העובדות:
1. התובע ומשפחתו סובלים ממחלות שונות ולחלקם הוכרו אחוזי נכות, כעולה ממסמכים שצורפו לכתב התביעה.
2. בחודש דצמבר 2008, פנה התובע בבקשה לקבל דיור ציבורי. לצורך קבלת הסיוע, היה על התובע לצרף מסמכים ובין היתר דפי חשבון בנק מ-3 חודשים אחרונים. התובע סיפק את דפי החשבון רק בחודש יולי 2009, זאת, לדבריו, בשל מצבה הקשה של המשפחה, כאמור לעיל.
3. אין חולק כי ביום 8.7.09 אישרה ועדת איכלוס עליונה (ועדת חריגים) בשל נכות התובע, אשתו ובתו, זכאות לדירה בשיכון הציבורי.
4. במהלך חודש אוגוסט 2009, על מנת לחסוך את תור ההמתנה לדיור הציבורי, הוצע לתובע סיוע מוגדל בשכר דירה. לצורך כך, בתאריך 24.8.09, ועל מנת להקל על התובע, אושר לו להגיע לחתום על הבקשה במשרד חברת מגער, במקום במשרדי המחוז. בהתאם לכך, ביום 31.8.09 חתם התובע על הסכמתו למסלול שכר דירה מוגדל, במשרדי החברה.
5. בתאריך 16.9.09, בשל טעות, התקשרה נציגת המחוז לתובע וביקשה ממנו לסור למשרד השיכון ולחתום על הבקשה לשכירות ארוכת טווח. הנציגה לא הייתה מודעת לאישור המיוחד שניתן לתובע עוד ביום 24.8.09, ולפיו חתם כבר על בקשה במשרדי חברת מגער.
6. אין חולק כי הטעות התבררה רק ביום 19.8.
10, לאור פניותיו של התובע לגורמים שונים לרבות משרד מבקר המדינה ושר השיכון. טעות זו תוקנה באופן רטרואקטיבי, כך שלתובע אושרה השתתפות בשכר דירה במסלול ארוך טווח מחודש אוגוסט 2009.
7. לפיכך, החל מיום 5.8.09, הסיוע לתובע הועמד על סכום של 1,550 ש"ח, במקום הסכום של 1,170 ש"ח אותו קיבל עד לאותה החלטה.
טענות הצדדים:
8. התובע הלין על כך שלא ידע דבר זכאותו לסיוע בדיור עד לחודש דצמבר 2008, ומשנודע לו על כך, זכאי הוא לקבל מאז מועד זה את הסכום המוגדל ולא את הסכום אותו קיבל עד לאותו המועד.
9. בכתב התביעה, העמיד התובע תביעתו על סכום של 30,000 ש"ח. בבית המשפט, תיקן עתירתו לסך של 3,040 ש"ח, שהוא ההפרש (380 ש"ח) בין סכום הזכאות אותו קיבל בפועל, לבין הסכום לו היה זכאי - למשך 8 חודשים (דצמבר 2008 - אוגוסט 2009).
10. התובע, באמצעות אביו, פרט בבית המשפט את הנזק שנגרם לו בשל הטעות שנעשתה ואשר בעטיה התעכבה זכאותם ושולם להם סכום חודשי נמוך יותר. אביו של התובע אמד את הוצאותיו בסך של 1,200 ש"ח בגין הפניות לכל הגופים שצוינו לעיל על מנת להכיר בזכאותם: עריכת העתקי מסמכים, שליחת מכתבים רשומים לגורמים שונים, הדפסת מכתבים וטלפונים לרוב. התובע ביקש כי למצער, יוחזר לו סך של 1,200 ש"ח בגין הוצאות אלה.
11. הנתבעת טענה כי התובע ידע על זכאותו עוד משנת 2004, שכן פנה בעניין זה לנתבעת עוד בשנה זו (צורפו מסמכים לכתב ההגנה).
12. הנתבעת אישרה כי נעשתה טעות בשל כך שבתאריך 16.9.09 נציגת המחוז ביקשה ממשפחת התובע להגיע למשרד השיכון על מנת לחתום על האישורים, מבלי שהייתה ערה לאישור המיוחד שניתן לתובע לחתום במשרדי חברת מגער, אולם, לטענתה, בשל כך שהסכום שולם בדיעבד, לא נגרם לתובע נזק כלשהו.
דיון והכרעה:
13. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת אביו של התובע, ועיינתי במסמכים המצורפים לכתבי הטענות, אני קובעת כי יש לקבל את התביעה, בחלקה, ולהלן אפרט את הנימוקים.
14. באשר לתקופה בין דצמבר 2008 לאוגוסט 2009 שלגביה עתר התובע לקבל סכום המהווה הפרש בין סך של 1,550 ש"ח לבין 1,170 ש"ח - אין בידי לקבל עתירתו זו. התובע התבקש לספק דפי חשבון בנק, ועשה זאת רק ביולי 2009. לא קיבלתי הסברי אביו בבית המשפט, לפיהם לא ניתן היה מחמת מצב המשפחה להעביר את המסמכים בזמן. אביו של התובע ציין כי בחודש יולי דאג לכך שבנו האחר ישמור על ילדי התובע, וכך הלכו הוא והתובע לספק את המסמכים. התרשמתי כי אביו של התובע, שניכר כי היה מעורב בעניין, יכול היה לפעול להעברת המסמכים בזמן.
15. באשר לתביעתו של התובע בדבר הוצאות שנגרמו לו עקב פניותיו לגורמים שונים: כאמור, אין מחלוקת כי נעשתה טעות על ידי הנתבעת בכך שנדרש מהתובע להגיע ולחתום על אישורים במשרד השיכון, לאחר שכבר ניתן לו אישור לעשות כן במשרדי חברת מגער, והוא אכן חתם על המסמכים כאמור. הסכום הוחזר רטרואקטיבית, לאחר שהטעות התגלתה, וזאת כעבור
שנה.
16. ברי כי המדובר היה בטעות ולא בהתעמרות מכוונת של המדינה כלפי התובע ומשפחתו. איני סבורה כי כל טעות של גוף שלטוני, מבססת עילה לפיצוי. אולם, במקרה שלפני, הטעות תוקנה רק כעבור שנה שלמה, ולא ניתן להתעלם מכך שהמדובר במשפחה בת 7 נפשות שהינה קשת יום ורוויית סבל בשל מחלות ונכויות. התובע צירף לכתב התביעה מכתבים, פניות ובקשות לנתבעת ולגופים נוספים. קיבלתי עדותו, באמצעות אביו, כי אכן נאלצו להוציא כסף בגין צילומי מסמכים, טלפונים ושליחת מכתבים.