מ"ת
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
24245-10-15
14/10/2015
|
בפני השופט:
שמאי בקר
|
- נגד - |
המבקשת:
מדינת ישראל
|
משיבים:
ח.א.ע. (עציר)
|
החלטה |
הימים הם ימים קשים וטרופים, פיגוע רודף פיגוע, סכין נשלפת אחר סכין נשלפת, והכל חרדים, עצבניים, ודווקא בזמן זה בחרה המשיבה, שאיננה מחבלת חלילה, אין טענה כזו, לרוץ ברחוב לח"י בתל אביב ולהלום באמצעות אגרופה בעובר אורח.
לציין, שהמשיבה היא אישה צעירה ערבייה, מחיפה.
עוד חשוב לציין, כי המשיבה לא הסכימה לעלות לדיון, ללמדך על מצבה (נציג השב"ס מוסר כי היא מתפרעת וצועקת ולא מוכנה לעלות לאולם) ולכך מצטרפת חוות דעת פסיכיאטרית ראשונית שעולה ממנה כי היא נמצאת ככל הנראה במצב פסיכוטי.
ההגנה טוענת כי מדובר בתקיפה של מה בכך, כאשר היא מצביעה גם על כך שמדובר באישה צנומה (המשיבה לא עלתה לדיון אולם ניתן לכאורה להיווכח מסרטון שהציגה לי הסנגורית בפלאפון שלה, שם מתוארת תפיסתה ומעצרה) וכי המשיבה מסרבת להיבדק ועל כן יש לשחררה, בנסיבות הענין, והעבירה שאינה מן החמורות.
דא עקא, שלא זה בלבד שמדובר באישה צעירה אמנם, אך לחובתה שלוש הרשעות קודמות בעבירות של אלימות, לרבות החזקת סכין, איומים, תקיפת שוטר, ואף הספיקה לשהות במאסר בן 7 חודשים, ולחובתה גם מאסר מותנה בן חצי שנה, אלא שהתנהגותה ברחובות העיר, יחד עם אי התייצבותה היום והתפרעותה בקומת המעצר, בשילוב חוות הדעת הפסיכיאטרית, מלמדים כי שחרורה היום עלול לסכן לא רק את הציבור, מפניה, אלא גם אותה עצמה.
בענין זה חשוב להדגיש, ובית המשפט – שגם הוא בתוך עמו יושב, והחרדות מפני המתרחש ברחובות אינם זרים לו, כי אם שקלתי לשחרר את המשיבה, הדבר נובע אך ורק מכך שמן הסרטון שהוצג לי עולה כיצד אזרחים מרתקים אותה אל האדמה, ראשה אל הרצפה, כמו גם בטנה וכל גופה, יושב עליה אזרח, כראוי, אולם באופן נבזי, נקלה ופחדני בא פלוני – גיבור גדול – ובועט בראשה של המשיבה.
לסדום היינו, לעמורה דמינו? גם לו היתה המשיבה מחבלת (והיא איננה!), לא יתכן כי ישראלים יבעטו בראשים של אנשים שלא מהווים כל סכנה לאף אחד.
הצפיה בסרט מלמדת כי משטרה סבירה תמצא עד מהרה את הבועט, אותו "גבר", שעשה מעשה ובעט בפניה של המשיבה, ותחקור אותו בגין עבירת תקיפה, שאם לא כן – המדרון חלקלק, ואנה אנו באים?
אני מורה ומצווה על משטרת ישראל לקבל מידי הסנגורית את הסרטון, ולמצוא את אותו "גיבור ישראל", שבועט בראשה של אישה השוכבת אפרקדן על הרצפה, בלי שהיא מהווה כל סכנה, ובלי שהיא יכולה להגן על עצמה כהוא זה.