גזר דין
1.הנאשמת הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בעובדות כתב האישום המייחס לה 4 עבירות תקיפה לפי סעיף 379 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
2.מהכרעת הדין עולה כי בין השנים 2004-2005, עת שימשה הנאשמת כסייעת לגננת בגן "המלך ארתור" בראשון-לציון, במספר מועדים אשר אינם ידועים במדוייק למאשימה, משכה הנאשמת בשיערה והכתה בראשה של הקטינה נ.ד, ילידת 2002, משכה במספר הזדמנויות בשיערה של הקטינה נ.ג, ילידת 2002, דחפה את הקטין א.ס, יליד 2002, אשר כתוצאה מדחיפה זו נפל עם מצחו על שולחן סמוך, נחבל במצחו ופרץ בבכי וכן דחפה והכתה בגבה של הקטינה ש.א, ילידת 2002. כמו כן, במהלך חודש אפריל 2005 או בסמוך לכך, סטרה הנאשמת ללחייה של הקטינה ש.א כיוון שזו שמה אבן בפיה ובחודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך, אחזה הנאשמת בחוזקה בידה של ש.א והטיחה אותה לתוך ה"לול" כדי שתשכב לישון.
כל אותם קטינים התחנכו בתקופה האמורה בגן "המלך ארתור".
3.טיעוניה טענה ב"כ המאשימה כי הנאשמת, ילידת 1957, נעדרת עבר פלילי, הורשעה ב-4 עבירות תקיפת סתם של קטינים בני שנתיים עד ארבע שנים.
עוד טענה, כי בבואו לגזור את עונשה של הנאשמת, על ביהמ"ש ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי ולשיקולי הגמול וההרתעה, זאת על פני האינטרס של הנאשמת.
חומרת העבירות שביצעה הנאשמת כלפי ילדים רכים בשנים הסבו לאלה לא רק כאב פיזי, אלא גם תחושות השפלה, פחד, שיתוק ואימה.
עוד טענה כי על ביהמ"ש להביא בחשבון את בגידתה של הנאשמת באמון שנתנו בה הורי הפעוטות וכן בתחושותיהן של ההורים אשר מרגישים כאחראים לעוול שנגרם ליקיריהם.
לשיטתה, הגם שכתב האישום בענייננו מייחס לנאשמת עבירות של תקיפה, אם בוחנים את העבירות ניתן לראות כי מדובר במעשים העולים לכדי התעללות של ממש. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה במקרים דומים אשר זכו לענישה מחמירה וטענה כי יש להשליך ממקרים אלו על גז"ד בענייננו, זאת לאור חומרת המעשים המקבלת משנה תוקף לאור גילם של הקורבנות ואחריות הנאשמת כלפיהם.
עוד טענה, כי הימשכות ההליכים בעניינה של הנאשמת נגרמו בעטיה. אשר על כן על ביהמ"ש להימנע מלתת משקל לעניין חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום ועד שלב מתן גז"ד ואין לנאשמת אלא להלין על עצמה.
לדבריה, הנאשמת נמנעה מלקחת אחריות על מעשיה והמשיכה וככל הנראה תמשיך עד כלות לדבוק בטענתה כי לא עשתה דבר.
על הנאשמת לשאת במלוא חומרת הדין על מעשיה ואין בנסיבותיה האישיות כיום בכדי להביא להתחשבות ביהמ"ש בגזר דינה. המדובר במעשים חמורים ביותר אשר השפה דלה מידי בכדי לתאר חומרתם.
המאשימה עתרה להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-9 חודשים, מאסר על תנאי צופה פני עתיד ופיצוי בסך 3,000 ₪ לכל אחד ואחת מארבעת הקטינים שבכתב האישום.
4.בטיעוניה לעונש טענה ב"כ הנאשמת כי זו נאלצה להודות בתחילה בסעיפי האישום מאחר שהופעל עליה לחץ בלתי סביר. לדבריה, העובדה כי הנאשמת עמדה לראשונה בחייה במעמד של נאשמת בעבירה פלילית וללא כל ידע מקצועי או ניסיון לגבי התנהלות של תיק פלילי, הם הגורמים שהביאו אותה להודות בתחילה, אך משהבינה את חומרת האישומים כנגדה חזרה בה מהודעתה.
עוד טענה כי המדובר בנאשמת אשר נפגעה משמעותית, הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי, מהאישומים כנגדה מאחר שחשה כי נעשה לה עוול. הנאשמת עבדה שנים רבות ובמסגרות שונות בתור סייעת ומעולם לא הועלו תלונות על התנהגותה או התנהלות עם הילדים. משך 7 שנים מסתובבת הנאשמת עם תחושות קשות וסבל רב עקב האישומים כנגדה. ב"כ הנאשמת אף הגישה לביהמ"ש מכתבי המלצה והוקרה שניתנו לנאשמת ע"י הורי פעוטות בהם טיפלה. לדבריה, על ביהמ"ש להתחשב בכך בבואו לגזור את עונשה.
עוד טענה כי הנאשמת נעדרת כל עבר פלילי, איבדה את מקור פרנסתה ועובדת בחברת כוח אדם לפרנסת משפחתה. לדבריה, מצבה המשפחתי במעגל הראשון התערער לחלוטין וכך קשריה עם בעלה. כך, במקביל לניהול ההליכים, נפטרה אימה של הנאשמת ועתה אמונה הנאשמת על ליווי אביה לטיפולים להם נזקק.
לשיטתה, הפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה ואשר עליה מבססת את טיעוניה לעונש, אינה תואמת את כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת בענייננו.
ב"כ הנאשמת טענה כי בשל מצבה המשפחתי, הנפשי והפיזי, ראוי כי ביהמ"ש ישלח את הנאשמת לקבלת תסקיר שירות המבחן וקבלת חוו"ד ממונה על עבודות שירות בטרם ייגזר עונשה, וככל שניתן ייגזר על הנאשמת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות בלבד.
5.בעלה של הנאשמת, מר רוני אנג'ל, סיפר כי נמצא עם הנאשמת 22 שנים. לדבריו, מרגע היוודע העניין לנאשמת טענה זו כי מעלילים עליה. לדבריו, יחסיו עם הנאשמת התדרדרו מאוד עקב התיק כנגדה עד כדי כך שהחליטו להתגרש.
עוד טען כי הנאשמת השילה ממשקלה ק"ג רבים מהלחץ שבניהול התיק. לדבריו, הנאשמת כל היום בוכה ואינה מתפקדת בבית.