הרכב שאומת על ידי המשטרה, נסיעתו המשותפת עם מאור שאף היא אומתה, וכן קשר עצמו למכשירי הטלפון. נטען כי המשיב מסר הסבר לכל דבר שלגביו נשאל בחקירה.

באשר לשיחת הטלפון שטוענת המבקשת שמפלילה את המשיב נטען כי שיחה זו רחוקה מלהיות ראיה לכאורה וכי המשיב מסר הסבר מניח את הדעת לגבי השיחה. נטען כי אין בראיה זו כדי לקשור את המשיב למעשה השוד ולכל היותר הדבר מהווה ראיה לכאורה להחזקת נכס החשוד כגנוב ולשיבוש הליכי חקירה, דבר שאינו מצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. נטען כי שיחת הטלפון, ככל שהיא מיוחסת גם למאור, הייתה צריכה להביא להגשת כתב אישום נגד מאור. על כן, נטען כי המבקשת סבורה שאין בכך די כדי להביא להגשת כתב אישום ולכן השיחה אינה מפלילה או מהווה ראיה בעוצמה מספיקה להביא להרשעתו או מעצרו עד תום ההליכים.