בפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש להורות על ביטול תנאי מעצר הבית, אשר נקבע בנוסף לתנאים נוספים בהחלטת שחרורו ממעצר.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת חבלה חמורה, תקיפה ואיומים.
בהחלטתי מיום 28.6.16 הוריתי על שחרורו של המבקש ממעצר, בתנאים אשר כללו בין היתר מעצר בית מלא (תוך הרחקתו מהישוב בו הוא מתגורר ובו בוצעו לכאורה העבירות) וכן תנאים נוספים. בנקוף הימים, לאחר שניתנו תסקירי שירות מבחן בעניינו של המבקש ומשלא נרשמה כל הפרה של תנאי השחרור, ניתנו החלטות נוספות בהן הוגמשו תנאי שחרורו של המבקש – נתאפשר למבקש לחזור לישוב מגוריו; נפתחו "חלונות אוורור"; ניתנה החלטה המאפשרת לו לצאת לעבודה; ניתנה החלטה המאפשרת לו לצאת לטיפולים בעניינים אישיים.
הבקשה שבפני נסמכת על שני אדנים –חלוף הזמן, ושינוי נסיבות (אם כי למקרא הבקשה דומה כי אין המדובר בשינוי נסיבות אלא בגילוי עובדות חדשות). על פי הטענה, חלף זמן ניכר במהלכו הוכיח המבקש כי הוא ראוי לאמון. המבקש לא הפר את תנאי שחרורו, ומקפיד עליהם. בנוסף, נטען כי התגלו עובדות חדשות התומכות בגרסת המבקש: מספר עדי ראיה למקרה, אשר לא נגבתה מהם הודעה במשטרה, טוענים כי המבקש למעשה התגונן באירוע מפניו של המתלונן, וכי המתלונן שלף לעברו של המבקש סכין או חפץ חד אחר.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, העובדות החדשות אינן עולות כדי "כרסום ראייתי" המצדיק שינוי בתנאי השחרור. אשר לחלוף הזמן, סבורה המשיבה כי לעת הזו תנאי שחרורו של המבקש, שאינם מכבידים – מאזנים נכונה בין חזקת החפות לבין הצורך ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן המבקש.
לאחר שעיינתי בתיק החקירה, בראיות החדשות אליהן הפנה המבקש, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ברובה.
אשר לטענה בדבר כרסום ראייתי – כידוע, לצורך קבלת טענה המצדיקה עיון מחדש בשל כרסום ראייתי, יש להראות כי בתשתית הראייתי חל "מהפך ראייתי" או שינוי דרמטי, השומט את הקרקע מתחת לראיות התביעה. לא די בטענות כלשהן או בראיות חדשות כלשהן כדי להצדיק ביקורת שיפוטית נוספת במישור הראייתי.
ר' למשל בש"פ 7260/13 מדינת ישראל נ' כיאל (18.11.2013);
בש"פ 4786/12 מדינת ישראל נ' טנסקי (12.7.2012);
בש"פ 5387/12 קריאף נ' מדינת ישראל (16.7.2012));