פסק דין
העניין שבפני, תובענת התובעת, רשות מקומית, בגין חיוב בדמי ארנונה וחיובים שוטפים הנוגעים לשני נכסים המצויים בתחום שיפוטה, ואשר הוחזקו בזמנים הרלוונטיים על ידי הנתבע: נכס מסחרי (אטליז) ודירת מגורים, אשר בהתאם לחיובים הנוגעים לאותם נכסים, הוגשה התובענה לסך של 44,232 ₪ נכון למועד הגשת התובענה, שנת 2005.
אציין כי בגין התובענה ניתן בעבר פסק דין בהיעדר הגנה, ואולם הצדדים הגיעו לכלל הסכמה דיונית בדבר מתן ביטול פסק הדין ומתן פסק דין לפשרה לפי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), לאחר השלמת טיעון בכתב.
בתמצית יצוין, כי לגבי התקופות הנכללות בתובענה הייתה מחלוקת של ממש באשר להתיישנות חלק מן החיובים נכון למועד הגשת התובענה, שכן החוב הנטען הכיל חיובים החל משנת 1996, תשע שנים לפני הגשת התובענה;
ובהקשר זה טוענת התובעת כי החוב בגין האטליז, אשר לגביו אין מחלוקת שלא היה מקום להעלות טענת התיישנות, עמד על סך 12,990 ₪ נכון ליום הגשת התובענה המקורית, ולגבי דירת המגורים מדובר בסכום של 31,125 ₪ אשר לגביו אין מחלוקת שלא התיישן. הוסיפה התובעת וציינה כי פעולות הגבייה אשר בוצעו על ידה עם השנים האריכו ממילא את תקופת ההתיישנות, וכן השיבה התובעת לטענות הנתבע באשר לשאלת סיווג האיטליז, חישוב החיוב לפי שטח מופחת (התובעת מציינת כי בשנת 2000 נמדד הנכס ותוקן החיוב רטרואקטיבית לסכום מופחת).
הנתבע ראה תמונה אחרת לחלוטין, בהסתכלו על דפי החיוב. הנתבע הפנה לכך כי לגישתו מן הראוי היה להפחית מן החיוב כל יתרת החוב אשר הייתה נכון לפתיחת שנת 1998, שכן כל החיובים עד לאותו מועד התיישנו בשנת 2005 עת ננקט ההליך. בהקשר זה מפנה הנתבע לדפי החשבון, ובנוסף מלין הנתבע על כך כי חיובי הארנונה האמירו עקב ביטול הנחות שהוענקו לנתבע, ללא קיום הליך תקין (ואציין, במאמר מוסגר: מה לו לנתבע לדרוש הנחות אשר קיומן מותנה בתשלום החיובים, כאשר אינו נושא בחיובים?). לאור ריכוז הטענות ,מאחר ולגישת התובע החיוב הכולל נכון לשנת 1998 עולה על הסך הנתבע בשנת 2005, הרי שכל התובענה התיישנה.
לאחר בחינת טענות הצדדים, לא יכולתי לקבל את טענתו העיקרית של הנתבע; משמעות הטענה היא, שאם החוב בשנת 1998 עלה על החיוב המצטבר עד לשנת 2005, מבלי שבתקופת הביניים בוצע כל תשלום שהוא, הרי שלמעשה בשבע השנים שלפני הגשת התובענה לא היה חיוב ארנונה כלל ! מדובר בטענה בלתי סבירה, אשר קשה מאוד לקבלה. טענות הנתבע בדבר התיישנות חלקית או היעדר עקביות מצדיקות הפחתה של הסכום, לא דחייה מוחלטת כאשר מוסכם על שני הצדדים שמשך שנים לא שולם כל חיוב שהוא.
לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, פרוטוקול הדיון וסיכומי הטענות, מצאתי לנכון לחייב הנתבע בתשלום הסך של 32,000 ₪. הסכום כאמור יישא הפרשה הצמדה וריבית עפ"י חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם 1980 מיום 7.4.2005 ועד התשלום בפועל.
כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך 3,000 ₪ + מע"מ, בגין הליך זה.
ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.