מ"ת 28391-03-15 מדינת ישראל נ' פ'(אחר/נוסף)

בפני בקשת המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו .

במועד שמיעת הבקשה הגיעו הצדדים להסדר לפיו ישוחרר המשיב בתנאים למעצר בית מלא. בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב בתנאים וקבע דיון לעניין הראיות לכאורה .

המשיב ע' פ', ת.ז ******** לילד 1989 מהעיר אשדוד, נעצר ביום 11/03/2015 והוגש כנגדו כתב אישום ביום 12/03/2015.

המתלוננת הייתה בת זוגו של המשיב .

כתב האישום

כתב האישום מייחס למשיב כי ביום 11/03/2015 איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה כי "יכניס לה כאפה מול כל הרחוב". במשך המשיב התקשר אל המתלוננת ואמר לה "תזכרי מה אני אומר לך אני יושב עליך בית סוהר היום", " אני אני אני יושב עליך בית סוהר אני לא מפחיד לא מאיים אני מבצע בקיצור" וכן הוסיף "אני שובר לך את כל העצמות הפעם אני את כל העצמות את כל העצמות תזכרי טוב את המילה שלי טוב". המתלוננת הודיעה למשיב כי הוא מוקלט אך הוא המשיך "על הזין שלי השיחות שלך, ועל הזין שלי משטרת ישראל היה אוטוטו אני נכנס לבית סוהר ואני ישב עליך יותר שנים בשביל לעשות את זה". מאוחר יותר באותו היום הגיע המשיב לביתם המשותף שלו ושל המתלוננת. המתלוננת סירבה לפתוח את הדלת לחדרה ולכן המשיב החל לבעוט בדלת ואמר "זונה, שרמוטה". בהמשך פתחה המתלוננת את הדלת, המשיב נכנס לחדר והפך למתלוננת את ארון הבגדים, חטף שקית עם חולצה וקרע אותה באמצעות מספריים. המתלוננת ניסתה לעצור את המשיב ולקחת את החולצה, אך המשיב הניף את ידו לאחור, תפס את המתלוננת בחולצתה וקרע לה את השרשרת שהייתה על צווארה, הפיל את המתלוננת אל הרצפה ויצא מהחדר.

ראיות לכאורה:

הצדדים חלקו לעניין ראיות לכאורה ועל כן יש לעמוד על הראיות בתיק :

אמרת המתלוננת מיום 11/03/2015 פירטה המתלוננת הוציאה את בגדיו של המשיב מהבית ושמה אותם בגינה ואז נעלה את הבית ואת דלת המרפסת.

המשיב הגיע, פתח את המרפסת ונכנס וראה את כל בגדיו בחוץ. אז עלה אל החדר של המתלוננת ודפק בדלק וביקש להיכנס. המתלוננת סירבה, ובתגובה המשיב בעט בדלת חדרה כפעמיים. לאחר מכן התקשר המשיב לאימא של המתלוננת, וחזר וביקש כי תפתח לו את הדלת. לאחר זמן מה המתלוננת פתחה את הדלת, המשיב נכנס אל החדר, הפך את ארון הבגדים ונשכב על המיטה. המשיב אמר למתלוננת שאם לא תיתן לו שתי סיגריות הוא לא יוצא מהבית.

המתלוננת תיארה את ההמשך : "חטף לי את החולצה ניסיתי לקחת אותה הוא הפנה לי גב, עליתי על המיטה וקפצתי לו על הגב בשביל לקחת את החולצה ואז הוא העיף אתי ממנו ומזה נקרעה השרשרת."

המתלוננת גורסת כי המשיב קרע את החולצה באמצעות מספריים שהיו בחדרה של המתלוננת ולאחר מכן כנראה המשיך וקרע את החולצה באמצעות סכין מטבח, המתלוננת מצאה את החולצה קרועה בפח הזבל. החוקר שאל כיצד נפגעה בידה, המתלוננת ענתה "ראייתי אדום אחרי זה אולי מזה שהוא זרק אותי." במהלך לדבריה זרק המשיב בושם על הקיר אחרי שלקח את החולצה. לשאלת החוקר ענתה המתלוננת כי הקליטה את השיחה בינה לבין המשיב באמצעות אפליקציה במכשיר הטלפון הסלולארי שלה, הקלטה אשר העבירה באמצעות ה"ווטצ-אפ" למשטרה. המתלוננת מסרה כי השרשרת נקרעה כנראה כאשר המשיב ניסה להוריד את המתלוננת מעל גבו. לדברי המתלוננת "הוא חטף לי את השקית פעם ראשונה אני התקשרתי למשטרה והוא החזיר לי את השקית ואמרתי להם הכל בסדר סליחה שהתקשרתי. אחרי שהתחיל לקרוע לי אותה וגרם נזק התקשרתי למשטרה".

לשאלת החוקר האם היא מפחדת מהמשיב ענתה "בטח. הוא בעצמו כל הזמן אומר לי שיש לו שריטה במוח. לפני חודש היה בתחנה בגלל אבא שלו רב איתו מכות.".

באמרת המתלוננת מיום 12/03/2015: המתלוננת בקשה לבטל את תלונתה לדידה ללא התערבות צד ג' שכן לא רוצה לפגוע במשיב ושכל אחד ילך לדרכו .

אמרת בילה פרידמן-פאקלר, אימה של המתלוננת מיום 11/03/2015:

המשיב סיפר לאימה של המתלוננת כי המתלוננת לא מאפשרת לו לקחת את הבגדים שלו וכי היא סגרה בפניו את הדלת. האם התקשרה אל המתלוננת, וזאת בכתה באופן שלא אפשר לאימה להבין מה קרה. האימא התקשרה שוב למשיב ואמרה לו שהיא תביא לו את הבגדים בערב, אך הוא סרב ורצה לקחת את דבריו באותו הרגע. המשיב עמד על סירובו והדגיש כי הוא רוצה לקחת את הבגדים ורק אז ילך. לאחר מכן מסר המשיב לאם כי המתלוננת זרקה את הבגדים שלו מחלון הבית. לאחר מכן הודיע לאם כי המתלוננת התקשרה למשטרה. לשאלת החוקר ענתה כי לא שמעה במהלך האירוע אזכור על אלימות. לאחר מכן הוסיפה : "מה שסיבה סיפרה לי שהוא איים עליה ותקף אותה וקרעה לה שרשרת זה מה שהיא אמרה לי עכשיו". לשאלת החוקר ענתה כי לא היתה עדה לכל סוג של אלימות בין השניים. בדברי הסיכום אמרה "אני פשוט רוצה שיעזוב ולא יהיה בקשר ושזה לא יפגע לו בחיים.".

אמרת המשיב מיום 11/03/2015: המשיב מכחיש כי נגע במתלוננת, לא איים עליה ולא גרם נזק.

המשיב מספר כיצד הלך ברגל מקניון גירון לביתם המשותף. כשהגיע המשיב לביתו ראה כי את רוב הדברים שלו מחוץ לדירה (דבר המשתקף באמרת המתלוננת ). המשיב נכנס אל הבית ודפק על דלת החדר של המתלוננת. המשיב אמר למתלוננת "תני לי לקחת את הדברים שלי נסיים את זה אני לא רוצה".