מ"ת 4082-03-15

רקע

נגד המבקש, נאג'י זוערוב (להלן – "המבקש") הוגש כתב אישום ביום 2.3.15, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; קשירת קשר לסייע לאויב במלחמתו בישראל, עבירה לפי סעיף 92 בצירוף סעיף 99 לחוק הנ"ל; מתן שרות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; סיוע לאויב במלחמה, עבירה לפי סעיף 99 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה ובנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; איסור פעולה ברכוש טרור, עבירה לפי סעיפים 9(א)(1) ו - 3 לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה - 2005; איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, עבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור; מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין; והחזקת טובין מוברחים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 211(א)(2) בצירוף סעיף 211א לפקודת המכס.

על פי עובדות כתב האישום, אחיו של המבקש הינו סוחר עזתי, אשר מערכת הביטחון אסרה עליו להיכנס לישראל ולסחור עימה בשל חשד, כי הוא מוכר את סחורתו לארגון החמאס. על מנת לעקוף את האיסור האמור, הקים אחיו של המבקש רשת של סוחרים ישראלים ועזתים אשר סייעו לו לרכוש סחורות בישראל. בין היתר, הקים אחיו של המבקש חברה בשם ג'סר אל מוסתקבל, אשר נרשמה בשמו של המבקש ואשר רכשה סחורות מסוחרים ישראליים עבור אחיו של המבקש. במהלך דצמבר 2014 וינואר 2015 רכשה החברה בבעלות המבקש מוצרי ברזל מישראל בהיקף גדול, במטרה שאלה יגיעו לידי החמאס. בהזדמנויות שונות בין אוגוסט 2014 לפברואר 2015 מכר המבקש מוצרי ברזל לפעילי חמאס לצרכי פעילותו הצבאית של הארגון. בשנת 2013 מכר המבקש לפעילי חמאס לוחות ברזל שהוברחו דרך מנהרות ההברחה באזור רפיח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. בתסקיר המעצר, שהוגש התרשם שירות המבחן, כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות ומכיוון שהערבים המוצעים אינם מהווים דמויות סמכותיות עבור המבקש, לא בא בהמלצה לשחררו.

ביום 25.5.15 הורה בית המשפט, כב' השופט אבו טהה על שחרור המבקש לחלופת מעצר. נקבע, כי אמנם במקרים רבים עבירות ביטחוניות מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, אולם במקרים דומים לזה של המבקש – כמו גם בעניינם של נאשמים נוספים בפרשה, בה הועמד המבקש לדין – שוחררו הנאשמים לחלופת מעצר בתוך תחומי מדינת ישראל. בעניינו של המבקש, קיימות ראיות לכאורה, כאשר מקומן של ההשגות ביחס לראיות אלה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. באשר לעילת המעצר, הרי שעילת המעצר המרכזית הינה החשש להמלטות מן הדין - ולא המשך ביצוע העבירות - על כן ניתן לאיין חשש זה באמצעות חלופה וערבויות כספיות הולמות. בית המשפט התרשם באופן חיובי מהערבים המוצעים, על אף העדר המלצתו של שרות המבחן וקבע, כי הם מודעים היטב לחובת הפיקוח החלה עליהם וביכולתם להוות חלופת מעצר מתאימה, בצירוף פיקוח אלקטרוני וערבויות כספיות הולמות. כן ניתן משקל לכך שהמבקש לא הוזהר על ידי הרשויות טרם מעצרו. בית המשפט שקל את נסיבות המעשה, שכן המדובר במוצרים לשימוש אזרחי, אשר הוכנסו לעזה ברשות, ואשר הועברו לחמאס שלא על רקע אידיאולוגי; כן ניתן משקל לנסיבות העושה, בהתחשב בכך שהמבקש הינו נטול הרשעות קודמות והתייצב לחקירה ביוזמתו כאשר זומן. כמו כן, לא קיים שוני רלוונטי בין המבקש לנאשמים אחרים באותה פרשה, אשר שוחררו לחלופות מעצר.

על כן, הורה בית המשפט על שחרור המבקש לחלופת מעצר בכפר קאסם, בצירוף איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית של 100,000 ש"ח, ערבות עצמית וצד ג' של 100,000 ש"ח כל אחד, ואיסור ליצור קשר עם המעורבים בפרשה.

ערר שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו נדחה ביום 31.5.15, תוך החמרת התנאים המגבילים באופן שהוגדלו הערבויות הכספיות והכספים שהופקדו (בש"פ 3633/15).

עם חלוף הזמן הקל בית המשפט בתנאי השחרור, וביום 1.5.16 נקבע כי לאור חלוף הזמן ובהעדר הפרות כלשהן של תנאי השחרור, יש מקום להקלה בתנאים המגבילים, כך שהמבקש יוכל לצאת ממעצר הבית בין השעות 7:00 עד 21:30 בליווי מלא של מי מהערבים, בתוך כפר קאסם בלבד.

טענות הצדדים

ביום 13.7.16 הוגשה הבקשה נשוא הדיון, בה התבקש בית המשפט לבטל את מעצר הבית הלילי והפיקוח האלקטרוני בהם נתון המבקש ולאפשר לו לשוב לביתו בחאן יונס ברצועת עזה. המבקש טוען, כי מאז נבחנו הראיות בתיק זה השתנה המצב המשפטי החל על העבירות בהן מואשם המבקש. במסגרת פסק הדין בת"פ (מחוזי - ב"ש) 35009-01-15 מדינת ישראל נ' עבדלחכים שביר (פורסם בנבו) (6.9.15) (להלן - "פס"ד שביר"), נקבע ,כי כאשר מדובר בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת שבוצעה ברצועת עזה, אין מקום לקביעה גורפת כי המדובר בעבירת חוץ מאחר והיא מכוונת לפגיעה בביטחון המדינה, אלא יש לבחון בכל מקרה האם אותו נאשם התכוון לפגוע בביטחון המדינה. עוד נקבע בפס"ד שביר, כי להרשעה במתן שרות להתאחדות בלתי מותרת בשל עיסקה עם ארגון החמאס, יש להוכיח, כי המדובר בשירות הקרוב לליבת מטרות הארגון ופעילותו. אל אותן קביעות, אשר הוזכרו בפסקי דין נוספים, מצטרפות הקביעות באשר למשקל זיכרון הדברים של חוקר שב"כ במקרה בו הוא אינו תואם את אימרות הנחקר בפני חוקרי משטרה, כפי שבענייננו. צירופם של גורמים אלה מחייב בחינה מחדש של הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. בהקשר זה, המבקש מוסיף ומפרט את המצב הראייתי בתיק ומסביר מדוע, לטעמו, אין בראיות הקיימות כדי להצדיק את המשך החזקתו בתנאים מגבילים.