מ"ת
בית המשפט המחוזי
|
15207-06-13
21/10/2015
|
בפני השופטת:
נגה אהד
|
| - נגד - |
המבקש:
אמרה (ברהנו) למה (עצור)
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשת המבקש לעיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").
המבקש נעצר ביום 17.4.13.
ביום 9.6.13, הוגשה בקשה למעצר המבקש ושניים נוספים עד תום ההליכים נגדם, יחד עם כתב אישום המייחס למבקש ולשניים הנוספים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רצח בכוונה תחילה וחבלה
חמורה בנסיבות מחמירות.
ביום 22.1.14 הורה בית משפט על מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו.
במסגרת ההליך העיקרי התקיימו עד למועד הגשת הבקשה, 6 ישיבות גישור, 12 מועדי הוכחות, במועד הגשת הבקשה קבועים שני מועדי הוכחות נוספים לארבעת החודשים הקרובים.
במסגרת הבקשה ,מצוין כי בתיק העיקרי צפוי אחד מחברי ההרכב לצאת לשנת שבתון בתקופה הקרובה, מכאן שאין צפי לסיום ההליך כנגד המבקש.
מיום שנעצר המבקש ועד להגשת הבקשה, חלפו 28 חודשים, במהלכם נמצא המבקש במעצר.
עד לסיום ההליך, קיים צפי כי המבקש יוחזק במעצר תקופה העולה על 3 שנים, עוד בטרם תחל פרשת ההגנה.
חזקת החפות עודנה עומדת לזכותו.
בית המשפט העליון האריך מעצרו של המבקש ב-90 יום נוספים מיום 20.8.15 במסגרת בקשה להארכת מעצר (שביעית במספר). ההחלטה בעניין ההארכה ניתנה, בין היתר, לאור העובדה כי בית המשפט השתכנע שקצב התקדמות ההליך משביע רצון. יחד עם זאת, לדברי בית המשפט העליון, אין בשיקולים שעמדו מאחורי החלטת הארכת המעצר ב-90 יום כדי לפגוע בטענת חלוף הזמן, טענה שניתן להעלותה במסגרת סעיף 52 לחוק הנ"ל.
במסגרת הבקשה בית המשפט מפנה לבש"פ 6489/00 מדינת ישראל נ' משה זגורי ממנו עולה כי בקשה לפי סעיף 52(א) לחוק ובקשה לפי סעיף 62 לחוק (בקשה להארכת מעצר מעבר ל-90 יום), אלה שתי מסגרות דיוניות נפרדות כשלכל אחת מהן שיקולים משלה, כאשר במסגרת בקשה לעיון חוזר נבחנות השאלות אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מאז ההחלטה למעצר עד תום ההליכים, ובמקרים אלה ניתן לחזור ולבחון סוגיות לעילות מעצר ובחינת חלופות מעצר ובמסגרת הבקשה להארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים ממועד הגשת כתב האישום, השיקולים המובאים הם בין היתר חומרת העבירה, סיכון לציבור משחרור הנאשם, אופן ניהול המשפט, הזמן שנותר לסיומו וכיו"ב.
נוכח האמור לעיל, מתבקש בית המשפט להורות על קבלת תסקיר בעניינו, אשר יבחן שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
טיעוני ב"כ המשיבה:
בענייננו, הבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקש נסמכת אך ורק על חלוף הזמן והימשכות ההליכים. שאלה זו בדיוק עמדה בבסיס החלטת בית המשפט העליון. מדובר בטענות זהות שאין מקום לבחון אותן גם בבית משפט זה.
במסגרת בקשת הארכת המעצר הורה בית המשפט העליון לערכאה זו להוסיף מועדים ועל אף הימשכות ההליך ניתנה החלטת הארכת המעצר. יום לאחר מתן החלטת בית המשפט העליון הוגשה בקשה זו. משלא קיבל בית המשפט העליון טענות ב"כ המבקש בדבר הימשכות ההליך, לרבות הטענה כי ההרכב יצא לשבתון, טענה שאיננה נכונה עובדתית, אין מקום לקבל בקשה זו שלפנינו.