מ. שניידר - קבלני בנין בע"מ נ' גל

החלטה

עיינתי בבקשה לדחיית הדיון ומצאתי כי יש מקום לדחותה.

ראשית, הבקשה מוגשת שלא לפי הכללים שהותוו על ידי נשיאת בית המשפט העליון באשר להגשת בקשות לדחיית דיון במובן זה שאינה כוללת את תגובת הצד שכנגד ודי בכך כדי לדחותה. גם אלמלא הכללים, מצופה היה כי הבקשה תכלול תגובה כאמור, בפרט על רקע הדחייה הקודמת.

שנית כל, גם לגופו של עניין, אין מקום לדחות את הדיון. בבקשה הקודמת שהוגשה ואשר במסגרתה ביקש המבקש לדחות את הדיון שהיה קבוע ליום 12.7.10, הוצג אישור רפואי מיום 11.7.10, שממנו לא ניתן היה ללמד כי המבקש אינו מסוגל להתייצב לדיון, אם כי הומלץ למבקש לנוח במשך שלושה ימים. הצדדים התייצבו לדיון של יום 12.7.10, כאשר הבקשה האמורה הובאה לידיעתי רק בסמוך למועד הדיון. נוכח ההמלצה למנוחה, החלטתי לדחות הדיון ליום 15.7.10, לאחר תום ימי המנוחה.

בבקשה הנוכחית, הוגש אישור רפואי זהה מתאריך מעודכן (13.7.10), למעט בפרק ההמלצות, שבו נרשם "מנוחה לשבוע נוסף מהיום". דא עקא, הבקשה וגם האישור הרפואי, אינם כוללים כל הסבר מדוע נוצר צורך בשבעה ימי מנוחה נוספים. אם רק לפני מספר ימים (ביום 11.7.10), מצא לנכון הרופא המטפל להמליץ על שלושה ימי מנוחה בלבד ולא יותר מכך, מתן ימי המנוחה הנוספים מחייב הסבר. כאמור, לא הבקשה ובפרט לא האישור, נותנים הסבר לכך. גם לא הוגש תצהיר מטעם המבקש, הטוען לאי יכולת להגיע לדיון. המבקש גם אינו טוען כי הנו מרותק לכסא גלגלים או למיטתו והדבר גם לא עולה מהאישור.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' אב תש"ע, 14 יולי 2010, בלשכתי.