מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' עותמאן

גזר דין

גזר דין זה ניתן על ידי בהסכמת הצדדים למרות שדינו של הנאשם הוכרע על ידי השופט סברי מוחסן אשר פרש לגמלאות.

על הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה במזיד ברכב.

על פי הנטען נגדו, ביום 11.9.06 סמוך לשעה 23:00 בכפרו ג'יסר פגע הנאשם ברכב מסוג פולקסווגן בכך שהוא זרק על הרכב אופניים; הרכב נשרט כתוצאה מהמגע עם האופניים; הנאשם גם היכה ביד על מכסה המנוע.

בעניינו של הנאשם הוגשה בקשה מטעם בא כוחו, להורות על הפסקת ההליכים בתיק וזאת לאחר שסניגורו טען כי הנאשם סובל מפיגור שכלי, או לחילופין, מליקוי שכלי.

בית המשפט מפי כב' השופט מוחסן, דחה בקשה זו ביום 31.5.09.

ראוי לציין כי הנאשם נבדק בבית החולים שער מנשה ובעניינו ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית בה נקבע שהוא איננו לוקה במחלת נפש.

בית החולים שער מנשה המליץ לשלחו לועדת אבחון.

עוד נקבע בחוות הדעת שבבדיקה שנערכה על ידי נוירולוג, חרף העובדה שזו נמצאה תקינה, נצפה בהמשך פרכוס אפילפטי והומלץ להמשיך ולברר ענין זה.

בעניינו של הנאשם נערכה ועדת אבחון. ועדה זו לא סיימה את עבודתה. הומלץ להפנות את הנאשם לאבחון ארוך טווח, אולם המלצה זו לא בוצעה.

אין ספק ואין מחלוקת שנקבע בועדה זו שהנאשם סובל מנזק אורגני למוח ממקור בלתי מזוהה. בילדותו הוא סבל מאפילפסיה, קיימת גם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית.

מדובר איפוא בעבירה חמורה.

עם זאת, לא ראיתי להיעתר לבקשת התביעה.

אינני סבור שיש טעם היום לאחר למעלה משלוש וחצי שנים לשלוח את הנאשם לעונש מאסר לריצוי בפועל.

אינני סבור שבכך יושגו מטרות הענישה.

כאמור מדובר בנאשם שפועל על סף פיגור, הנסיבות האישיות שלו הן קשות מאוד, ולפיכך אין טעם לשלחו מאחורי סורג ובריח.

הנני גוזר לו:

5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל ישוב ויעבור העבירה בה הורשע.

שמעתי אמנם שנערכה סולחה בין הנאשם לבין המתלוננת שכן היא קרובת משפחתו, אולם אין מנוס מהוראה שהנאשם יפצה את בעלת הרכב, הגב' זהרה עותמאן, במלוא הנזק שנגרם לרכבה, ולפיכך אני מחייב את הנאשם לפצות את הגב' זהרה בסכום של 1,200 ₪. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 1.4.10 והמזכירות תעבירנו לידי המתלוננת.

זכות ערעור בתוך 45 יום.