מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' שינברג

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות של 95 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה נטען כי ביום הדיון המבקש היה מרותק למיטתו עקב התקפת כאב של פריצת דיסק. לבקשה לא צורף כל אישור רפואי ולא צויין מדוע הוגשה כשלושה וחצי חודשים לאחר הדיון.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי האמור בבקשה אינו מהווה הצדקה להיעדרות מהדיון, כי לא הוגשה בקשה עובר לדיון, וכי אין חשש לעוות דין שכן המדובר בנהיגה במהירות גבוהה בכביש עירוני.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא צורף כל אישור רפואי לבקשה. לא ניתן כל הסבר מדוע הבקשה מוגשת כשלושה וחצי חודשים לאחר הדיון אליו היה על הנאשם להתייצב.

ככל שאכן היה מדובר בהתקף כאב כנטען בבקשה, ניתן היה להגיש בקשה כשחלף אותו התקף.

הנאשם לא השכיל לעשות כן וגם לא לצרף אישור רפואי.

מכל האמור לא ניתן לקבוע קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין, ואינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו.

5. אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.