מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' רפאלי

גזר דין

הרשעתי את הנאשם, רפאל רפאלי יליד 1954, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זיכיתי את הנאשם מביצוע עבירות של תקיפה ואיומים שיוחסו לו בכתב האישום.

הנאשם הוא אביה של הדוגמנית בר רפאלי (להלן – בר) ומתגורר בבית בהוד השרון (להלן – הבית).

בהכרעת הדין קבעתי כי ביום 2.5.07 הגיעה בר לבית במכוניתה, לאחר שבדרך פגשה בשני צלמים, מיקאל ודני, שהיו רכובים על אופנוע, ואלה צילמו אותה בניגוד לרצונה. בר הספיקה להתקשר לבית ולספר לאמה על מצוקתה, וכאשר נכנסה לבית הייתה בוכייה ונסערת. הצלמים חנו את האופנוע מחוץ לבית. הנאשם יצא אל הצלמים כאשר הוא כעוס וזועם. הוא התעמת עמם והחליט, כלשונו, "לנטרל" אותם. במסגרת זו נטל מרשותם מצלמת קנון יקרה וכן הוציא את המפתחות ממתנע האופנוע באופן שעיקם את המתנע. בהמשך הרס הנאשם את המצלמה אותה נטל מהצלמים בכך שהביא אותה במגע עם כמויות גדולות של מים.

המאשימה בקשה כי ייגזר על הנאשם עונש הכולל רכיב של מאסר, שיכול שירוצה בדרך של עבודות שרות.

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קייסי, אין להקל ראש בעבירה של היזק בזדון, שהמחוקק קצב בצידה עונש מרבי של שלוש שנות מאסר. הנאשם עשה דין לעצמו ו"ניטרל" את שני הצלמים באופן אלים, וזאת לאחר שהאירוע שהפריע לבתו הסתיים זה מכבר והיא כבר הייתה בבית. לטענת המאשימה, מעשיו של הנאשם הם מקרה פרטי של התנהגות בריונית לשם פתרון סכסוכים.

המאשימה הגישה את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם, ממנו עולה כי לנאשם שתי הרשעות, האחת משנת 1977 בגין גרימת חבלה גופנית, והשנייה משנת 1980 בגין איומים. ב"כ המאשימה טען כי בתי המשפט נהגו עד כה עם הנאשם באותם מקרים במידת הרחמים, אך הוא שב ושנה. הנאשם גם לא נטל כל אחריות על המעשים בהם הורשע כאן.

המאשימה לא הביאה ראיות לעניין עלות המצלמה שניזוקה, אך טענה בהסתמך על הכרעת הדין כי מדובר במצלמה יקרת ערך, ועל כן הנזק הוא בהכרח נזק חמור.

ב"כ הנאשם, עו"ד מילר, ביקש להקל עם הנאשם עד כדי ביטול הרשעתו בדין.

ב"כ הנאשם חזר על טיעונים שהשמיע בשלב בירור האשמה, לפיהם התיק נגד הנאשם נסגר, ונפתח מחדש במסגרת ערר רק לאחר התערבות של תובעת לשעבר שייצגה את הצלמים.

עוד טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הוא קודם כל אבא, שפעל כפי שפעל בשל דאגה כנה לשלומה של בתו. מטעם זה ראוי לטעמו של הסנגור להקל עם הנאשם. דרישתה של התביעה להשית עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות היא דרישה מופרזת. עברו הפלילי של הנאשם ישן מאוד, ולפי טיב העונשים שהוטלו עליו בעבר ניתן להבין כי המקרים בגינם הורשע אז לא היו חמורים.

ב"כ הנאשם ביקש, כאמור, להימנע מהרשעת הנאשם. לדעתו כך ראוי לעשות משום שכל שביקש הנאשם לעשות הוא לעכב את הצלמים עד בואה של המשטרה, והרי עם הגעת המשטרה הוחזרו המפתחות והמצלמה.

ב"כ הנאשם טען כי התביעה לא הביאה שמץ של ראיה בנוגע לשווי המצלמה שניזוקה, ועל כן אין לדעתו כל מקום לפסוק פיצוי למתלונן.

הנאשם בדברו האחרון לעונש טען כי הייתה זו אזרחות טובה "לעכב" את הצלמים והתמיד בהכחשתו את מעשיו.

דיון

יש לקבל את עמדת המאשימה כי אין להקל ראש במעשי הנאשם.

הנאשם נהג באלימות בצלמים, ובעיקר ברכושם, וניתן בהחלט לאפיין את התנהגותו כהתנהגות בריונית.

חמתו של הנאשם התעוררה בו כתוצאה מדיווחיה של בתו בר אודות צלמי פפראצי הדולקים אחריה, ובהיותו נתון בהלך רוח זה, ולמרות שבר כבר הייתה מוגנת בבית, התעמת הנאשם עם הצלמים והחליט, כדבריו, "לנטרל" אותם עד בוא המשטרה. הנאשם נטל מהצלמים בכוח ובאלימות מצלמה יקרת ערך וכן את מפתחות האופנוע שהיו במתנע. הכוח שהפעיל הנאשם היה כה רב עד כי במהלך הוצאת המפתחות מהמתנע התעקם המתנע באופן שהשבית את האופנוע.

חמורה במיוחד בעיניי התנהגות הנאשם בשלב הבא. לא במסגרת העימות עם הצלמים, אלא לאחר מכן, הסב הנאשם נזק רב למצלמה שהייתה בשליטתו הבלעדית. הנזק שהסב הנאשם למצלמה ולעדשה היה חמור, ואף שהתביעה לא הביאה ראיות קבילות להוכחתו, אני קובע כי קיימת ידיעה שיפוטית שמגע של מים רבים עם מצלמה ועדשה בהכרח מסב להן נזק משמעותי. לפיכך זכאי המתלונן לפיצוי.

לנאשם עבר פלילי ישן מאוד, אך בעבירות אלימות. הסתבכותו של הנאשם בעבר בביצוע עבירות מאותו סוג עומדת בסתירה לניסיון להציגו כאדם נורמטיבי שוחר שלום.